פני יצחק חלק ו קצה

הראוי שיגינו עליהם המצות שעשו ולא יביא עליהם הפורענות הזה דאטו אינם שקולים כל זכיותיהם כנגד חטאם לזה סיים לו אותו תינוק ואמר לא אבו וכו' ולא שמעו וכו' ר"ל דאנה"ן אם היו מקיימים הלאוין שהם בשוא"ת לא היה בא עליהם את כל הרעה הזאת בשכר מל"ת גם בעוה"ז אלא זו רעה חולה שלא אבו בדרכיו הלוך שהם מ"ע ולא שמעו בתורתו שהם קיום מל"ת וכיון שכן מאין יבא עזרם ויבואו על שכרם וק"ל ועיין בס' אשד הנחלים בדנ"ה סוע"א: א"נ באו"א אפ"ל כו' המאמר הנז' והוא בהק' מאי דקי"ל בדין המוכר שדהו היפה ועייל ונפיק אזוזי אפי' דלא פש גבי הלוקח רק זוז אחד לא קנה הלוקח את כולה ויכול לחזור בו ובזה פי' הרב אהבת עולם ז"ל כו' הכ' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי א"ת דר"ל אפילו דלק"ט נתתי לכם והו"ל מוכר שדהו היפה ודמי הלקח הם העסק והיגיעה בתו' ובמצות ובכל יום ויום בעה"ב דוחק הוא הקב"ה דעייל ונפיק אזוזי להזהיר לישראל לשמור מצותיו חקותי ותורותיו מ"מ בבקשה מכם תורתי א"ת כדקי"ל בעלמא המוכר שדה היפה ונפיק ועייל אזוזי דגם לוקח יכיל לחזור בו יע"ש ולפי דבריו ז"ל יש לחקור א"כ אמאי העניש הקב"ה לישראל על עוזבם את תורתו וזוהי סיבה לכמה גזירות וצרות אשר עברו עלינו בזמן החורבן וכמ"ש בתורה אם בחקותי תמאסו וכו' וכן בכל התורה מגדיל העונש על מי שמרפה עצמו ועובר עמ"ש בתורה ונכרתה הנפש ההיא: ואולם התשובה לזה פשוטה עד מאד דהא דקי"ל הכי דהמוכר שדהו היפה ועייל ונפיק אזוזי דל"ק הלוקח ומצי לוקח לחזור בו אינו אלא משום דכיון דעייל ונפיק אזוזי לא גמר מוכר להקנותו אלא עד שיגיע לידו כל מעות השדה שלו ולהכי עייל ונפיק אזוזי שצריכים לו לאכול או לקנות ד"א תמורת השדה שמכר וטעם זה לא שייך רק בבני אדם דוקא ברם כלפי ליה הקב"ה לא שייך טע"ז כלל דהרי לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות וכל כונתו ית' לתלות קנין התו' בקיום המצות ולהיות דוחק ועייל ונפיק אזוזי אינו אלא כדי להרבות כר לישראל אי משום כי גדול המצווה ועושה ואי משום דיכולים היו לחזור מן המקח ועכ"ז הם מחזיקים בתורה ובמצות ואם ח"ו יעברו על התורה והמצות ענוש יענשו דהרי כיון דמכר לישראל את התורה עם דהויא שדה פה כבר קנו ישראל ול"מ למיהדר בהו מכח דין הנז' משום דמאי דעייל ונפיק אזוזי הקב"ה הוא דוקא לטובתינו ולהרבות שכרנו דהרי הקב"ה א"צ למעות דלי הכסף וכו' ואם צדקת מה תתן לו כי הוא זן ומפרנס לכל אבל גבי בני אדם דצריך למעות ומוכר שדהו היפה ועייל ונפיק אזוזי התם הוא דלא קנה הלוקח ומצי לחזור: עו"ן מ"ד בש"ס דשבועות תניא היה ר"מ או' ע"כ עבירות שבתו' בין עשה תשו' בין לא עשה תשו' עצומו של יוה"כ מכפר חוץ מלא תשא יע"ש אמור מעתה זהו כו' המאמר דריב"ח תמ"ה יקרא דע"מ עשה ה' ככה לארץ הזאת אי משום דעזבו התו' והמצות ה"ה פטורים בדין דה"ז דומה למוכר שדהו היפה ועייל ונפיק אזוזי דמצי לוקח לחזור בו. וא"כ על מה וע"מ נתן למשיסה יעקב ויש' לבוזזים. לזה ענהו אותו תינוק ואמר הלא ה' כלו' דלגבי הקב"ה לא אמרי' האי דינא דמדעייל ונפיק אזוזי לא גמר להקנותו עספ"א דהרי הוא ית' אמר לי הכסף וכו' ואינו צריך למעות כנז"ל וכל כונתו ית' במאי דעו"ן אזוזי הוא דוקא להרבות שכרנו ולהכי כיון שהם עברו עה"ת ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחימה ובקצ"ג וכ"ת דעדין שערי דחיה לא ננעלו שהרי הגם