פני יצחק חלק ו קפד

אבוהי חדי בבריה מאן גרס כל האי יקרא הוי אימא ההיא זונה ודאי אית לה שבחא וע"ד כתיב והנה טוב מאוד דא מה"מ דאיהו ודאי טוב מאוד למאן דאצית פקודין דמאריה וכו' עכ"ל. וז"ש הנה אנכי בראתי חרש משובח ומפואר חרש חכם נותנין לו את השבח עם היות דא"א לחרש הזה בלתי שינפח באש פחם שהוא פועל מגונה לא בשביל זה יקרא נפח אלא זה שמו חרש ע"ש סופו ותכליתו שמוציא כלי למעשהו וזה שמו צורף וא"כ אין הפה יכו"ל תו דאנכי בראתי מש"ל אף שפעולתו מגונה לפתות את העם לסור מאחרי מ"מ כיון שתכלית היוצא מן הקטרוג הוא טוב שגורם יקרא לבריה ההוא יקרא טוב מאד ע"ש תכליתו וכמ"ש בזוה"ק הנז"ל אחד"ק וש"י: והנה גם בנתינת הצדקה צריך לעשותה בסתר ולא תפאר האדם בצדקה שנותן ואם מתפאר לא דיו שאינו מקבל שכר אלא ענוש יענש עליה כנודע. אלא דעכ"ז לימדנו להועיל מהרש"י ז"ל דאם נהגו לעשות צדקה בפירסום לא חיישינן ליוהרא ואריך למעבד הכי מאחר שנמשך מזה ריבוי צדקות שלומדים זמ"ז להתנדב בלב שלם ול"ח ליוהרא דהגם דהפועל הוא מגונה דאיכא חשש יוהרא מ"מ כיון שהתכלית הנמשך מהפרסום הוא טוב מאד שעי"ז מרבים העם להביא צדקות מותר ואריך למעבד הכי וכבר דבר זה נלמד מהקב"ה כ"י שברא את היצה"ר לפתות בנ"א לסור מאחרי ה' ולכאורה נראה שהוא פועל מגונה אלא דכיון דאם האדם מתגבר על היצה"ר ולא יאבה לו ולא ישמע אליו הנה שכרו אתו וחדי ביה קיב"ה ואין קץ לשכרו הטוב הגנוז לו לעוה"ב וא"כ נמצא שהתכלית הנמשך ממנו הוא טוב מאד כי זה אפשר רמז הכתוב וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך בצדקה תכונני וכו' והכונה וכל בניך לימודי ה' שלומדים לעשות דרך ה' במה שברא ליצה"ר והוא פועל מגונה משום התכלית הטוב היוצא ממנו ועי"ז ורב שלו בניך בצדקה שמתרבה הצדקות בהם במה שעושים אותה בפירסום שלומדים זה מזה אתד"ק: ועפי"ז אפ"ל כו' הכ' כי צדיק ה' ר"ל צדיק ה' במה שברא היצה"ר שעי"ז צדקות אהב ר"ל שמתרבה הצדקות כשהם בפרסום וכ"ת הרי הפועל של בריאת יצה"ר והצדקה בפרסום פועל מגונה הוא כנז' לז"א לא איכפת ליה להקב"ה בעיקר הפועל אם הוא מגונה ואינו מביט רק אל התכלית הטוב היוצא ממנו וז"ש ישר יחזו פנימו וק"ל: עו"כ הרב נש"ח ז"ל משם הרמ"ז ז"ל דענין המשפט ג"כ לפעמים הפועל עצמו נראה שהוא מגונה אבל הנמשך ממנו הוא טוב מאד דארז"ל הפקר ב"ד הפקר ומוציאין מזה ונותנים לזה ולכאורה נראה דאין פועל מגונה גדול מזה להפקיר ממון אחרים ולהוציא מזה וליתן לזה וגם ארז"ל ב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין ולפי הנראה דגם הפועל הזה הוא מגונה שהרי אסור להכות את חבירו ואפי' להרים ידו ע"ח אסור ונק' רשע כנודע ואיך אמרו דמכין ועונשין שלא מן הדין אלא ע"כ צ"ל דכיון דהנמשך ממנו אינו אלא ליישר הדורים אשר המה רואים כי הדור פרוץ ולכן כל בתר איפכא לצדקה תחשב הפועל המגונה ההוא כי עפי"ז פי' הוא ז"ל כו' הכ' רחצו הזכו וכו' חדלו הרע למדו היטב דרשו משפט וכו' אשרו חמוץ וה"ה כמבואר ובזה פי' הרב נש"ח