פני יצחק חלק ו יח

לשון מרן ז"ל שבש"ע ח"מ סי' ס"ו סכ"ג דבתחי' סתם דאינו יכול היורש למחול לעצמו ושוב כתב וי"א דגם היורש יכו"ל לעצמו וכתב הסמ"ע שם דלסברת י"א דגם דיכו"ל לעצמו מ"מ משלם מה שקבל ושהרב ש"ך שם פליג עליה וס"ל למר דלי"א פטור לגמרי משום שלא כיון להזיק וכתב ע"ז הרב הנז' ז"ל דמדהביא מרן ז"ל בש"ע סברת י"א ולא השמיטה ודאי דלא הביאה בש"ע אלא כדי לישען עליה המוחזק וכ"ש וק"ו דבנ"ד אין אנו צריכים לכ"ז שהרי מרן בש"ע אה"ע סי' ק"ה ס"ו פסק כי"א דיכו"ל ונראה ודאי שדעתו לפסוק כן אפי' להוציא מיד המוחזק ומזה עמד מתמיה ע"ד הרב"ש והח"מ ז"ל דס"ל דחיוב דיד"ג הוא אפי' שמתכוין להנאתו וכו' והניח ד"ק בצ"ע יעש"ב. והנה מ"ש הרב ז"ל דודאי דלא הביא מרן ז"ל סברת י"א אלא כדי לישען עליה המוחזק וכו' כן אמת דהכי אסיקנא נמי אנן בעניותין בסה"ק לב נשבר סי' ה' כיעש"ב אמנם הרב מר שארי מהר"מ פאדרו ז"ל בס' הבהיר צדק ומשפט בכמה דוכתי ס"ל למר ז"ל בפשוט דלא אמרה הרב כנה"ג ז"ל למלתיה דנא רק לאתרי דתפסי דגל הקי"ל משא"כ אנן דאתכא דמרן ז"ל סמכינן אכללין סמכינן דדעת מרן ז"ל לפסוק כהסתם גם להוציא כיעו"ש ולפי"ז אין דברי הרב נכח השולחן ז"ל מוסכמים מכל דהאיכא רב תנא דפליג עלן וכמובן: גם מ"ש עוד הרב הנז' ז"ל דהגם שכ"כ התוס' בכתובו' דכ"ו בשם י"מ מ"מ רוב המפ' לא כ"כ וכו' ע"כ הנה הרואה יראה להש"ך גופיה שם סקפ"ב שכתב בפי' שכדברי הסמ"ע כ"ן דעת רוב הפוס' וכ"ן עיקר דאף לעצמו מוחל וכן פסק המחבר גופיה באה"ע סי' ק"ה ס"ו ומיהו צריך לשלם מדד"ג אפי' לא כיון להזיק כדמוכח בש"ם ופוס' ובכמה דוכתי וכו' עכ"ל הרי להדיא דהרש"ך ז"ל גופיה הכי ס"ל בפשיטות גמור שכ"ן דעת רוב הפוס' הפך מ"ש הוא ז"ל אלא דלפ"ז אנכי לא ידעתי אמאי נייד הש"ך ז"ל מלומר כן בד' מרן ז"ל וכמ"ש הסמ"ע כיון דהוא עצמו הכי ס"ל למר ושכן דעת רוב הפוס' ז"ל ובודאי דלא שבקינן פשיטות הסמ"ע והב"ש והח"מ ז"ל שכ"כ בד' מרן ז"ל מפני סברת הש"ך ז"ל דפליג ע"ד הסמ"ע כדעת מרן ז"ל דאי משום דמלשון מרן ז"ל מורה בפי' דלדיעה זו פטור מכלום כמ"ש הרב נכח השולחן ז"ל הא לא מכרעא כלל די"ל כמ"ש הסמ"ע ובפרישה דלדיעה קמייתא חייב לשלם כל החוב ולדיעה בתרייתא אינו משלם מדד"ג אלא הדמים שקבל א"נ כמ"ש הב"ש והח"מ דאיכא בינייהו קטן כיעו"ש ומה שנסתייע עוד מדברי הגד"ת והרב"ח ז"ל הרואה יראה דגם הם ז"ל לא כ"כ רק כדעת הטור ז"ל וגם בדרך ובלשון אפשר אמרה הרב"ח ז"ל כיעו"ש: ומ"מ גם הרב נכח השולחן ו"ל לא ס"ל לפטור כי אם בגוונא דנ"ד שחזרה בה הכלה משום דהמשודך קלקל מעשיו או מפני עניותו והיא נתכוונה להנאת עצמה ולא להזיקו ולא כתבו הרמב"ם ומרן ז"ל דאם חזרה חייבת אלא דוקה היכא שנתכוונה להזיק וגם כל שאר הטעמים שכתב הוא ז"ל בתר הכי לפטור בנ"ד כולהו לא שייכי בנ"ד כיון שחזרה בה מבלי שום טעם וסיבה כלל ובכה"ג גם הרב הנז' ז"ל אזיל ומודה דחייבים הכלה ואביה בכל הוצאות הבעל ואביו וכמשי"ר המעיין היטב בדב"ק שס והדברים ברורים: עוד ראיתי תשובת הרה"ג מהרמב"ן ז"ל שבס' הבהיר בני בנימין וקרב איש ח"ב סי' י"ב דגם מני"ר ז"ל עמד בזה בנ"ד היכא דמכוין להנאתו ועי"ז נמשך נזק לחבירו אי חייב מדד"ג ובתר דעלתה הסכמתו כדעת הרמב"ם ז"ל דמחייב גם בזה מדד"ג סיים עלה דהטור ומרן ז"ל בח"מ סי' ס"ו סתמי כהראב"ד ז"ל דס"ל