פני יצחק חלק ו קפו

העדים פטור כיון שקדמה הודאתו לפני ב"ד קודם העדאת העדים ואפי' יעידו העדים עליו אח"כ פטור כמבואר בסו' הנז' ובהרמב"ם ז"ל שם: והנה נודע דיש על האדם החוטא כו"כ עדים אפי' יחטא בחדרי חדרים תחילה וראש השמים והארץ הם המה מעידים עליו כמש"ה העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ וכתיב האזינו השמים ואדברה וכדאיתא ברז"ל דעתידה כנ"י לו' רבש"ע הרי עדי קיימים ואו"ל הקב"ה הריני מעבירם שנא' כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ע"כ. ותו איתא בש"ס דתענית ובחגיגה שמא תאמר מי מעיד בי אבני ביתו וקורות ביתו של אדם מעידין בו. ב' מה"ש המלוים לו לאדם הם מעידים עליו. נשמתו של אדם ואיבריו מעידים עליו ע"כ נמצ"ל דהאיכא כו"כ עדים על האדם כשחוטא כנז"ל. ועלית על כולנה דהקב"ה בכבודו ובעצמו הוא העד הוא הדיין כדאי' באבות כידוע וכ"ת דא"כ הוא העד הוא הדיין למאי צריך תו לכל העדים הנז"ל כיון דהוא העד הוא הדיין כנז' וכבר עמדו המפ' ז"ל ע"ז והם אמרו דהקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו אינו חפץ שהוא בעצמו יחייב את החוטא עונשין בעונו בעדותו כלל רק עפ"י עדים זולתו כנ"ל וה"ט דכיון דמאי דמהני הוידוי לאדם החוטא אינו אלא משום דהוי מו"ב ופטור אפי' ב"ע אח"כ כנז"ל משא"כ הקב"ה הוא יודע מחשבות שבלב ומלא כ"ה כבודו ואפי' אם יסתר איש במסתרים הוא ית' רואהו ותיכף כשעובר העבירה הוי הוא העד הוא הדיין קודם שיתוודה אדם על חטאיו ואז ל"מ ליה תו הוידוי דבתר הכי מאחר שכבר באו עדים ואח"כ הודה דמתחייב בקנס משו"ה אינו חפץ הוא ית' להיות הוא בעצמו העד ומביא על האדם עדים זולתו ית' כדי שאם יודה האדם קודם שיעידו עליו יהיה פטור מהקנס ויצא זכאי בדינו: ועפי"ז פי' רבני אשכנז ז"ל כו' הכ' עפ"י ב' עדים או עפ"י ג"ע יומת המת לא יומת עפ"י עד אחד והוא דכבר הקדמנו מ"ד בש"ס דב' מלה"ש מעידים על האדם וז"ש עפ"י ב' עדים היינו ב' מלה"ש יומת המת דרשעים בחייהם קרויים מתים וגם לס' י"א דאייתי הש"ס דאבני ביתו וקורות ביתו ש"א או נשמתו זש"ה או עפ"י ג' עדים היינו לפי י"א יש עוד עד אחד או קורות ואבני ביתו או נשמתו והוו ג' עדים יומת המת לא יומת עפ"י עד אחד היינו השי"ת הנק' עד אחד שהוא יחודו ש"ע מטעם הנז"ל או מטעם דאין עד נעשה דיין וק"ל: וכ' רבינו האר"י זיע"א דצריך לכוין באות ע' ובאות ד' דשמע ואחד שהם אותיות עד שהם מעידים בטובת האדם לא ברעתו ואותיות עד של בשכמל"ו הם מעידים ברעת האדם ולזה בכל ימות השנה אנו אומרים בשכמל"ו בחשאי זולת ביוה"כ דאין שטן ואין פג"ר אומרים אותו בקו"ר אכן זה דוקא בשאר עבירות שבתו' אינו מצטרף הע"ד של שמע ואחד להעיד לרעה חוץ מעון שבועת שוא ושקר לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא שגם אותיות ע"ד של שמע ואחד מעידים עליו גם לרעתו וז"ש רז"ל לא יקום ע"ד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת אינו קם אבל קם הוא לשבועה גם ע"ד דאחד ושמע להעיד על האדם אפי' לרעה אתד"ק יעש"ב ז"ל: איך שיהיה נמצ"ל דעפ"י עדות הקב"ה עצמו לא הוה מצינן להפטר מעונשין מדין מודה בקנס דפטור כיון דהקב"ה הוא העד הוא הדיין וקדמה עדות ה' נאמנה להודאת האדם כנז"ל ולזה אפ"ל כו' דהע"ה באומרו מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה משרים. וחוץ מדרכנו אפ"ל כו' הכ' במה שיש לדקדק עוד באומרו משפטי יצא דהול"ל שופטני ה' וכמ"ש בשאר כתובים ומה הלשון אומרת מלפניך מ"י דאין לו מובן לכאורה ואפ"ל עפ"י מ"ד בהקדמת זוה"ק ד"ח וז"ל דוד מלכא בשעתא דאירע ליה ההוא עובדא, דחיל בההיא שעתא סליק דומה קמי קוב"ה ואמ"ל מארי דעלמא כתיב בתורה ואיש אשר ינאף את אשת רעהו וכו' דוד דקלקל ברית בערוה מהו אמ"ל קוב"ה דוד זכאה איהו וגלי קדמי דאזדמנא ליה בת שבע מששת ימ"ב אמ"ל אי קמך גלי קמיה לא גלי וכו' באופן דלא נמצא בדהע"ה עון א"ח. וסו"ד אמר דומה מלה חדא אית לי גביה דאיהו פתח פומיה ואמר חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת ואיהו דן לנפשיה אמ"ל לית לך רשו דהא אודי לגבאי ואמר חטאתי לה' ואע"ג דלא חב יעש"ב ולפי"ז א"ש הכתוב הנ"ל דהנה אחר דלא יכול לו דומה עכ"ז תפס אותו לדהע"ה עפ"י דיבורו דבן מות הוא כמשפטו אשר חרץ הוא א"ע לזה ביקש דהע"ה מהקב"ה מלפניך מ"י כלו' אותו המשפט שלי אשר חרצתי בפי ובשפתי ודנתי א"ע הוצא אותו החוצה מלפניך ואל תדינני בו אלא עיניך תחזינה משרים אם יש בי עון א"ח או אם זך אני בלי פשע וק"ל: אכן עפ"י דרכנו אפ"ל דהכי פירושא דקרא מלפניך מ"י ר"ל שלא תדינני במשפט ע"פ עדותך ונ"ט משום כי אתה עיניך תחזינה משרים תומ"י בשעת העבירה קודם שיודה האדם על חטאו ועפ"י עדותך בודאי יהיה האדם חייב בדין ואין לו מקום פטור מדין מו"ב כלל וכנז"ל וק"ל: וזה אפ' כו' דהע"ה באומרו ואל תבא במשפט א"ע כי לא יצדק לפניך כ"ח דכיון דהוא העד קודם שיודה האדם על חטאיו לא אפשר שיצא שום אדם זכאי בדינו מדין מודה בקנס ולזה ביקש דהע"ה מלפניו ית' ואל תבא במשפט א"ע דפשיטא עפ"י עדותך לא יצדק לפניך כל חי וכמובן וק"ל: וזה אפשר תמיהת איוב באומרו האנוש מאלוה יצדק אם מעושהו יטהר גבר בתמיהא דזה לא אפשר בעולם כלל וק"ל. וזה אפשר כו' הפ' ועמי תלואים למשובתי שהם מסופקים אי מהני להו התשו' והוידוי מדין מודה בקנס יען כי אל על יקראוהו שהוא אל עליון ועיניו צופיות באדם בעת עשותו העון והוי העבירה והעדות ביחד וא"כ לא ירומם לאדם החוטא ע"י התשו' והוידוי וע"ז באה התשו' מאת ה' ב"ה איך אתנך וכו' יחד נכמרו ריחומי לא אעשה חרון אפי וכו' דברוב רחמיו וחסדיו אינו דן את האדם עפ"י עדות עצמו אלא מצריך להשטן המקטרג להביא עדים מבחוץ ואדביני ביני יקדימו ישראל טוב להודות לה' ע"כ חטאתם ובהכי יצאו יש' זכאים בדינם וכסברת רב דס"ל דמודה בקנס אפי' ב"ע אח"כ דפטור וכנז"ל וק"ל: והכי איתא בזוה"ק ובמד"ר דבר"ה הקב"ה יושב ודן את העולם ויבא גם השטן לקטרג על ישראל על עונותיהם שעשו אומ"ל הקב"ה הבא עדים הולך להביא עדים ובאה החמה להעיד עליהם ואומ"ל הקב"ה אין עד אחד נאמן הולך השטן להביא את הירח להעיד על ישראל אז הירח מתכסה שנאמר בכסא ליום חגנו יעש"ב וידוע דהשט'ן גי' שס"ד כמנין שס"ד ימות החמה חוץ מיוה"כ דאין רשות לשטן לקטרג על ישראל והנה עם דקי"ל הלכתא כרב דס"ל מודה בקנס ואח"כ ב"ע פטור והיה די בתשו' ובוידוי פה שיעשו ישראל מ"מ חייש קב"ה לס' שמואל דס"ל דחייב ויקטרג השטן מסברתו: אשר בזה אפ"ל כו' הכ' וסלחת לעוני כי רב הוא דס"ל לרב דמודה בקנס ואח"כ ב"ע פטור והלכתא כוותיה אכן לשמואל ודאי דחייבים החוטאים בעונשין מדין קנס אפי' שיודו תחי' משום דס"ל לשמאל מו"ב ואח"כ ב"ע חייב ולזה כיוין הכתוב ואמר אוי מי