פני יצחק חלק ו קפט

לפרעה וה' הכה כל בכור ע"כ והוא תמוה מאוד לכאורה. וחוץ מדרכנו אפ"ל במ"ש במד"ר וז"ל ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור ובמקום אחר הוא אומר ביום הכותי כ"ב אמר"י אעפ"י שהכה אותם בחצי הלילה היתה נפשם מפרכסת בתוכם עד הבוקר כדי שידעו ישראל באיזו מיתה מתו שונאיהם ע"כ. ותנן בפ' נגמר הדין אין דנין שנים ביום אחד ומסיק הש"ס התם דזהו דוקא כשיש לכל אחד חטא בפ"ע ומיתה בפ"ע אבל אי תרוייהו עבדו עבירה אחת ומיתה אחת דנין שניהם ביום אחד יע"ש: והנה ברור דכל זה הוא בדיני אדם דאין דנין ב' ביום א' דלא מצו לאפוכי בזכות כל או"א כדפירש רש"י ז"ל שם אבל לגבי קוב"ה ודאי דשניא האי דינא ומצי לדון כמה ב"א בבת אחת דמידע ידע לאפוכי בזכות כל או"א וזוהי שאלת פרעה דכיון דקרא כתיב ביום הכותי כל בכור נמצא דהמיתה צ"ל ביום וא"כ ע"מ וע"מ רוצה להורגם בלילה ולהכי צווח פרעה לפני משה לילה והשיבו משה לילה כלו' תחילת המיתה שלהם היא בלילה ומ"מ תהיה נפשם מפרכסת בתוכם עד אור היום כנז"ל הדר פרעה ותמה למשה הרי כולנו מתים וקי"ל דאין דנין ב' ביום אחד כנז"ל והיכי עביד קב"ה הכי ? וע"ז השיבו מרע"ה ב' תשו' בדבר חדא וה' הכה דשאני קב"ה מדיני אדם כנז' ועוד שנית הכה כל בכור דוקא ואינו הורג כל המצריים עם הבכורות אלא כל בכור דוקא דהם שחטאו ביש' ולהכי פרע להם ה' מכ"מ וכיון דכל הבכורות חטאו בחטא אחד ונתחייבו מיתה אחת בכה"ג אסיק הש"ס דדנין ב' ביום אחד כנז"ל וק"ל: אמנם עפ"י דרכנו יע"ן והוא שכבר הקדמנו דאע"ג דקי"ל אין עד נע"ד אינו אלא אם ראה העדות בזמן שראוי לדון אבל אם עדותו היתה שראה בזמן שאינו ראוי לדון עד נע"ד כנז"ל גם כבר הקדמנו מ"ש בש"ס ירוש' דר"ה ותענית דדינם ש"ץ ביום ושל רשעים בלילה וכפי"ז מצינו חוטא נשכר דהרי תנן באבות הוא העד הוא הדיין והיכי עביד הכי להיות הוא העד הוא הדיין דהא קי"ל דאין ענ"ד ואיך הקב"ה מביא על המצריים מכת בכורות בלילה מאחר דהם חטאו בישראל ביום ודין רשעים בלילה והו"ל כב"ד שראו עדות בשעה שאין ראוים לדון ואין עד נע"ד וא"כ יגדל התימה על הקב"ה איך דן מיתה לבכו' בלילה עפ"י עדותו: ואפ"ל במ"ש רז"ל ששוטרי בנ"י היו קוצבים קצבה לכל או"א כמו ג' אמות חומה וכמעט שהיה לילה ולא היו משלימים היו הורגים את בנו והיו מניחים אותה בחומה לאבן ובזה היו משלימים הקצבה נמצא שהם חטאו בלילה שהיו הורגים את בניהם בלילה ולכך גזר עליהם מכת בכורות והכי אי' בילקוט ובפר"א בההוא מעשה שבי"ד בניסן בנכדתו של מתושלח ושמה רחל שהיתה מעוברת ולקחו אותה ואת בעלה והעמידום תוך הטיט ועמדו רגלי המצריים עליה והכו אותה ברגליהם עד שיצא התינוק מתוך כריסה והניחוהו תוך החומה להשלים חובת היום ובאותה שעה בא מלאך מיכאל ולקח התינוק והוליכו לפני כסא הכבוד ובאותה לילה הסכים הקב"ה וב"ד ונגזרה גזירה להביא עליהם מכת בכורות יעש"ב. מוכח מזה דהמצריים הכו את האשה בלילה שהרי לעת ערב היו משלימים חובת היום וכן נראה מדקאמר באותה שעה ובאותה הלילה וכו' נראה שאותה שעה כבר היה לילה דאל"כ הול"ל ובאותו היום וגם מוכרח לו' דאותה אשה היא היתה מעוברת פעם ראשונה וזה התינוק הוא בכור שלה ולהכי פרע להם ה' מכ"מ מכת בכורות וא"כ שפיר הביא ה' עליהם מ"ב בלילה הגם דמשפט רשעים בלילה והם עושים עבירות ביום והוי כב"ד שראו עדות בזמן שאינו ראוי לדון