פני יצחק חלק ו יט

מדיד"ג וכו' שנית ג"כ למדנו מד' היכא שידעו בה שהיה בה מום ולא גילו דעתו לבעל חייבים בהוצאות והיינו אביה ואמה והיא פטורה לפי שהיא לא רימתה לבעלה ולפי האמור יוצא לנו בנ"ד שהיא כבר גילתה דעתה לאביה ולאמה שלא היתה מתרצית בנישואין א"כ היא לא גרמה שום נזק עי"ז אלא אביה ואמה גרמו שכפתוה שתנשא לזה הבעל ואינו יכול לתפוס מן הנדוניא בשביל ההוצאות שהוציא בצורכי החופה ויש לבעל לטעון על אביה ואמה שהם גרמו לו היזק הנז' לפי שכבר היא הודיעה להם וכיון שהיה להם ידיעה מזה ולא גילו אוזן הם חייבים לשלם וכו' עכ"ל: והנה מה שפטר הרב ז"ל להאשה משום דכבר גילתה דעתה לאביה וכו' כנז"ל הא ודאי צ"ל דאותה כלה היתה קטנה בשנים ונתפחדה מדברי אביה ואמה שאיימו והגזימו עליה שהם ממיתים אותה אם לא תנשא עם זה ומטע"ז פטרה הרב ז"ל מחיוב תשלומי ההוצאות משא"כ בנ"ד דהאשה היא גדולה בשנים ולא איימו עליה אביה ואמה כלל והיתה יכולה לבלתי תנשא עם זה ולא היו יכולים אביה ואמה לכפותה ולהכריחה להנשא בע"כ שאין אשה מתקדשת אלא לרצונה ובפרט בימים הרעים האלה שנתרבית החציפות והעזות והחפשיות והחירות א"כ ודא דהיא עצמה ידה במעל וכיוונה להזיק לבעלה ולאביו ולהפסידם ממונם ובודאי דבכה"ג גם הרב מהרש"א ז"ל הנ"ל יודה בנ"ד דגם היא חייבת בתשלומי הוצאות הבעל ואביו באין תפונה כלל וכמדובר: גם מ"ש עוד הרב הנז' שם בתר הכי דגם אביה ואמה פטורים הם מתש' ההוצאות מטעם הנ"ל דכשתכנס לחופה אפשר דהיא מתפייסת וכו' ואינו בריא היזקא וגם איכא מרבוותא דס"ל דבעינן שיכוין להזיק והכא בנ"ד אינם מכוונים להזיק וכו' עכ"ל גם טע"ז ליתיה בנ"ד לדידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל דהגם דאינם מכוונים להזיק חייב מדד"ג ולא מצ"ל לטובתי נתכוונתי לד' הסמ"ע והב"ש והח"מ ז"ל וכן דעת הפר"ח ז"ל הבי"ד הרב נוכח השולחן ז"ל יע"ש וגם כבר כתבנו דלד' הרמב"ם ומרן ז"ל אין חילוק בדין מדיד"ג לגרמא דבכולהו מחייבי למאי דקי"ל כר"מ דדאין דד"ג כמש"ל וגם י"ל בפשוט דגם הרב מהרש"א ז"ל הנ"ל לא סמך לבו לפטור האב והאם מתש' ההוצאות על טע"ז לחודיה כי אם בצירוף עוד הב' טעמים שכתב הוא עצמו בתר הכי לפוטרם מתש' ואחרון עיקר וזה כלל גדול בידנו מגדולי הפוס' ז"ל דכל פוסק שכותב כמה טעמים לפטור או לחייב בנדון שלו אין ללמוד מטעם אחד שלו משום די"ל דגם הוא ז"ל לא סמך על אותו טעם לבדי כי אם בצירוף שאר הט' שלו ככתוב אצלי במ"א וכיון דשאר הט' שכתב הרב ז"ל בתר הכי לא שייכי בנ"ד א"כ אין לנו לסמוך על טעמו הא' לפטור וכמדובר והדברים ברורים: זאת תורת העולה מכל האמור ומדובר מריש ועד כען דאשה זו דנ"ד אית לה דין מורדת דמאיס עלה בלתי ס' ועכ"ז ממתינים לה עד י"ב חדש ואם לא חזרה בה תוך היב"ח דינא יתיב דהפסידה כתובה וכל תנאי כתובה כיון שכבר התרו בה בדה"ץ מתחי' וראש וכשירצה הבעל לגרשה אין לה ליטול אלא בלאותיה הקיימות אפי' לא היתה תפוסה וכעת שהיא תפוסה בהם לא מפקינן מינה אפי' שלא נתגרשה עדין אבל כל מה שתפסה משל בעלה יותר מבלאותיה וגם המתנות שנתנו לבעלה קרוביו ומיודעיו בחופתו אם תפסה אותם חייבת בדין להחזירם לבעלה דאין לה לתפוס וליטול אלא בלאותיה שהכניסה עמה מבית אביה ה דוקא ולא יותר ואם יסרבו היא ואביה ואמה מלהחזירם לבעלה ולא צייתי לדינא הרשות נתונה