דכל היכא דמכוין להנאתו אף דממילא היזק לחבריה פטור וציין להרב"ח והש"ך דחלקו על הסמ"ע וא"כ הרי הכנה"ג] הב"ח והש"ך דפטרי מכח קי"ל כוותייהו וכו' אתד"ק יעש"ב ואחהמ"ר הראויה אליו מהכנה"ג ז"ל אין ראיה, לדידן שקבלנו גם הוראות הרמב"ם ז"ל וא"כ אף את"ל דדעת מרן ז"ל במ"ח הוא שנוי ואין הכרע בדבריו מ"מ הרי לפננו דעת הרמב"ם ז"ל דמחייב מדד"ג גם באופן זה ואין יכו'ל המוחזק קי"ל דלא כוותיה גם ממ"ש הרב"ח ז"ל אין ראיה כלל כיון דלא כ"כ אלא בד' הטור ובל' אפשר כמש"ל גם ממ"ש הש"ך ז"ל בד' מרן ז"ל אין ראיה כ"כ כיון דהוא עצמו כתב בתר הכי דמיהו צריך לשלם מדד"ג ושכן דעת רוב הפו' וכו' כנז"ל ודבריו שבסקפ"א קשים לשמוע דעשה למרן ז"ל דס"ל הפך דעת רוב הפוס' כנז"ל גם מ"ש עוד הרב הנז' ז"ל דאפי' להסמ"ע ז"ל מה שחייב לשלם הוא מה שקבל דבזה יש סברא לומר דאפי' מאן דלא דאין דד"ג מחייב מעות שקבל וכו' ע"כ הרואה יראה להש"ך גופיה בסקפ"ב שכתב בפי' דחיובו הוא מדיד"ג דוקא כיעו"ש ומ"ש עוד הרב הנז' ז"ל דמה שהוצרך הוא ז"ל למינקט סברת מ"ש דמוחל לעצמו אף דסתם מרן הכא דאינו יכו"ל משום דבאה"ע סי' ק"ה פסק בפשי' כמ"ד דמוחל לעצמו וכו' עכ"ל תמהני דלא זכר שר מ"ש שם הרב"ש והח"מ ז"ל דגם לסברא זו דמוחל לעצמו חייב לשלם מדיד"ג ותו"ק דלדבריו ז"ל צ"ל דגם בש"ע אה"ע סי' ן' דפסק מרן כהרמב"ם דאם חזרה בה הכלה חייבת לשלם ההוצאות דהי"ד היכא דכוונתה להזיק וכמה הדבר ק' לשמוע דבר זה: ועוד נראה ברור דאשתמיט מהרב נוכח השולחן ומהרמב"ן ז"ל תשו' הגאון פנים מאירות ז"ל בח"א סי' פ"ב דכתב להדיא על נ"ד דחשיב מזיק גמור וחייב לשלם) ההוצאות אע"ג דלא היה כוונתו להזיק רק להציל את שלו שיהיה מוחזק וכל חייליה דמר שהרי מבואר בח"מ סי' ס"ו סכ"ג ובסמ"ע ובש"ך שם דהיכא דחייב מדד"ג חייב אפי' לא כיון להזיק וכו' יע"ש והו"ד בפ"ת ח"מ סי' רצ"ב אות ה' יע"ש: הרי להדיא דגם היא ז"ל הוכיח במישור דחיוב מדיד"ג הוא אפי' שלא כיון להזיק אלא לטובתו נתכוון ועכ"ז חייב מד"ד וראייתו מדין הנז' בח"מ סי' ס"ו סכ"ג וליכא למימר דהוכחתו וראייתו אינו אלא מסברא קמייתא שהביאה מרן בסתם ברם לסברת י"א אנה"ן דפטור מכלום דהא ודאי ליתא דא"כ איך חייבו הרב ז"ל מדיד"ג ולא פטריה מכח קי"ל כיון שהוא המוחזק אלא ודאי דס"ל למר דגם לס' י"א חייב מד"ד וכדס"ל להסמ"ע והש"ך והב"ש והח"מ ז"ל ואין כאן טענת קי"ל כלל אך אכתי קל"ט דאכתי הי"ל להרב ז"ל לפוטרו בטענת קי"ל כהראב"ד ודעימיה ז"ל וכעת צל"ע: איך שיהיה הנה אמת דבנ"ד גם הרב בני בנימין ז"ל: מודה דחייבים הכלה ואביה לשלם מדיד"ג כיון דחזרה בה בלי שום טעם וסיבה ואפי' טענת לטובתי נתכוונתי לא בא בפיה ואפי' תטעון כן בפי' אין שומעין לה דתואנה היא מבקשת לפטור עצמה ולאביה והדברים פשוטים: וצופה אנכי במ"ש הרב דברי שמואל הנז' ז"ל בתשו' אה"ע סיו"ד בדקניט ע"א שנשאל ע"ז בנ"ד בכלה אחר שכבר נשאת ובא עליה ביאה א' שוב מרדה בו וברחה לבית אביה אם חייבים היא או אביה בהוצאות של אבי החתן או לא ואייתי בידה פלוגתא הנז' דהרמב"ם ורבותיו עם הראב"ד ז"ל ומ"ש הפוס' אח' ז"ל ובתר דאסיק דיכו"ל המוחזק קי"ל מר כי אתריה דתפסי דגל: הקי"ל הדר אייתי לן תשו' הרב מר בריה דהרב מ"ג. ז"ל הנז"ל וסיים עלה הוא ז"ל וז"ל באופן דלמדנו מדבריו תרתי חדא דאם האשה חזרה בה מן הנישואין חייבת