פני יצחק חלק ו קצד

תשמע תיבת לי שאמרתי לכם ואתם תהיו לי וכו' דלעולם מש' ותבטחו בזה שאפי' תעבדו עבודה זרה איני זז מכם לעולם תדעו לכם דלא היא אלא לא יהיה בך אל זר ר"ל לא אמרתי לכם תיבת לי אלא בתנאי דלא יהיה בך אל זר ול"ת ל"ן דוקא כמו שאמרתי לכם בתחילת דברי אם תשמעו בקולי וכו' והייתם לי וכו' וחייבים אתם בזה דהא אנכי ה"א המעלך מאמ"ץ בתנאי זה כמשז"ל ע"פ אנכי ה"א אשר הוצאתיך וכו' ע"מ כן הוצאתיך כנודע ואם כה תעשו גם אנכי אעשה לכם כן לזון ולפרנס אתכם לעולם מכ"מ ז"ש הרח"פ ואמלאהו אמר עוד ולא שמע עמי בקולי ויש' לא אבה לי כלו' שלא שמע ולא אבה להיות לי לעולם ואשלחהו וכו' וא"ת מנלן דלא אבה לי לעולם לז"א לו עמי שומע לי ר"ל אם סבר וקביל לתיבת לי להיות לי לעולם היו הולכים בדרכי וז"ש ישראל בדרכי יהלכו כמו שאני זן ומפרנס לעולם ועד היה צריך שגם הם ילכו בדרכי ומדנטו מדרכי ודאי שלא אבו לי להיות לי לעולם וק"ל: וזה אפ' כו' הפ' ועתה הניחה לי ויחר אב"ו דיל"ד דתיבת לי משוללת הבנה כידוע לכאורה והמפ' ז"ל הם אמרו דבא לרמוז לו שיניח תי' לי צוית ול"ל לצד אחד שלא יטעון לפניו כן ויחר אפי וכו' ומזה למד מרע"ה לטעון כזאת לי צוית ול"ל ע"כ. אכן עפי"ד הנז"ל א"ש נמי דבא לרמוז לו דהגם שאמרתי ליש' ואתם תהיו לי מ"כ וכל מקום שאמר לי לעולם מש' עכ"ז עתה שישראל חטאו בעגל ולא דרשי תיבת לי לעולם כמו שאמרתי להם אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי לעולם מש' א"כ גם תיבת לי שאמרתי להם ואתם תהיו לי דלעולם מש' תניח אותה לצד אחד לדון אותם כשיטתם ויחר אפי בהם וכו' וק"ל: ועפ"י חילוק הרב מחנ"א הנ"ל ז"ל דכל מידי דהוא בקו"ע סתמא לאו לעולם משמע ובשוא"ת סתם לעולם מש' כנז"ל אפ"ל כו' הכ' במלכים סי' י"ט וכ"ת והנה דבר ה' אליו ויאמר לו מה לך פה אליאו ויאמר קנא קנאתי לה' וכו' כי עזבו בריתך בנ"י את מזבחותיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב ואיותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה ויל"ד דמה זו שאלה מה לך פה אטו לא ידע ח"ו על מה הוא בא ומה היתה כונת אליהו ז"ל בתשובתו הנז' כיון דהכל גלוי לפניו יתברך ותו דלמה לו לאליאו ז"ל להאריך כ"כ והיה די שיאמר כי עזבו בריתך בנ"י ותו לא וממילא נכלל הכל: ואולם עפי"ד הרב מחנ"א ז"ל בחילוקו הנז' הכל יע"ן דהנה ישראל קבלו התו' ונתחייבו לשמור ולקיים רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת והקב"ה שפיר ידע דעזבו יש' את התורה. ברם מצו יש' למטען דמה שנתחייבו בקיום התו' והמצות הוא סתם וביום אחד או יומים נפטרו מחיובם וז"ש מה לך פה אליהו לבקש קטיגורייא על יש' אם הוא על שלא קיימו מ"ע הלא מצו מיפטרי נפשייהו ביום א' או יומים דבמידי דקו"ע סתם לאו לעולם מש' וא"כ מה כחך יפה לקטרג עליהם לזה השיבו אליאו ז"ל קנא קנאתי וכו' כי עזבו בריתך שהם מ"ע וגם את מזבחותיך הרסו ואת נביאיך הרגו דעברו על מ"ע ועל מל"ת ובכה"ג שעברו על מ"ע ומל"ת דבמל"ת סתמא לעולם מש' ולכך הם ראויים לעונשם ואילו היה חטאם במ"ע לבד החרשתי וק"ל: ובזה אפ"ל מארז"ל בפ' הניזקין מעשה בריב"ח שהלך לכרך גדול של רומי ואמ"ל יש תינוק אחד בבית האסורים יפה עינים וטו"ר וקוצותיו סדורות לו תלתלים הלך ועמד בפתח בית האסורים אמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו תינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו אמר ריב"ח