ובכה"ג אמרי' אין עד נע"ד שניא הכא במכת בכורות משום שחטאו בלילה כנ"ל וזה שאלת פרעה למשה לילה כלו' דמשפט רשעים בלילה וכיון דאנו חטאנו ביום בכה"ג לא מצי ה' לדון אותנו דאין עד נע"ד ומשה השיבו לילה ר"ל דהם ג"כ חטאו בלילה ובכה"ג עד נע"ד ולכך תמה פרעה ואמ"ל הרי כולנו מתים כלו' היכי מצית למימר שחטאו בלילה והרי כולנו דייקא אטו מצית אמרת שכל המצריים חטאו בלילה לזה השיבו משה וה' הכה כ"ב כלו' כן דברת דכולם לא חטאו בלילה ואולם מה שרוצה ה' להרוג הוא כל בכור דוקא שהם חטאו בלילה כנז' ודינם של רשעים בלילה ולכן באותה שעה הם ראוים לדון ובכה"ג עד נע"ד וא"כ אדם שאינו בכור שלא חטא בלילה אנה"ן דלא יהרג משום דאין עד נע"ד כנז"ל וק"ל. ועיין להרב עיר דוד ז"ל דצ"ח ע"א שפי' בזה כו' רז"ל ע"פ וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכו' ויאמר ה' אמחה את האדם וכו' ואמרו רז"ל מלמד שהפך ה' היום ללילה וה"ה כמבואר עיש"ב: הדרן לקמייתא דעיקר הפיטור והמחי' והתשו' שמקבל אותנו הקב"ה הוא ע"י הוידוי פה שאנו מתודים בפה מלא עם התשו' שעשה ובזה הקב"ה מוחל וסולח ע"כ עונותינו מדין מודה בקנס ואפי' אח"כ באו עדים דפטור וכרב דס"ל הכי והלכתא כוותיה וכנז"ל: ועל מ"ש בתענית ובחגיגה דאבני ביתו וקורות ביתו ואיבריו ונשמתו וב' מלה"ש המלוים אותו הם המה מעידים עליו ואנן בעניותין פקפקנו ע"ז דלא חזו לאסהודי מטעמים הנז"ל חזינא להרשב"א ז"ל בפי' שכ' דמלת עדות פה מושאלת והנחתה הראשונה מי שמפרסם דבר הנעלם בפני אחר והשואל לכל דבר המתפרסם דבר אתר אפי' לא נתפרסם פירסום מוכרח רק שניכר ממנו באומד הדעת שהוא בא מאותה סיבה כאומרו ויקם בי כחשי בפני יענה ומה שבא בכאן הוא מן הענין הב' ור"ל המקרים שישיגהו יתפרסם מעשיו ומ"ש כי רהיטי אדם וקורותיו מעידין בו רצה בו שעם היותו אוכל ומתענג א"א שלא יתפרסם בהשגחת שכניו וכיוצא בזה. והב' הוסיף כי מתוך המקרים אשר ישיגוהו לעין כל יתפרסם ענינו כלו' שיכשל במעשיו ויונח למקרים כאיל אין עליו שמירה וכענין מ"ש והסתרתי פני מהם וכו' והמלאכים המשמרים אותו יסתלקו ממנו כלו' ההשגחה תסולק ולא תשמרנו מן המזיקין ור' חדקא אמר שאם לא ישיגהו מקרים בעוה"ז כי יש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצ"ג על מצות קלות שעשו בעוה"ז על כרחו תענה בו נשמתו בעוה"ב ר"ל שיענש וזוהי העדות שמעידה ומפרסמת ענינו וי"א שאבריו של אדם מעידים בו כי לפחות יענש בגופו והם המעידים על מעשיו כעין יבושת ידו של ירבעם וסימוי עיני צדקיהו וכבר יעודי התו' פעמים תזהיר ביעודי המלאכות שאמר בכל משלח ידך אשר תעשה ופעמים במקרי הגוף בשחפת וקדתת וכו' ופעמים ביעודי הבטחות כאו' למען יטב לך וכו' עכ"ל הטהור ובאמת כי דבריו נאמנו מאוד וזהו האמת והצדק וקרובים מאוד אל השכל בלתי ס' כלל: ועכ"פ אפי' נניח במונח גמור שעדות גמורה יעידו על האדם כענין הראשון שכתב הרשב"א ז"ל הנ"ל וגם נאמר דמהניא עדותייהו לכ"ע לפו"ד מ"מ כל האדם מקדים להתודות ולשוב בתשו' הא קי"ל כרב דאמר מוד"ב ואח"כ ב"ע פטור ואפי' הודה משום בעיתותא דעדים שראה אותם ממשמשים ובאים להעיד עליו עכ"ז כל שהודה מקודם הו"ל מודה בקנס ואפי' אח"כ ב"ע והעידו עליו פטור הוא מכלום וכרב דסל"ה ובלבד שיודה לפני ב"ד של ג' מומחין דהם הקב"ה וב"ד וכדאסיק הש"ס הנז' על ר"א שהודה לפני ר"י שסימא את עין