פני יצחק חלק ו קצז

שיש עבירה שהיא צ"ל דהוא עון ח"ה מ"מ נראה דלאו מטעמא דיהיב הרב העקידה ז"ל דמשום דכפרת עון ח"ה אינה אלא לאח"מ משו"ה אינה מן המנין רק טעמו הוא משום דמ"ש ג' הם חלוקי כפרה ר"ל ג' חלוקי כפרה לג' עבירות מחולקות חדא עבר על עשה שכפרתו התשו' שנית עבר על ל"ת שכפרתו תשו' ויוה"כ שלישית עבר על כריתות ומב"ד שכפרתו יסורין אבל מי שיש בידו עון ח"ה שמיתתו כפרתו אין המיתה כפרה מיוחדת לעבירה מיוחדת רק היא כפרה כללית לכל העבירות המחולקות דאפי' לא עבר רק על מ"ע שכפרתו התשו' אם בשעה שעבר היה ח"ה אין כח בתשו' לבדה לכפר עד שימות וכיון דכפרה דח"ה היא צריכה לכל העבירות ואינה כפרה מיוחדת לעבירה מיוחדת מפיק לה ממנינא דל"ד להנך חלוקי כפרה וז"ש מרן ז"ל שיש עבירה שהיא צ"ל ר"ל שיש עבירה שהיא ח"ה שכפרתה צריכה לכולם ר"ל לכל העבירות ואפי' אם עבר על עשה והיה בדבר ח"ה תלויה כפרתו עד שימות וכדאמרן: והרב יפה מראה ז"ל בפי' על הירוש' בברייתא הנז' כ' טעם לדבר על שאין התשו' מכלל החלוקות וז"ל ול"נ דמשום דכפרה בכ"מ ע"י עונש אם בקרבן או במלקות או ע"י עונש אחר שע"י הצער ההוא יכופר עונו וקרוב לשון כפרה ללשון כופר כמש"ה נתתי כפרך מצרים וכשיתן החוטא כופר הקרבן או הצער הניתן לו תמורת נפשו יצדק לשון כפרה על כן לא תהיה מכלל ח"כ התשו' שמוחלין לו בלי שום צער ועונש והיינו דבכולהו קראי דמייתי איכא לשון כפרה או פקידה ואילו קרא דשובו בנים שובבים שהוא על התשו' לבדה לא כתב אלא רפואה והכי דייק לישנא דתני תנא ג' הן חוץ מן התשו' דמשמע ג' הן זולת התשו' שהיא ג"כ מן א' מהחלוקות אלא שבמספר חלוקי כפרה לא תבא דהנהו ע"י כפרה וזוהי ממילא ויוה"כ הוא ע"י צער התענית וקרבן השעיר מכפר עכ"ל יע"ש: ואנכי לא ידעתי איך החליט מאמרו לו' דלא יצדק לשון כפרה אחלוקה קמייתא והרי בהדיא תנן במתני' התם תשו' מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה וכו' וכן בברייתא דמייתי הש"ס קודם הברייתא דר"מ בן חרש תני נמי לשון כפרה על התשו' כדתניא על מה תשו' מכפרת וכו' וכהנה רבות ודבריו ז"ל נפלאו ממני: ואיכא למידק במאי דקא' תנא עבר על מ"ע ועשה תשו' אינו זז וכו' ומייתי ראיה דכ' שובו בנים שובבים כנז"ל דמנ"ל דהאי קרא דשובו בנים איירי על עבר אמ"ע דמהאי קרא לא שמעינן רק שיש עבירה שמתכפרת בתשו' לבדה והיינו מדכתיב בתר הכי אתאנו לך כי אתה אלהינו וכו' בה' אלהינו תשועת ישראל וכו' נשכבה בבושתנו וכו' כי לה' אלהנו חטאנו וכו' דכ"ז הוא וידוי דברים דהנביא מלמדם לו' כן וכמ"ש רש"י ז"ל יע"ש אבל לא שמענו דמיירי דוקא במי שעבר על מ"ע ורש"י ז"ל תיקן לזה משום דאשכחן ד' ח"כ בהני קראי מסברא מוקמינן האי קרא אקלה ביותר דהיינו מ"ע יע"ש כלומר דמסתברא להקל עונש עובר על עשה בעלמא דיושב ואינו עושה מעובר על ל"ת דהיינו בקום עשה וכמובן. אכן מהרש"א ז"ל כתב שדימה הכתוב חולי הנפש לחולי הגוף שיש חולי בגוף שמתאוה לאכול אבל מתוך שאינו מתעמל בשום מלאכה יבא לו חולי בגוף כמש"ה תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות וכמש"ה בזעת אפך תאכל לחם והיינו בחולי הנפש ארפא משובתם פי' מנוחתם שהיה להם כבר שלא עמלו לקיים מ"ע שבה מגיע להם חולי הנפש ובשובו ממנוחתו לעשות מ"ע מתרפא מיד ואזי אינו זז משם עד שמו"ל ומתרפא לו וכו' אתד"ק יעש"ב: