פני יצחק חלק ו קצו

משום דהמוכר זוזי אנסוהו למכור כנז' וטע"ז ל"ש גבי הקב"ה דכ"ע דיליה הוא וכתיב לי הכסף וכו' וא"כ ל"ש לומר לגבי דידיה זוזי אנסוהו למכור וא"כ הו"ל כדין מתנה דנתן את הכל דא"א דלאו בעין יפה יהב הו"ל לפרש ולשייר בור וגת ה"נ י"ל א"א דלא מכר הוא ית' גם תי' סופרים הו"ל לפרש ולשייר ומדלא פי' בודאי י"ל דהכל אשר לכל מכר לנו כמ"ש כ"ז ויותר מזה הרב שנות ימין ז"ל בדרוש א' לס"ת יעש"ב: ובכן נבא לביאור כו' הכ' כי לקח טוב נ"ל תו' א"ת דיל"ד דתחי' אמר לקח הוא ל' מכר והדר אמר נתתי ל' מתנה אתמהא ועיל"ד במ"ש אל תעזובו מהיכא תיתי שיעזבוה אחר שכבר זכו בה אם במכר אם במתנה ועיל"ד אומרו תורתי דהיכי אמר הכי אחר שכבר נתנה לישראל או במתנה א"כ תו לאו תורה דיליה היא כלל: אמנם עפי"ה אפ"ל באחד משני פנים הפן הא' אפ"ל דהכי קאמר דאף שאני אומר לכם כי לקח שהוא לשון מכר ומכח זה תאמרו דאין אתם חייבים לקיים רק התרי"ג מצות שאמרתי לכם בפי' ולא שאר מצות דרבנן וחידושי סופרים תדעו לכם דלא היא דהכא הלקח הזה הוא טוב ובעין יפה מכרתי לכם את הכל דהדר דינא כמתנה ממש וז"ש נתתי לכם דייקא כיון דלא שייך גבי דידי ההוא טעמא דזוזי אנסוהו למכור מאחר דלי הכסף וכו' וכ"ע דילי וכיון שכן השמרו לכם ותורתי שהם שאר מצות דרבנן וחי' סו' שלא באו בתו' בפי' בשעת המכר ה"ה ג"כ קנוי לכם ואל תעזבו אין לכם טענה לעוזבם כלל וק"ל: הפן הב' אפ"ל דהכי קאמר קרא כי ל"ט נתתי לכם כלו' דאף שאמרתי לכם לקח שהוא ל' מכר תדעו נאמנה שאינה אלא במתנה נתתיה לכם וזכיתם בה ובכל מצות דרבנן וחי' סו' כנ"ל אך ורק בבקשה מכם תורתי אל תעזובו בטענה שיכולים אתם לטעון דבאונס קבלתם אותה וממילא הדרא המתנה לדידי אני הנותן ועשית תורתי ר"ל תורה דילי כמש"ל דבדין מתנה אם טען המקבל באונס קבלתיה שו"ל ותחזור המתנה לבעליה כנז' הכא אל תעזובו בטענה זאת וק"ל בילאו"א: דרוש ה' לשבת תשובה שדרשתי אותו בקהל רב פה עוב"י דמשק יע"א בביהכ"נ של הלועזים יכב"ץ: איתא במדרש וז"ל שאלו לחכמה חוטא מה עונשו ל אמ"ל חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מה עונשו אמ"ל הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לתורה אמ"ל יביא קרבן ויתכפר שאלו להקב"ה אמ"ל יעשה תשובה ויתכפר הה"ד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך עכ"ל: ידוע הדבר ומפורסם הענין גודל מעלת מצות תשובה כי רבה היא וה' אלהינו מרחם כה אמר ה יעשה תשובה ויתכפר וכאשר חכמים הגידו במאמרם ז"ל הניצב פתח השער ולכאורה הדבר תמוה מאוד דמה זו שאלה חוטא מה עונשו הלא מפורש בתורה לכל עון ולכל חטאת עונשו בצידו ועוד יל"ד דתחילה השאלה היתה על נפש אחת כי תחטא דקאמר חוטא מה עונשו בל' יחיד והשיבה החכמה בל' רבים חטאים תרדף רעה ותו יל"ד במאי פליגי דמר אמר הכי ומר אמר הכי: והרב יקרא דשכבי ז"ל בדס"ב ע"א דקדק עוד דאיך אפשר דפליגי וכו' וכ' וז"ל ונראה לי דמר א"ח ומא"ת ול"פ והוא עפ"י ד' חלוקי כפרה דמייתי בפ' יוה"כ דהקב"ה מיירי במי שעובר על מ"ע דוקא שאמרו שם אם עשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו והתורה מיירי בעובר על ל"ת דתשו' תולה ויוה"כ מכפר לז"א יביא קרבן ויתכפר דהיינו שעיר המשתלח והחכמה מיירי בעובר על כריתות ומיתות ב"ד דתשו' ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין לז"א חטאים ת"ר דהיינו יסורין והנבואה מיירי בעון חילול ה' שאין כח בתשו' לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולם תולין ומיתה ממרקת עכ"ל יעש"ב: וטרם אענה אני חלקי בביאור המאמר הנז' ראיתי לעמוד בעיקר הברייתא דארבעה חלוקי כפרה הנז"ל הואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא בס"ד וז"ל הברייתא דאייתי הש"ס בפ' יוה"כ בד"פ וז"ל שאל ר' מתיא ן' חרש את ראב"ע שמעת ד' חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש אמר לו שלשה הם ותשובה עם כל או"א עבר אדם על מ"ע ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו שנא' שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם עבר אדם על מל"ת תשו' תולה ויוה"כ מכפר שנא' כי ביום הזה יכפר עליכם עבר אדם על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשו' תשו' ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין שנא' ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם אבל מי שיש בידו חילול ה' אין כח בתשו' לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא הכל תולין ומיתה ממרקת שנאמר ונגלה באזני ה' אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון עכ"ל: והנה מפירש"י ז"ל בהאי ברייתא מפורש יוצא דס"ל למר דארבע כפרות אלו שחלוקים בכפרתם השלשה הם הנחלקין אלו הם א' עבר על ל"ת ב' עבר על כריתות ומב"ד ג' מי שבידו ח"ה ברם חלוקה קמייתא דהיינו עבר על מ"ע מפיק לה ממניינא לפי שהיא צריכה לכל העבירות כמ"ש ראב"ע ותשו' עם כל או"א יע"ש: אמנם הרב העקידה ז"ל בשער ס"ג פירש דהחלוקה ראשונה דהתשו' מכפרת על עשה היא מכלל הג' חלוקות ומאי דמפיק ממניינא היא ההיא דחילול ה' דלית ליה כפרה עד שימות דכיון דמיתתו היא כפרתו אינה מן המנין דאין ראוי להכניס במנין החלוקות אלא חלוקי כפרה שמכפרים לאדם בעודם בחייהם יע"ש ונראה דלרש"י ניח"ל טפי לפרש כפירושו הנז' דחלוקה קמייתא אינה מן המנין משום דהוה גריס הכי בירוש' בפ' בתרא דיומא ובר"פ חלק דמייתי ברייתא זו דר' מתיא בן חרש דקאמר ג' הם חוץ מן התשו' ולזה פי' כפירושו בש"ס דילן כדי להשוותו עם הירושלמי ופשוט: וראיתי למרן ז"ל בכ"מ סוף פ"א מהל' תשו' שהביא ברייתא זו וז"ל ותשו' עם כל או"א כלו' ג' הם הנחלקין שיש עבירה שהיא צריכה לכולם עכ"ל ועט"ר הרמ"ז מהרח"א ז"ל במק"ק ד"ט ע"ב כתב דמרן ז"ל בכ"מ כיוין למ"ש הרב העקידה ז"ל דעון ח"ה שאין לו כפרה רק במיתה לא קחשיב משו"ה אמר מר דיש עבירה שהיא צריכה לכולם דהיינו ח"ה יע"ש. וכ"כ הרב מהרמב"ח ז"ל בס' תוס' יוה"כ יע"ש: ואי לאו דמסתפינא מינייהו מלכי הוה אמינא דאדרבא מרן ז"ל ס"ל כפירש"י ז"ל דחלוקה קמייתא דוקא אינה בכלל וחלוקה דח"ה היא מן המנין וכונת מרן ז"ל כ' שיש עבירה שהיא צריכה לכולם היינו כאילו אמרה שיש כפרה שהיא צריכה לכולם והכי קאמר שיש עבירה דהיינו חלוקה קמייתא דהיא עבר על מ"ע שכפרתו תשו' שהיא צריכה לכולם וכמ"ש ג' הם ותשובה עם כל או"א וכיון דכפרה זו דהיא התשו' היא צריכה לכולם לכך מפיק לה ממניינא וכדפירש"י ז"ל וכמדובר: ועוד נלע"ד דאף דנימא דמרן ז"ל בכ"מ כיוין לפי' הרב העקידה ז"ל כדעת הרבנים ז"ל הנז' דמ"ש מרן