מצד הדין לבעלה לישא אשה אחרת עליה אחר עבור יב"ח ולעכב גירושיה לזו עד שתחזיר לו כל מה שתפסה יותר מבלאותיה וגם עד שישלמו לבעלה ולאביו היא ואביה כל הוצאות החופה עפ"י עדים כשרים ואין לבעל לחוש לא מכח שבועתו שנשבע לה שלא ישא אא"ע כפי הוראת הרדב"ז ומהריק"ש ז"ל מארי דאתרייהו וגם אין לו לחוש ג"כ לא מכח התנאי הכתוב בכתובתה ולא מצד המנהג דנהוג עלמא שלא לישא ב' נשים כפי הנלמד מתורת הרב דברי שמואל ז"ל הנ"ל כמש"ל זה נלע"ד ברור לענין דינא דוקא אך למעשה הדבר מסור ביה רבני וגאוני תקיפי ארעא קדישתא ב"ד הגדול שבירוש' ת"ו הע"י ועל צבאם מע' הרב הגאון ראש"ל כקש"ת כמהר"ר יש"א ברכה נר"ו ואם אזכה ויעלו דברי אלה לרצון לפני כת"ר מ"ט ומ"ן ישמח לבי גם אני וגם ידי תכון עמהם להלכה ולמעשה ואם לאו דברי לעו והיו כלא היו וצור ישראל י"מ וימ"ן כיר"א נאום הגבר אנא זעירא דמן חברייא: הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט אמר הכותב יא"ה ס"ט הנה אמת אגיד שאחר החיתום הפס"ד הנז"ל אשר בו סמכתי ע"ד הסמ"ע ז"ל ושאר רבני האח' ז"ל דס"ל דגם מרן ז"ל אזיל כשיטת הרמב"ם ודעמיה ז"ל דלא מחלקי בין דינא דגרמי לגרמא ובכולהו מחייבי וגם אפי' שלא היתה כוונת הגורם להזיק ככל מ"ש בשמם אני עני לפנים האר"ש ומשם באר"ה הן עתה אנכי הרואה דהרב ש"ך ז"ל בח"מ סי' שפ"ו הנ"ל אזיל ומודה להסמ"ע ז"ל דכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל אך פליג עליה בדעת מרן ז"ל וס"ל למר דמרן ז"ל אזיל בשיטת רוב הראשונים ז"ל דמחלקי טובא מדינא דגרמי לגרמא דבגרמי חייב אי איתנהו ביה כל החי' הנאמרים באמת בדברי התוס' והרא"ש ודעימייהו ז"ל ובגרמא פטור בדיני אדם לגמרי כמשי"ר המעיין במ"ש הרש"ך ז"ל שם בסק"ה יע"ש וכן כתבתי אני עני בשמו בסה"ק פנ"י ח"א סי' כ"ד כיעו"ש ולפי"ז נמצא דלדעת הש"ך ז"ל מרן ז"ל פליג ע"ד הרמב"ם וסיי' דלא מחלקי בין דיד"ג לגרמא ובכולהו ס"ל לחייב וס"ל למרן ז"ל כדס"ל לרוב הראשונים ז"ל דמחלקי בין דיד"ג לגרמא וכנז"ל ולנו לדעת דבאתרי דידן דקבלנו הוראות הרמב"ם ומרן ז"ל גם להוציא כידוע היכי לידיינו דייני בהאי דינא אי כהרמב"ם או כמרן ז"ל כיון דתרוויהו ז"ל הם מארי דאתרין ז"ל: וראיתי בס' ש"ץ הפוס' ז"ל שנחלקו בזה דלדעת הרב משאת משה ז"ל מאן דעבד כמר לא משתבש ומ"ד כמר למ"ש ולדעת הרב גו"ר ז"ל אזלינן בתר מרן ז"ל דהוא בתראה וכ"כ הגאון החק"ל ז"ל באה"ע סי' מ"ה ד"ק ע"ד יע"ש וכבר הארכתי בעניותי בזה בתשו' כי באה בס' ישמ"ל ח"מ סי' ה' ובסה"ק לב נשבר סי' ה' יעש"ב. והרב חש"ש ז"ל בכללי הקי"ל אות ט' אייתי בידיה פלוגתייהו דרבנן הנז' ולא הכריע כיעו"ש אך הגאון החק"ל ז"ל במה"ב ח"מ סי' כ"ד אסיק דאין לנו לדון אלא כס' שהיא כרוב הפוס' ז"ל יע"ש וא"כ גם בדין זה רוב הפוס' ז"ל ס"ל לחלק מדד"ג לגרמא דלא כדס"ל להרמב"ם ודעימיה ז"ל ואתי מרן ז"ל כוותייהו וכטעמייהו ובודאי דדיינינן כמרן ז"ל לפטור המוחזק אם הנדון אינו אלא גרמא דבציר חד מהנהו תנאים שכתבו הראשי' ז"ל כנז"ל וע"ע באורח משפט בכללי הקי"ל אות י"ג מ"ש עוד במח' שקול בפוס' יע"ש: אמנם נלע"ד דלא אמרו כן הרבנים האח' ז"ל הכי אלא היכא דבריר לן דעת מרן ז"ל דס"ל להדיא דלא כהרמב"ם ז"ל ואין חולק בזה משא"כ בכה"ג דהסמ"ע ז"ל ס"ל להדיא כדעת מרן ז"ל דס"ל כהרמב"ם ז"ל והכי