ואולם זוהי שקשה היכי פסיק מהאי קרא דמיירי על מ"ע והלא קראי מוכחי בישראל השבים מע"ז כמ"ש רש"י ז"ל בירמיה ג' אכן לשקר וכו' הרים שעבדנו שם ע"ז וכן פי' עוד שם בפ' והבושת יכו' בושת ע"ז שעבדנו וכו' יעו"ש ומהרמב"ח ז"ל בתוס' יוה"כ שם הוק"ל כן ותי' וז"ל ואפ"ל דקרא מיירי בגדולי ישראל שלא היו מוכיחים לדורם על ע"ז והיו הגדולים עוברים אעשה דהוכח תוכיח ועליהם נאמר שובו בנים משובתכם דעברתם על עשה דתוכחת דכיון דתשובו בתשובה ארפא משובתכם מכאן למדו עבר על עשה וכו' עכד"ק: ולי הדל תמיה אני על דבריו ז"ל הללו מדאמרינן בפ' שבועת הדיינים דט"ל וכשלו איש באחיו מכאן שכל ישראל ערבים זל"ז ובשבת דנ"ה מוכח דאפי' בספק אם בידו למחות מדאמרי' התם וממקדשי תחלו אלו בני אדם שקיימו כל התורה כולה מאל"ף ועד תי"ו ואפי' שאמר הקב"ה גלוי וידוע לפני שאם היו מוכיחים אותם לא היו מקבלים אמרו מלה"ש לפני הקב"ה רבש"ע אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי הרי דנתחייבו מיתה גדולי ישראל על שלא הוכיחום וביטלו מ"ע דהוכח תוכיח ואעפ"י שגלוי וידוע לפניו ית' שלא יקבלו תוכחתם עכ"ז נתחייבו מיתה כיון שלפניהם אינו גלוי ולפי"ד הרב יפ"מ ז"ל דבתשובה סגי אביטול מ"ע דהוכח תוכיח ק"ט דא"כ למה נתחייבו מיתה גדולי ישראל שבאותו הדור על שלא קיימו מ"ע דהוכח תוכיח הא ודאי אתמהא טובא: ויותר יש לתמוה ע"ד הרב ז"ל הנ"ל דבחלוקה דלקמן על כריתות ומב"ד דיסורין ממרקין כתב שם כמ"ש שם בשבת דבשלמה כתיב ויעש הרע בעיני ה' על שהי"ל למחות בנשיו ועל מה ששקל הכתוב בשלמה דעשה הרע מה שלא מיחה בנשיו על שבנו הבמה ועל שעבדו ע"ז כאילו היא עשה הרע וע"ז נאמר ופקדתי בשבט פשעם דמתכפר לו ע"י יסורין יע"ש והרואה יראה דדב"ק הללו הם היפך ממ"ש אחלוקה קמייתא כנז"ל והוא פלא: ונראה לקיים פי' הרב הנז' ז"ל שכתב דקרא דשובו בנים שובבים נאמר על גדולי ישראל שיעשו תשובה על אשר עברו על עשה דהוכח תוכיח כנז"ל די"ל דהאי קרא מיירי בידוע דלא מקבלי תוכחה דאז פטור מעונש מיתה אבל מ"ע דהוכח תוכיח אכתי חיובא דעשה זו רמיא עליה וכמ"ש הסמ"ג ועט"ר הרמ"ז מהרח"א ז"ל בישרש יעקב שם בחי' לשבת והביא דבריהם ז"ל הרב פתח עינים ז"ל בחי' לשבת דנ"ה יעש"ב ובכה"ג א"ש דבהכי מיירי קרא דשובו בנים דעל העשה לבד תשובה מכפרת מיד כמ"ש שובו בנים שובבים על אשר עברו על מ"ע דתוכחה דבכה"ג דידוע דלא מקבלי תוכחה ליכא רק עשה ובתשו' לחוד מוחלין לו מיד וכמדובר: ועוד נלע"ד לחלק בין הני תרי קראי הנ"ל במאי דאיפליגו רב ושמואל ור"י בגמרא דערכין דט"ז על מ"ע דתוכחה אי עד הכאה או עד נזיפה או עד קללה ולפי"ז אפ"ל דההיא דנתחייבו מיתה על שלא מיחו מיירי שלא מיחו כלל לא מינה ולא מקצתה אפי' לפי סברת המקל מכולם ולכך נתחייבו מיתה אבל ההיא דשובו בנים י"ל דלעולם הוכיחו קצת אבל לא היתה תוכחתם כדין אליבא דהלכתא דבעינן עד הכאה ולזה בתשובה סגי להו לחוד וליכא עלייהו עונש מיתה כלל ברם אכתי קושיא בתרייתא ע"ד הרב הנז' ז"ל דאקשינן עליה מדידיה אדידיה אכתי במק"ע וכמובן: פש גבן להבין אמרי בינה במ"ש עבר על עשה ועשה תשו' אינו זז משם עד שמוחלין לו דמאי איני זז משם דקא' דעד כמה הוה ס"ד לו' דתלויה כפרתו עד דאיצט' לו' דאינו זז משם וכו' ועיין בדרשות מהרימ"ט ז"ל דרל"ב. וראיתי במפ' ז"ל שפי' במ"ש רז"ל על טבח