פני יצחק חלק ו קפה

אחרת גדולה ועצומה אשר חקרוה שרים הראשונים ז"ל נ"ן בעיקר מהות ועשית התשובה שהיא צריכה רבה שיתוודה אדם על חטאיו בוידוי פה ועזיבת החטא וחרטה דמעיקרא ולקבל עליו שמכאן ולהבא לא ישוב עוד לכסלה ויעיד עליו בזה יודע תעלומות כמ"ש כ"ז הרמב"ם ז"ל בהל' תשובה יעש"ב. וע"ז מצאה החקירה מקום לנוח דהיה די בעזיבת החטא והחרטה ולקבל עליו שלא ישוב עוד לכסלה ולהעיד עליו יודע תעלומות דכ"ז תלוי בלב ומנפש ברם הוידוי בפה מלא ובביטוי שפתים ע"כ העבירות שעשה כבר זהו ללא צורך ואדרבא מיחזי כי אפקירותא וחריפותא כלפי שמייא בהזכירו בפיו ובשפתיו מעשיו הרעים את אשר כבר עשהו וכמספר בכפירה דמי ולאיזה הכרח זה הוידוי בפה ולכאורה מגרעות נתן והיה די לשוב אל ה' בלבו ולעזוב החטא ולקבל עליו שלא לעשותו עוד ולהעיד עליו יודע תעלומות ובוחן לבות וכליות אלהים צדיק: ובישוב חקירתם זאת הם אמרו דאדרבה הוידוי בפה הוא צורך גדול לעיקר מע' התשובה ולא תקובל תשובת האדם ולא יכופר עונו כ"א עד שיתוודה בפה מלא ע"כ פרטי עונותיו אחת לאחת בפי' אתמר בביטוי שפתים דוקא וכל דלא עביד הכי לא מהניא ליה תשובתו כלל וה"ט משום דנפש החוטאת היא חייבת בעונשין מדין קנס דיש לחוטא דין מזיק בפמליא של מעלה ודינו כשור תם שהזיק דפלגא נזקא קנסא הוא וא"כ ע"י הוידוי הו"ל מודה בקנס ופטור באופן שטעם הוידוי הוא מדין מודה בקנס ופטור וכמ"ש כן הרב צפנת פענח ז"ל בערך וידוי וכתב עוד שם דהתינח אם חטא בשוגג דהוי דינו כשור תם שהזיק דהוא חייב בחצי נזק וקנסא הוא אבל אם חטא במזיד דהו"ל כשור מועד שהזיק שחייב בנזק שלם וממונא הוא ולא קנסא ואדרבא מחייב עצמו בהודאתו דהודאת בע"ד כקע"ד ואפי' אי אמרי' כדעת ר"י דס"ל דאפי' בשור מועד מ"מ צד תמות שבו במקומה עומדת מ"מ משכחת לה דהוידוי מכפר על חצי המזיד דהיינו על צד תמות שבו אבל עדיין נשאר חצי המזיד דהוא ממון ולא שייך למימר ביה מודה בקנס הוא ופטור אמנם כ' הרב ז"ל דהתשובה משלמת את הכל דגדולה תשו' שזדונות נעשות כשגגות וא"כ אם עשה תשו' עם הוידוי נעשה גם אידך פלגא קנסא הוא וע"י הוידוי הו"ל מודה בקנס ופטור וז"ש תשובה עושה מחצה עכ"ל: אשר עפ"י ד"ק אפ"ל כו' הכתוב חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי דהיינו השוגג אני מתודה עליהם ואגב החטא השוגג גם עוני שהוא המזיד לא כסיתי הגם שהוא ממונא ולא קנסא משום כי אמרתי אודה עלי פשעי לה' הגם שהם מזיד מ"מ ע"י התשובה שאני עושה ג"כ עתה נשאת עון חטאתי סלה דע"י התשו' הזדונות שהם העון נעשה חטאת שוגג והיינו ע"י התשו' וזהו שסיים על זא"ת שהיא כינוי לתשו' כמשז"ל ע"פ וזאת המצוה וכו' כידוע יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא רק לשטף מים רבים שהם כינוי לעונשין על הזדונות אליו לא יגיעו לא יענש עוד על הזדונות כלל וק"ל ובמ"א פי' בעניותי הכתוב הזה באו"א יעש"ב: ובזה ג"כ אפ"ל כו' הפ' שומע תפלה ר"ל התפלה של התשו' עדיך כל בשר יבואו בין החוטאים בשוגג בין החוטאים במזיד וא"ת דלמה לא יספיק הוידוי לבדו לכפר מדין מודה בקנס דפטור לזה השיב משום כי דברי עונות גברו מני ועל העונות שהם הזדונות לא מהני הוידוי לבד דלא הוו קנסא אלא ממונא כדין שור מועד ולזה צריכה רבה התשובה שהיא התפלה עם הוידוי כדי שעי"ז גם פשעינו אתה תכפרם דהזדונות נעשו שגגות ע"י התשובה וע"י הוידוי הו"ל מודה בקנס ופטור