פני יצחק חלק ו קצח

שיצאה טריפה מתח"י יהוא חשיד להאכיל טריפות לישראל אין לו תקנה עד שילבש שחורים וילך למקום שאין מכירים אותו ויחזיר אבדה בדבר חשוב כדאיתא בפ' ז"ב וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפי"ד מה' עדות והטוש"ע ח"מ סי' ל"ד וביו"ד סי' קי"ז יע"ש ולזה אמר התנא כאן בעבר על עשה ועשה תשו' אינו זז משם וכו' כלו' דאינו כדין הטבח שצריך לזוז ממקומו לילך למקום שא"מ אותו וכו' אלא במקומו מתכפר לו ע"י התשובה וק"ל. ובזה פי' רז"ל כו' הכתוב (בקהלת י' ד') אם רוח המושל שהוא היצה"ר תעלה עליך מקומך אל תנח וש"י: ולעד"ן לפ' כו' אומרו אינו זז משם וכו' דלפי דאמרי' בפ' יוה"כ דפ"ו ע"ב דהיכי דמי בע"ת באותו פרק באותו מקום באותה אשה יע"ש ולפי"ז הוה ס"ד לו' דהא דהתשובה מכפרת על העובר על עשה היינו כשעשה תשובה כתיקונה דהיינו דחזר והשתדל שתבא לידי אותה מ"ע עצמה שעבר עליה וקיימה דומיא דבאותו פרק וכו' דכה"ג הוא דהוי תשובה מעלייתא ומכפרת לאפוקי מזה אמר ר"י אינו זז משם ללמדנו דבמ"ע אינו כן רק מיד מוחלין לו ואינו צריך לזוז ממקומו לחזור אחר אותה מ"ע לקיימה אלא בתשו' לחוד סגי ליה לכפר ונסלח לו וק"ל: עתה אקום ע"ט לדבר בחלוקה תניינא מד' חלוקי כפרה עבר אדם על ל"ת תשו' תולה ויוה"כ מכפר והק' הרב מהרמב"ח ז"ל שם בתוס' יוה"כ דמנ"ל לאוקומי האי קרא דכי ביום הזה לכפר עליכם בעובר על ל"ת גרידא הלא פשטיה דקרא מוכח דלכל חטאות האדם יוה"כ מכפר. איברא דרש"י כתב דחלוקי כפרה מסברא נפקי מוקמינן הקל לקלה וכו' מ"מ צריך לבקש איזה רמז בפסוק דלא איירי אלא בל"ת ועי"ש מה שתי' הוא ז"ל ע"ז יעש"ב: ואנא עניא נלע"ד לישב דר' ישמעאל דייק מדכתיב בהאי קרא לפני ה' תטהרו דאמרי' בש"ס בכריתות בפ' המביא אשם עלה דמתניתין דקתני התם חייבי אשמות תלויין שעבר עליהם יוה"כ פטורין מנה"מ אמר"א אמר קרא מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו חטא שאין מכיר בי אלא המקום יוה"כ מכפר וידוע דחייבי אשמות תלויין היינו בחייבי לאוין שחייבים על זדונם כרת נמצא דקרא איירי בל"ת ועל לא הודע דאין בו כרת רק לאו גרידא אשם תלוי או יוה"כ מכפר והה"נ לכל ל"ת גרידא דיוה"כ מכפר ובהדיא מדמי התם בכריתות חייבי מלקיות שעבר עליהם יוה"כ מכפר היכא דלא אתרו ביה וחייבי אשמות תלוין דפטורין וחייבי אשמות ודאין וחייבי מלקיות דאתרו בהו שעבר עליהם יוה"כ חייבים יע"ש הרי מבואר דהאי קרא דכי ביום הזה וכו' איירי בל"ת גרידא דיוה"כ מכפר וכמובן: ותו איכא למידק דנראה לכאורה דר' ישמעאל הכא פליג אמתני' דתנן תשובה מכפרת על עשה ועל ל"ת ומר אמר דעל ל"ת תשו' תולה ויוה"כ מכפר ואולם אפ"ל דלא פליגי דר"י מיירי בל"ת גמור שיש בו מלקות ולכך צריך יוה"כ לכפר ולא סגי בתשובה לחוד ומתני' מיירי בל"ת הניתק לעשה דהיינו עשה וכדמוקי לה הש"ס התם הכי ומאי דקתני דעל החמורות היא תולה עד שיבא יוה"כ היינו לאוין גמורים שיש בהם מלקות דאילו חמורות שהם כריתות ומב"ד הא אמר ר"י דתשו' ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין. ברם התוס' ז"ל בחגיגה ד"ה בד"ה הא יראוני וכו' כתבו וז"ל גבי עושק שכר שכיר כתיב דהו"ל ל"ת ופליגא דר"י בפ' בתרא דיומא דאמר תשו' תולה ויוה"כ מכפר וכו' עכ"ל ולא ידעתי מי הכריחם לו' דפליגי ולולא דבריהם ז"ל י"ל דלא פליגי וכדאמרן דר"י מיירי