פני יצחק חלק ו קצ

טבי עבדו דלא יצא העבד לחירות משום דאף דהודאתו היתה לפני אב"ד כיון דשלא במקום ב"ד הוה ל"מ ההודאה ההיא וכדאיתא כ"ז בסוגיין הנ"ל: אשר בזה חזיתיה למר הרב הגדול מארי דאתרין מהרמ"ג ז"ל בס' הבהיר דברי מרדכי בד"ק ע"א דדרשינהו להני קראי כסיני וכ"ת דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב דלפי פשוטו יל"ד שהרי כתיב מי כה' אלהינו בכ"ק אליו ואיך יאמר בהמצאו וגם אומרו בהיותו קרוב דמשמע דיש זמן שאינו קרוב ומצוי ח"ו ותו יל"ד כפל הענין במילות שונות דהיינו בהמצאו היינו בהיותו קרוב ואולם עפי"ה יע"ן בהק' עוד מ"ש רז"ל בש"ס דע"ז דבג' שעות מן היום יושב הקב"ה ודן את כל העולם ואח"ז תו ליכא ישיבת דיינים כלל דבתר הכי יושב לזון ולעסוק בתו' וכו': ולזה מזהיר הנביא לישראל ומורה להם דרכי התשו' והוידוי אשר עי"ז יצא האדם זכאי בדינו מדין מוד"ב דפטור וקמל"ן דהודאה זאת צריכה שתהיה בישיבת הדיינים וכביכול בשבתו על כסא דין ובב"ד ש"מ לדון שאם יודה שלא במקום ב"ד לא הוי הודאה ואכתי מתחייב בקנס אם יבואו עדים ויעידוהו וז"ש דרשו ה' בהמצאו ר"ל בעת היותו מצוי בב"ד דוקא כ"א תדרשנו להודות לפניו ע"כ דבר פשע בזמן שאינו מצוי בב"ד לא הויא הודאה להפטר מן הקנס: אמר עוד קראוהו בהיותו קרוב כלו' תמהרו להודות לפניו בהיותו קרוב לשבתו בב"ד תכף סמוך שהרי עדים נמי אין עדותם מתקבלת אלא בב"ד וכיון שכן אינהו נמי לא מצו להעיד בכם עד שישב ה' וב"ד בב"ד וכיון שאתם תקדימו להודות תצאו בדימוס הגם הלום שנראה מזה שאתם מודים מחמת בעיתותא דעדים שהם ממשמשים ובאים הא אמרינן דלית הל' כר"א אלא כת"ק דאף דמודה מחמת בעיתותא דעדים אפי"ה שפיר הו"ל מודה בקנס ופטור: ובזה פי' עוד הרב הנז' ז"ל שם כו' הכ' ביואל וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאוד מחנהו כי עצום עושה דברו כי גדול יום ה' ומי יכילנו ויל"ד מהו כונת אומרו נתן קולו לפני חילו ומי לא ידע כי רב מאוד מחנהו וגם להבין אומרו כי גדול יום ה' דמה נתן טעם אל הקודם: אכן עפי"ה הנה נכון ונקדים עוד מ"ש הרמב"ם ז"ל שם בהל' גניבה דאם הודה בפני ב' מב"ד ל"מ דבעי' שיודה בב"ד ובפני ב"ד של ג' מומחין יע"ש והיינו משום דדיני קנסות דינייהו בג' ב"ד מומחין וכבר כתבנו דאליבא דר"א צריך שלא תהיה ההודאה שלו מחמת בעיתותא דעדים וז"ש וה' כביכול הוא וב"ד נתן קולו כרוזא קרי לכל איש ישראל אשר בידו עון אשר חטא שיבא ויודה ויצא בדימוס כדין מודה בקנס לפני חילו ר"ל טרם שיבא חילו מל"ח להעיד עליו ביום הדין מעשה איש ופקודתו יקדים אדם לבא ויודה להפטר כדין מידה בקנס וכ"ת שאין כאן ב"ד של ג' ואיך תועיל ההודאה לז"א כי רב מאוד מחנהו היושבים כסאות למשפט וא"כ אם כה יעשה האדם עצמה ירבה כי עצום הוא עושה דברו שאמר בתורה אשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע א"ע שאם ימתין האדם לאותו יום הדין הגדול והנורא לבא להודות על חטאיו אף כי ימהר להודות טרם ביאת העדים מ"מ כיון דהוי יומא דדינא שהעדים ממשמשים ובאים א"כ אליבא דר"א לא הויא הודאה שפירתא יען כי גדול יום ה' ונורא מאוד ומי יכילנו ומשום בעיתותא דעדים בני האלהים אשר יבואו להתיצב על ה' להעיד ע"כ מעשה איש ופקודתו כי ע"כ עצה טובה קמל"ן שיבואו ויודו