פני יצחק חלק ו כ

נמי נקטו בפשיטות כל רבני האח' ז"ל הנ"ל א"כ לפי"ז הו"ל דעת מרן ספק דפלו"ד ודעת הרמב"ם ז"ל ודאי ואין ס' מוציא מידי ודאי ובכה"ג אפשר דראוי לנו למיזל בתר דעת הרמב"ם גם להוציא וכמובן ברם י"ל דאפשר דדמיא האי מילתא למ"ש הפוס' ז"ל בפוסק שסובלים דבריו ב' פי' דמצי המוחזק לטעון קי"ל כהאי פירושא כמ"ש בשמם בעלי כללי הקי"ל ע"ע הלא בספרתם וה"נ דכוותה וכמובן ועיין להרב שמן המר ז"ל בדק"ד דכשנפל ס' בכוונת מרן ז"ל יכו"ל המוחזק קי"ל כהאי פי' יע"ש: שו"ר דליתיה להאי חילוקא דאמרן בעניותין דאת זה ראיתי בתשו' הרב מהר"י בי רב ז"ל כי באה בתשו' מרן ז"ל שבס' אבק"ר סי' קמ"ו שכתוב בתוה"ק וז"ל וכי תימא שראובן גרם לאבד ממון שמעון כיון שלא השיבו וכו' א"כ היי גרמא בנזקין ופטור וכו' עכ"ל יעש"ב ומרן ז"ל עלה בהסכמה איתו עמו שם וז"ל הדין דין אמת כמו שפסקת ומהטעמים שכתבת וכו' עכ"ל יע"ש א"כ הרי מרן ז"ל מסכים הולך דיש לחלק מגרמי לגרמא וגרמא פטור דלא כדס"ל להרמב"ם ודעמיה דאי הוה ס"ל כהרמב"ם ז"ל הו"ל לחייב גם בגרמא כיון דס"ל להרמב"ם דאין חילוק מגרמי לגרמא דבכולהו חייב אלא ודאי מכאן מוכח דהאמת כמ"ש הרש"ך ז"ל בד' מרן ז"ל דס"ל כרוב הפוס' ז"ל דמחלקי בין גרמי לגרמא וכמבוא' ודלא כהסמ"ע ז"ל דכייל למרן בהדי הרמב"ם ז"ל דליתא וכמדובר: ושו"ר יותר הדבר מפורש בדברי מרן ז"ל בתשו' אבק"ר סי' פ"ז דנ"ח סע"ב שכתב וז"ל ועוד דאפי' היה מתברר שהוא לימדה למאן לא היה חייב משום דאין זה דד"ג אלא גרמא בנזקין דפטור שהרי כתבו התוס' וכו' ועפ"י הדברים האלה אף אם היה מתברר שהר"י לימדה למאן היה פטור וכו' עכ"ל ושם בסי' פ"ח דנ"ט ע"ג השיגו למרן ז"ל הרב מהר"ש ן' וירגא ז"ל וז"ל עוד כתב כי אף אם לימדה למאן הוא גרמא בעלמא ולא דד"ג וכו' במחילה ממנו ומכ"ת אנן אין לנו אלא דברי הרמב"ם מארי דאתרין שהוא מכחיש אותם חי' כי הנה הטור כ' בשם הרמב"ם בסי' שפ"ו כי המסלק כרים וכסתות חייב המסל' ולכל אותם החי' המסל' פטור שכ"כ הרא"ש שם בהגוזל עצים וז"ל והיכא דהוא בעצמו עושה ההיזק לממון חבירו ובריא היזקא הוא הנקרא דד"ג וכו' עד אבל המסלק כרים אע"ג דבריא היזקא לא עשה מעשה בגוף הממון ע"כ וכן בחילוק ב' כתב וז"ל ועי"ל היכא דבשעת מעשה נעשה ההיזק נקרא דד"ג וכו' עד אבל המסלק כרים לא נשבר הכלי עד שהגיע לארץ ע"כ הרי ג' החי' מסלק הכרים פטור ולד' הרמב"ם חייב הרי הוכחה גמורה שאינו סובר כאותם החי' עוד הביא הטור בסי' הנז' פרטים אחרים דלד' הרמב"ם חייבים ולד' הרא"ש הסוב' באותם חי' פטורים דהיינו דוחק מטבע חבירו עד שנפל לים או שפיחת צורתו שכתב הטור דלד' הרא"ש פטור ולד' ר"מ חייב הוכחנו, שהרמב"ם אינו סובר כאותם חילוקים וכו' איך שיהיה אנו אין לנו אלא דברי הר"מ שכמותו נהגנו וכו' עכ"ל יעש"ב ועל זה השיבו מרן ז"ל שם סי' פ"ט ד"ס ע"ד וז"ל הן לו יהי כדבריו שהרמב"ם חולק על החי' שחילק ר"י מאחר שהתוס' והרא"ש ומרדכי והרמב"ן והרשב"א סוברים כחילוקים שכתבתי וגם תה"ד דבתרא טובא וגם הר"מ וכו' ודאי דכוותייהו נקטינן ואף אם הרמב"ם מארי דאתרין במקום אפוקי ממונא ובמקום כל הני רבוואתא אין בנו כח אפי' אם היה מתברר שהוא לימדה וכו' עכ"ל יעש"ב: הרי לפנינו מפורש יוצא מפ"ק מרן ז"ל גופיה דהוא אזיל כשיטת רוב הראשונים ז"ל דמחלקי מדד"ג לגרמא דלא כהרמב"ם ז"ל וכמ"ש הרש"ך ז"ל ודבר ה' בפיהו אמת ודלא כדס"ל