בלאו שיש בו מלקות אבל בלאו הניתק לעשה מודה ר"י דתשו' לחודה מכפרת וההיא דחגיגה בהכי מיירי בלאו הניתק לעשה דהיינו בעושקי ש"ש ודדמי ליה דהם ניתקו לעשה ואין לוקין עליהם כידוע: וראיתי להתוס' ז"ל בפ"ק דשבועות די"ב בד"ה אינו זז משם וכו' שכתבו וז"ל ואע"ג דתנן בפ' בתרא דיומא על עשה ול"ת תשו' מכפרת ואמרי' נמי בחגיגה ד"ה כל העושה דבר ומתחרט בו מיד מוחלין לו אפי' בשאר עבירות לאו מחילה גמורה אלא שמקילין לו הדין אבל במ"ע מוחלין לו לגמרי עכ"ל: והנראה דק"ל להתוס' ז"ל דאדמקשי הש"ס התם מר"י אמאי לא הק' הש"ס התם ממתני' דיומא דכוללת יותר גם ל"ת ותי' ע"ז. אך ק"ק דמאי מקשו התוס' ז"ל הא התם ביומא פריך למתני' דהתם השתא על ל"ת מכפר על עשה מבעיא ומשני ר"י דאימא על ל"ת הניתק לעשה וא"כ היינו עשה ומאי מק' התוס' ז"ל וכבר ראיתי בס' רצוף אהבה סי' ש"י דהק' כן ע"ד התוס' ז"ל ותי' דרב יאודה בתר דתריץ בשבועות למאי דפריך אמתני' היינו קלות היינו עיל"ת חמורות היינו כריתות ומב"ד הדר ביה ממ"ש ביומא דאימא על ל"ת הניתק לעשה דגם ביומא י"ל מה הן קתני ועל ל"ת גמור הוא דקתני דתשו' מכפרת ומשו"ה ק"ל להתוס' דהו"ל להק' ממתני' דיומא וכו' עכ"ל יעש"ב. ואחר המחי"ר הראויה אליו נלע"ד דתי' זה אינו מעלה ארוכה דלפי דק' הקו' שהק' הש"ס ביומא השתא על ל"ת מכפר על עשה מבעיא הנה קו' זאת אכתי במקומה עומדת: ומרן זקני ועט"ר הרב מהרח"א ז"ל בליקוטיו שבס' עץ החיים דק"ס ע"ד ובישרש יעקב דקי"ז ע"ב דחה תי' הרב הנז' ז"ל מכח תרי פירכי דפריך עליה חדא דאי מה הן קתני מתני' דיומא הול"ל נמי מה הן החמורות כמ"ש במתני' דשבועות ועוד דמוכרח ר"י לפרש ל"ת הניתק לעשה מכח הברייתא שהביאו שם ביומא על מה תשו' מכפרת על עשה ועל ל"ת הנ"ל כלו' ומסיים הברייתא ועל מה תשו' תולה ויה"כ מכפר על כריתות ומב"ד ול"ת גמור וכו' אלא דכונת התוס' לומר דהו"ל להש"ס להק' ממתני' דיומא הכוללת גם ל"ת הניתק לעשה ודומיא לההיא דחגיגה דכובש ש"ש דהוי ג"כ ל"ת הניתק לעשה אתד"ק יע"ש. ולפי ד"ק בכונת דברי התוס' ז"ל מפו' יוצא דסבור ז"ל דל"ת הניתק לעשה הוא יותר חמור מעשה גרידא ולכך הוא דק"ל להתוס' ז"ל דהו"ל להק' ממתני' דיומא דכו' גם ל"ת הניתק לעשה ולפי"ז קל"ט דא"כ מאי משני ר' יאודה התם על מאי דפריך הש"ס השתא על ל"ת מכפר על עשה מבעיא ומשני ר"י על ל"ת הניתק לעשה ואי איתא דעשה הניתקת מל"ת חמירא ממ"ע גרידא א"כ אכתי יש להקשות השתא על ל"ת הניתק לעשה מכפר על עשה גרידא מבעיא אלא ודאי מדניחא ליה לתלמודא בהאי שינוייא מכח דס"ל לסתמא דש"ס דשוו בשיעורייהו עשה גמור ול"ת הניתק לעשה וא"כ היינו עשה ולפי"ז אין מקום לקו' התוס' ז"ל דהו"ל להש"ס להק' ממתני' דיומא הכוללת גם ל"ת הניתק לעשה דמאי רבותיה דל"ת הנ"ל טפי ממ"ע גרידא הלא סתמא דש"ס ס"ל דשקולים הם וכדאמרן: ברם יתבארו דברי התוס' ז"ל עפ"י דרכנו דרך הקודש של עט"ר הרמ"ז ז"ל דכונת התוס' להק' דהו"ל להש"ס להק' ממתני' דיומא הכוללת גם ל"ת הנ"ל דחמיר ממ"ע גמור ואף עפי"כ לק"מ ממאי דמשמע דס"ל לסתמא דש"ס דשוים הם וכמש"ל והענין במ"ד במס' קידושין דמ"ט ע"מ שאני צ"ג אפי' הוא רשע גמור מקו' שמא הרהר תשו' בלבו וכ"פ הרמב"ם פ"ח מאישות והטור אה"ע סי' ל"ח ומרן בב"י הביא משם רי"ו ז"ל שכתב משם י"מ דאם הוא רשע גמור לבריות כגון גזלן וכיוצא בו אינו יכול להיות צ"ג