טרם בא אותו יום דמעתה יצאנו י"ח אפי' אליבא דר"א אתד"ק ודפח"ח: ועפיד"ק אפ"ל כוה"כ שובה ישראל עד ה"א ר"ל קודם בא יום הדין וז"ש עד ה"א שהם ה' וב"ד כי כשלת בעונך כלו' תודה לפניו ית' ולפני בית דינו שכשלת בעונך ותמצא נקי ותצא בדימוס מדין מודה בקנס דפטור קחו עמכם דברים הכתובים בתורה דהוא קרא דאשר ירשיעון אלהים דמניה נפק"ל פרט למרשיע את עצמו ובזה אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב שהיא התשו' ונשלמה פרים שפתינו שהוא הוידוי בביטוי שפתים וכנז"ל וק"ל: אמנם אכתי יש לעמוד בטעם זה שכ' ז"ל דהתשו' והוידוי אהנו לן להפטר מדין מודה בקנס לסברת רב דסל"ה והלכתא כוותיה וככל הנז"ל דלכאורה נראה דבכה"ג דנ"ד דע"י הודאת האדם הוא פטור מכלום אפי' רב גופיה אזיל ומודה דאם באו עליו עדים אחר הודאתו דחייב ולא מפטר מדין מודה בקנס כלל דהכי אמרינן להדיא בסוגייא דקמא הנז' וז"ל אמר רב המנונא מסתברא מילתיה דרב באומר גנבתי ובאו עדים שגנב פטור מן הכפל שהוא קנסא שהרי חייב עצמו בקרן אבל אמר תחילה לא גנבתי ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר חייב שהרי פטר עצמי מכלום ופירש"י שאין זה הודאה שהרי אינו בא להשיב כלום עפ"י הודאתו דיודע דמודה בקנס פטור ולכך לפטור עצמו נתכוון ע"כ וכ"פ הרמב"ם ז"ל בה"ג שם דכל הודאה שאינו מחייב עצמו בקרן מיהא אינה הודאה ואפי' הודה קודם העדים אם ב"ע עליו אח"כ חייב יע"ש וא"כ לפי"ז נפל פיתא בבירא דלפי"ז לא יועיל הוידוי מדין מודה בקנס ואח"כ ב"ע דפטור אליבא דרב ככל הנז"ל שהרי אפי' לרב כל שבהודאתו הוא פוטר עצמו מכלום חייב וכשמתודה האדם על חטאיו הנה בהודאתו זאת רוצה לפטור עצמו מכלום ואפי' לרב חייב בדין אם באו עדים עליו אח"כ ומה הועילו חכמים בתקנתם להתודות בפה מלא כדי לפטור עצמו מעונשין מדין מודה בקנס הלא בכה"ג דפוטר עצמו מכלום חייב אליבא דכ"ע וכמבואר: אכן אשכחנא לה פתרי עפ"י מה שראיתי להרב משל"מ ז"ל שם בפ"ג מהל' גניבה ה"ח דהוקשה לו מהאי סוגיין דקמא הנ"ל למאי דאבע"ל בפ' שה"ע דל"ג משביע עידי קנס וכו' מהו וכו' וכ' ליישב דסוגייא זאת דשבועות אתייא אליבא דשמואל וכו' וס"ל דרבנן ור"א פליגי בהאי דינא וס"ל כר"א וכו' אך כתב עוד דאכתי יש לתמוה על רבינו דכאן בפ"ג פסק כרב וכרב המנונא ובפ"ט מהל' שבועות פסק דמשביע עידי קנס פטורין מקרב שה"ע ולפי מה שכתבנו הוו תרתי דסתרן אהדדי וצ"ע עכ"ל יעש"ב: וראיתי עוד להרב מהריט"א ז"ל בשמחת י"וט סי' ס' דעמד בשתי הסוגיות הנ"ל ובדברי הרב משל"מ ז"ל הנ"ל ודחה ד"ק במ"ש בישוב הסוגיות ועל משה"ק להרמב"ם ז"ל דדבריו סתרי אהדדי והניח בצ"ע כנ"ל עמד הוא ז"ל וכתב ליישב בג' פנים יעש"ב ועל הפן הב' שכתב הרב ז"ל אני תמיה טובא הן בישובו בדעת הרמב"ם ז"ל הן בראיה שהביא הוא ז"ל לדבריו ז"ל דהיכי ניחא ליה למר מה שפ' הרמב"ם ז"ל בסתם דמשביע עידי קנס פטורין דמיירי באופן שכ' הוא ז"ל דא"כ הי"ל להרמב"ם ז"ל לפרש דבריו דאיירי בכה"ג דוקא כדי שלא נטעה לו' בדעתו דס"ל למר דכל עידי קנס פטורים ותוק' דכיון דהאי אוקמתא ומציאות שכ' הוא ז"ל אינה עולה יפה לישוב הסו' דשבועות הנז' מדמייתי לפשוט הבעיא מהמשביע עדי חצי נזק למ"ד דהוא קנסא א"כ מהיכן הוציא הרמב"ם ז"ל דין זה כיון דאינו נלמד האי דינא