מובטחני וכו' וכבר דשו ביה רבים למען דעת מה דבר חכמה מצא בתינוק זה ועפ"י דרכנו א"ש דריב"ח רצה לנסותו אם יודע התינוק החי' של הרב: מחנ"א ז"ל הנז' או לא וז"ש מי נתן וכו' כיון דישראל מצו להיפטר מהתו' והמצות ביום או יומים דסתמא לאו לעולם משמע וא"כ למה גלו ישראל והיו למשיסה ולבוז לזה ענהו אותו תינוק ואמ"ל דהניחא אם היו עוברים על מ"ע לבד אנה"ן דהיה להם מקום פטור ביום או יומים דבמידי דקו"ע סתם לאו לעולם מש' אכן הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו וכו' כלו' דישראל חטאו לה' במ"ע ובמל"ת ולכ"ע במל"ת סתם לעולם מש' וכנז"ל ולזה כשמוע ריב"ח את דבריו אמר מובטחני וכו' כי מצא בו דבר חכמה וכמובן וק"ל: א"נ באו"א כו' מארז"ל דריב"ח והתינוק הנז' ולהבין מ"ש התוס' הנז' שם דמופלג בחכמה היה עי"ש ולכאורה הדבר תמוה דאטו על שסיים קרא כדכתיב יהיה חשוב דמופלג בחכמה הלא זיל קרי בי רב הוא. ועיל"ד דאטו אבדה חכמת חכמיו ולא ידעו ולא יבינו כי חטא ישראל עד שהודיעם אותו תינוק כי חטאו לה' והלא מוזרות בלבנה יודעות כהנה וכהנה דחטא חטאה ירוש' וכו' כתיב. ועוד יל"ד בתשו' התינוק דאמר הלא ה' זו חטאנו לו דאמר. לל"ל הלא ה' זו היה די שישיב כי חטאנו לו ומאי האי דקאמר הלא ה' יתר. ועיל"ד במ"ש התינוק עוד לא אבו וכו' ולא שמעו וכו' דכ"ז הוא שפת יתר דכיון דקאמר זו חטאנו לו פשיטא דממילא מוכח דלא אבו ולא שמעו וכו': ואולם אפ"ל בהק' מאי דקי"ל מן התורה כל היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק כגון המטמא טהרותיו של חבירו פטור אלא דמדרבנן קנסוהו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' חו"מ יע"ש אמנם אמרי' בש"ס דגיטין בפ' הניזקין דהגם דפטור מן התורה בהיזק שאינו ניכר הי"ד בדיני אדם אבל בדיני שמים חייב דפריך התם בש"ס למ"ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק מהא דתניא העושה מלאכה במי חטאת ובאפר חטאת חייב בד"ש ופטור מדיני אדם ואי אמרת שמיה היזק בדיני אדם נמי ליחייב מוכח דלמ"ד לא שמיה היזק ופטור היינו בד"א אבל בד"ש מיהא חייב. וידוע דעיקר חומר החטא הוא מפני שהאדם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ונפש החוטאת פוגמת במדות העליונות ובעו' העליונים והו"ל כמטמא טהרות חבירו והיזק שאי"נ הוא דבד"א פטור ובד"ש חייב. עו"ן מ"ש הראשו' ז"ל והבי"ד השא"י ז"ל בפ' פינחס דשכר מצות ל"ת שהם בשוא"ת שכרם בעוה"ז וז"ש רז"ל ישב אדם ולא ע"ע נותנים לו שכר כעו"מ ול"א דשכר מצות בהאי עלמא ליכא אינו אלא בשכר מ"ע שהם בקו"ע דהשכר שלהם הוא שכר רוחני מאוד ולא אפשר לקבלו אלא בעוה"ב אבל בקיום מל"ת שהם סור מרע בלבד שכרם גשמי וזוכה בשכרם גם בעוה"ז יעש"ב: ובזה נבא לביאור המאמר הנז' דריב"ח הוה ק"ל בהאי ענינא ע"מ עשה ה' ככה כ"כ גזירות רעות וצרות רבות מה חרי האף הגדול הזה אם הוא בעבור שחטאו ישראל חטאה גדולה הא מצו מפטרי נפשייהו בטענה דכל חטאם אינו אלא היזק שאינו ניכר ופטורים הם בדין וא"כ ע"מ עשה ה' ככה ליש' יכול על מגן ל ולזה כיוין באומרו מי נתן למשיסה יעקב ויש' לבוזזים והלא מן הדין פטורים הם דהו"ל מטמא טהרות חבירו דהוא היזק שאי"נ לש"ה ופטור מדיני אדם אבל בד"ש מיהא חייב והכא עסקינן בד"ש וז"ש הלא ה' ר"ל בדיני שמים חייב המזיק אפי' בהיזק שא"נ וכ"ת דאנה"ן דחטא יש' ובד"ש חייבים אבל סו"ס ש"מ בה"ע איכא ואין לך אדם מיש' שאין בידו מצות ומע"ט וא"כ מן