מן הכל כנז"ל וק"ל: וזה אפשר כו' הפ' מחיתי כעב פשעיך שהם הזדונות וכענן חטאתיך שהם השגגות אך בתנאי וע"מ שובה אלי שצריך אתה ג"כ לשוב לפני בתשו' שלימה כדי לכפר גם על הזדונות כנ"ל וק"ל: וזה אפ' כו' הפ' שובה ישראל עד ה"א שצריך אתה לשוב בתשו' לפני ה"א ולא יספיק לך הוידוי לבדו לכפר מדין מודה בקנס משום כי כשלת בעונך ר"ל שיש בידך תרתי שוגג ומזיד ועל המזיד לא יועיל הוידוי לבדו דממונא הוא ולא קנסא אי לזאת קחו עמכם דברים שהם דברי וידוי. כמשז"ל וגם ושובו אל ה' בתשו' שלימה ובזה אמרו אליו כל תשא עון המזיד והשוגג ולא עוד אלא וקח טוב דתשובה מאהבה הזדונות נעשו זכיות וכ"ת הרי התורה אמרה יביא קרבן ויתכפר והאידנא ליכא קרבנות לז"א ונשלמה פרים שפתינו וכמ"ש רז"ל ע"פ זאת התו' לעולה וכו' כידוע וק"ל: וזה אפ' כו' הכ' הסתר פניך מחטאי שהם השוגג וגם כל עונותי מחה שהם הזדונות וכ"ת התינח החטאים שהם השגגות הם מתכפרים ע"י הוידוי מדין מודה בקנס דפטור אך העונות שהם הזדונות שהם ממונא ולא קנסא במה יתכפרו לז"א לב טהור וכו' כלו' שאני עושה תשו' בלב טהור וברוח נכונה וע"י התשו' והוידוי מתכפרי גם הזדונות כנז"ל וק"ל: והנה הא דקי"ל דמודה בקנס פטור נפק"ל בש"ס דב"ק ובכמה דוכתי בש"ס מקרא דאשר ירשיעון אלק'ים פרט למרשיע את עצמו ברם הי"ד אם הודה עצמו וליכא עליו עדים כלל על אותו דבר שעושה שהוא חייב עליו קנס בזה הוא דקי"ל דאם הודה מעצמו פטור הוא מעונשין שהם מדין קנס ואין חולק בזה כלל. אך אם הודה בקנס מעצמו ואח"כ באו ב' עדים עליו אי גם בכה"ג פטור הוא מקנס כיון דקדמה הודאת עצמו לעדות העדים או"ל בהא איפליגו רב ושמואל בב"ק דע"ד דלרב ס"ל מודה בקנס אפי' אח"כ באו עדים עליו פטור ושמואל ס"ל התם כיון שבאו עליו עדים אחר הודאתו חייב בקנס והתם בש"ס פריך לרב מדתניא מעשה בר"ג שסימא את עין טבי עבדו והיה שמח לפי שעבד כשר היה והיה מתאוה לשחררו והוה חייש למ"ד כל המשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו כתיב והיה שמח במה שסימא את עינו שבזה יצא לחירות מצאו ר"ג לר"י ואמ"ל אין אתה יודע שטבי עבדי יצא לחירות אמ"ל למה אמ"ל לפי שסמיתי א"ע אמ"ל אין בדבריך כלום שכבר אין לו עדים הא יש לו עדים חייב ש"מ דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב וקשיא לרב ומשני הש"ס שאני ר"ג דלאו בפני ב"ד הודה ופריך והא ר"י אב"ד הוה ומשני שלא בב"ד הוה ופירש"י ז"ל לא היו ב"ד יושבים ולא מקום ישיבת ב"ד אלא בשוק הודה לו. עוד פריך הש"ס התם לשמואל דס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים דחייב מדתניא ראה עדים שממשמשים ובאים ואמר גנבתי וכו' אינו משלם אלא קרן אמ"ל שמואל האיכא ר"א דקאי כוותי דר"א פליג את"ק וס"ל יבואו עדים ויעידו ואסיק התם הש"ס דלשמואל ודאי תנאי הוא אבל לרב מי נימא תנאי אמ"ל רב אנא דאמרי אפילו לר"א ע"כ ל"ק ר"א התם אלא משום דקא מודה מחמת ביעתותא דעדים אבל הכא דקא מודה מעצמו אפי' ר"א מודה דפטור אפי' דבאו עדים אח"כ יע"ש הסוגייא בדוכתה. נמצ"ל דבמודה בקנס ואח"ך ב"ע איפליגו בה רב ושמואל רב ס"ל דפטור ושמואל סבר דחייב ולענין הלכה קי"ל הלכתא כרב דס"ל מו"ב ואח"כ ב"ע פטור וכדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' גניבה יע"ש ולא, עוד אלא דאפי' מודה מחמת ביעתותא דעדים שראה אותם ממשמשים ובאים להעיד עליו אם הודה קודם ביאת