שעברו עה"ת וחטאו מ"מ הרי אר"מ ע"כ עבירות שבתו' יוה"כ מכפר ובודאי היו עושים יוה"כ כיון דהוא יום לשנה לזה השיב או"ת ואמר זו חטאנו לו כלו' זה הדבר מת הוא דיוה"כ מכפר אפי' לא עשה תשו' ברם זהו דוקא אם חטאנו לו בכל עבירות שבתו' חוץ מלא תשא והיו שומרים מצות לא תשא א"ש ה"א לשוא דהיא חמורה מאד אמנם הכא בישראל לא אבו בדרכיו הליך ולא שמעו בתורתו כלל אפי' מצות לא תשא עברו עליה וע"כ באה עלינו כל הצרה הזאת רח"ל וכשומעו ריב"ח את דברי התינוק הזה והבין דבריו אמר מובטחני וכו' ולזה כתבו התוס' ז"ל דמופלג בחכמה היה וק"ל: והואיל ואתא לידן האי קרא דכי לקח טוב נ"ל תורתי א"ת נימא ביה מילתא דאפ"ל בהק' מאי דקי"ל בדין מקבל מתנה מחבירי דאם אמר המקבל מאונס קבלתיה שומעין לו ובמכר קי"ל איפכא דאם אמר הלוקח באונס קניתיה איו שומעין לו דבמכר אמרי' אגב אונסיה גמר ומקני לדעת רובא דרבוותא ז"ל: תו יש הפרש בדין בין מכר למתנה דבמכר אמרינן בב"ב דע"ה המוכר את הבית לא מכר את הבור ולא את הגת עד שיפרש בד"א במכר אבל בנותן מתנה נתן את כולם ובגמרא פריך מ"ש מכר ומ"ש מתנה זה הי"ל לפרש וזה לא היל"ל ופי' רשב"ם ז"ל דהנותן מתנה כיון דרגיל ליתן בעין יפה אי איתא דהאי לאו בעין יפה יהיב הי"ל לפרש ולשייר בזה בור וגת ומדלא שייר הפסיד אבל מוכר זוזי אנסוהו למכור ולא מכר אלא מה שפי' וכו' עכ"ל למדנו מזה דיש חי' בין מכר למתנה דבמכר לא מכר אלא מה שפירש אבל במתנה נותן את כולם גם מה שלא פי' דמאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב כדאמרינן הכי להדיא בסו' הנז' יע"ש ובמס' עירובין דכ"א אמרינן אמר רבא מ"ד ויותר מהמה בני הזהר הזהר בד"ס יותר מבדברי תו' וכו' שמא תאמר מ"מ לא נכתבו עשות פרים וכו' וכ' התוס' ז"ל דגם בהל"מ לא ניתנו כדי שלא ישתכחו עכ"ל נמ"ל דבמתנה איכא חדא לטיבותא דהנותן בעין יפה הוא נותן וזכה בכלה המתנה אע"ג דלא פירש וחדא לריעותא דאם אמר באונס קבלתיה שומעין לו ותחזיר המתנה לבעלים: ובמכר נמי איכא חדא לטיבותא דאי אמר באונס קניתיה אין שו"ל דאם אנסוהו לקנות גמר וקני וחדא לריעותא דהמוכר בעין רעה הוא מוכר ולא קנה הלוקח אלא מה שפי' לו המוכר כנז"ל ולפי"ז יש לדון בנתינת התורה לישראל מהקב"ה דאם היתה במתנה כשטוענים ישראל באונס קבלנוה שומעין להם ותחזור המתנה להקב"ה דבמתנה אינו קונה אותה באונס אכן אם היתה בתורת מכר כשיטענו יש' דבאונס קבלוה אין שו"ל דאנסוהו לקנות אגב אונסיה גמר וקני עוד נ"מ אחריתי בנתינת התורה ליש' דאם היתה במתנה הרי זכו ישראל גם במה שחידשו סופרים נמי דהו"ל כההיא דאמר הבו ליה ביתא דמחזיק ק' גולפי ואשתכח דהוה מחזיק ק"ך דאמרי' התם בש"ס דיהבינן ליה דמאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב וה"נ דנתן לנו הקב"ה תרי"ג מצות דוקא ואח"כ נמצאו יותר ויותר מה שחידשו סופרים ודאי דזכו ישראל בכולם דמאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב ברם אם היתה נתינת התו' ליש' בתורת מכר יש צד לו' דלא זכו ישראל כ"א בתרי"ג מצות לבד שהם מפורשים בתורה ולא במה שחידשו סופרים כמ"ש רשב"ם ז"ל דמוכר זוזי אנסוהו למכור ולא מכר אלא מה שפי' דהיינו התרי"ג מצות ולא מה שחי' סופרים שהרי לא ניתנו בהר סיני וכמ"ש התוס' ז"ל: אלא די"ל דאף אם היתה נתינת התו' ליש' בתורת מכר זכו ישראל גם בחי' סופרים משום דכל טעמיה דמ"ד דבמכר לא מכר אלא מה שפי' אינו אלא