להסמ"ע ז"ל ונמשכו אחריו כל האח' ז"ל דכיילי למרן ז"ל בהדי הרמב"ם דס"ל דאין לחלק מדד"ג לגרמא למאי דקי"ל כר"ם דדאין דד"ג דמכולם נעלם מהם תשו' מרן ז"ל הנז"ל ותמהני טוב על הרב מנחת זכרון ז"ל הנז"ל דזכר עשה לתשו' מהרי"ב ז"ל דבאבק"ר סי' קמ"ו ועכ"ז כייל למרן ז"ל בהדי הרמב"ם וסי' ז"ל והוא פלא מלבד שנעלם מניה דמר תשו' מרן ז"ל דבסי' פ"ט הנז' והדברים מתמיהים: ותו כתב מרן ז"ל שם סי' פ"ט אח"ז וז"ל ועוד שלדברי הרמב"ם נמי פטור שהרי הרמב"ם סובר דכל שלא נתכוון להזיק לא דיינינן ליה דד"ג והיא דעת הרי"ף) ובנ"ד אף אם הר"י לימדה למאן לא נתכוון להזיק להר"א ב אלא להועיל ליתומה וכו' עכ"ל יע"ש: וכזאת וכזאת חזר מרן ז"ל בסוד"ק שם וכ"כ וז"ל ואפי' אם היה מתברר לנו שהוא היה המלמדה מאן היה פטור, משום דאיני אלא גורם וגרמא בנזקין פטור ועוד שלא נתכוון להזיק להר"א אלא להועיל ליתומה ואמה כמש"ל ולדברי הכל פטור וכו' עכ"ל יע"ש ודברי מרן ז"ל אלו שכתב דכל דלא נתכוון להזיק לכ"ע פטור הם סייעתא רבתי למ"ש הרב אדמת קודש ז"ל בח"ב ח"מ סי' ד' שכ"כ וז"ל ואפי' לסברת הרמב"ם וסי' ז"ל דס"ל דאין חילוק בין דד"ג לגרמא וכו' מ"מ הכא נ"ד מודה הרמב"ם ז"ל דפטור לוי מהטעם שכ' השואל שטען לוי שהוא לא נתכוין להזיק וכו' עכ"ל יעש"ב וכ"כ הרב חס"ל אלקלעי ז"ל בתשו' ח"מ סי' י"ד ובסי' י"ט יעש"ב והנה לפננו מרן ז"ל בתשו' הנז' דס"ל הכי להדיא והוא ת"ק דמסייע להו ז"ל ודלא כהרב מנחת זכרון ז"ל שם שהעלה דבגורם היזק ניכר אף דמכוין להנאתו אליבא דכל הני רבוותא חייב אלא דהטור לבד הוא דס"ל דפטור וכו' עי"ש וליתא דכ"ז גרם לו שלא ראה תשו' מרן ז"ל דסי' פ"ט הנז"ל וכמדובר: זו בלבד אני תמיה טובא ע"ד מרן ז"ל שבסי' פ"ט דאזיל בשיטת רוב הפוס' הראשונים ז"ל דמחלקי בין דד"ג לגרמא דלא כהרמב"ם ז"ל כנז"ל דא"כ אמאי פסק מרן ז"ל בשה"ט סי' שפ"ו ס"א בדוחף מטבע של חבירו עד שירד לים דחיב וכן הפוחת מטבע ש"ח דחייב אעפ"י שלא חיסרו וכן בס"ג פסק מרן דהמסלק הכרים חייב דכיון דס"ל למרן ז"ל בתשו' זו דסי' פ"ט דלא כהרמב"ם ז"ל הרי לכל אותם החילוקים שכתבו הרא"ש והתוס' ז"ל כל הני דיני דפסקם מרן ז"ל לחיובא לד' הרא"ש ודעמיה ז"ל כולהו פטירי וכמ"ש מור"ם ז"ל בהגהה שם וכמ"ש הרב מהר"ש ן' וירגא ז"ל למרן ז"ל וא"כ כפי"ד מרן ז"ל בסי' פ"ט הנז' הי"ל למרן ז"ל לפסוק בש"ע סי' שפ"ו הנז' לפטור וכדעת התוס' והרא"ש ודעי' ז"ל ולכאורה הדבר תמוה אצלי מאד ולא ידענא מה להשיב ולא ראיתי לשום פוסק אחרון שהביא תשו' מרן ז"ל הנז' ונתעורר ע"ז כלל וכעת צל"ע רב: ועוד אני תמיה ע"ד מרן ז"ל הנז' שכתב שגם לד' הרמב"ם ז"ל כל שלא נתכוון להזיק פטור כלז"ל דהא כיון דהרמב"ם ז"ל הוא מכת הסוברים דדינא דגרמי דינא הוא ולא קנסא כמ"ש מהרח"ש ז"ל בח"א דק"ה ע"א וק"ו ע"א וע"ב יע"ש א"כ לא שנא אם מתכוין להזיק לשאינו מתכוין דבכל גוונא חייב כדה"ק הכי החס"ל שם דקי"ד ע"ד ע"ד הרב אד"ק ז"ל יע"ש וכיון דמרן ז"ל הכי ס"ל למר כד' הרמב"ם ז"ל כדס"ל להרב אד"ק ז"ל א"כ תחול עליו ג"כ הקו' הנז' כמובן ויגדל התימה יותר דמרן ז"ל בס' הקצר הכי ס"ל נמי דד"ג דינא דאורייתא הוא ולא קנסא כמ"ש הרב בית יצחק דצ"ו ע"א וסיים עלה וז"ל נמצא דדעת רובא דרבוותא דד"ג הוי דאורייתא והמה גדולי ההוראה וכו' יע"ש והא ודאי אתמהא טובא אם לא שנאמר דמרן ז"ל בב"י ובש"ע חזר בו ממ"ש הוא עצמו