ז"ל כו' הכ' ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה וידונו מש"ץ ואפי' שיעשו שלא כדין להוראת שעה אל ירע בעיניך ותבא להרהר אחריהם דשלא כדין עשו כיון דמהפועל ההוא המגונה נמשך צדקה ומשפט ואח"כ יתאמת לך כי יקרא עיר הצדק קריה נאמנה אתד"ק יעש"ב: המורם מכ"ז דענין המשפט והצדקה שוו בשיעירייהו דבשניהם מצינו לפעמים פועל מגונה ואמנם כיון שתכלית היוצא מהם הוא טוב זכות הוא הפועל המגונה ההוא וכנז"ל. והשתא יפה נדרש סמיכות המשפט עם הצדקה בכמה מק"ק מהתנ"ך כנז' דהט' הוא משום דתרוייהו אית בהו לפעמים פועל מגונה ולא חיישינן ליה וכבר נתבאר דענין זה נלמד יפה מהקב"ה כ"י שברא היצה"ר כנז"ל וק"ל: וזה אפ' רמז הכ' ועז מלך משפט אהב אפי' דלפעמים יעשו שלא כדין רק להוראת שעה והפועל הוא מגונה עכ"ז כיון שתכליתו טוב הוא אהוב לפני המב"ה יען מו"ץ כה"ג אתה עשית ממך נלמד לעשות כן ממה שבראת יצה"ר כנ"ל וק"ל: ובזה אפ"ל כו' הכ' מכל אורח רע כליתי רגלי למען אשמור דבריך ממשפטך לא סרתי כי אתה הורתני כלו' מכל אורח הרע שהפועל מגונה ותכליתו טוב כגון מעשה יעל עם סיסרא והצדקה בפרסום כלי רגלי מהרע היוצא ממנו מן האורח רע ההוא ואין כונתי באותו האורח רע שאני עושה שהוא פועל מגונה אלא למען אשמור דבריך ר"ל לתכלית הטוב היוצא ממנו דוקא ומכח זה ממשפטך לא סרתי אפי' שהוא שלא כדין רק להוראת שעה ליישר הדורים דוקא וכ"ז למדתי ממך לעשות כן כי אתה הורתני במה שבראת יצה"ר וכנז"ל וק"ל: ובזה יתיישב אומרו מכל או"ר דהול"ל מכל רע ומאי אורח דקאמר אכן עם האמור הנה נכון וכנז"ל וק"ל. א"נ במשו"ל עמ"ש הוי רץ למצוה קלה ובורח מה"ע שמצוה גו"מ וענו"ע דר"ל הוי רץ למצוה קלה אפי' של"ש דמתוך ש"ל ב"ל ובורח מה"ע אפי' לשמה ונו"ט משום שמצוה גו"מ ועבירה גו"ע כידוע וז"ש מכל או"ר שהאורח הוא רע אבל היא עבירה לשמה עכ"ז כליתי רגלי נמנעתי ממנה וה"ט למען אשמור דבריך ר"ל שלא אהיה נכשל בעבי' אחרת של"ש אכן ממשפטיך לא סרתי דאף אם לפעמים אני שופט לאחרים שלא כדין רק ליישר הדורים ועכ"פ הפועל הוא מגונה עכ"ז לא סרתי ר"ל לא נמנעתי מלעשותו ונ"ט לזה כי אתה הורתני כמש"ה והיה ה' עם השופט וק"ל. וזה אפ' כו' הכ' שבע ביום הללתיך עמ"ץ אפי' שלפעמים אני עושה שלא כדין רק ליישר הדורים ועכ"ז הם משפטי צדקך ובזה שלום רב דשלום כינוי לצדקה שנא' והיה מעשה הצדקה שלום ר"ל דאני עושה צדקה בפרסום להרבות בצדקה ואין למו מכשול מחשש יוהרא וק"ל. בילאו"א: דרוש ד' לשבת תשובה הלא שרי מודע לבינה גודל מע' מצות התשובה כי רבה היא ובפרט בימים הנוראים והאדירים הבע"ל ר"ה ויוה"כ שהם ימי הדין והקב"ה ברחמיו וברב חסדיו מתנהג עם בריותיו עמו וצאן מרעיתו יעקב חבל נחלת במדת החסד ומקבל תשובת כל אדם השב אליו בתשו' שלימה לפניו ית' אפי' שעשה תשובה ביחיד שלא בציבור וכאשר חכמים הגידו ע"פ דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב ודרז"ל אלו י' ימים שבין ר"ה ליוה"כ שהקב"ה מצוי בהם לקבל תשובת היחיד כנודע: ויש לחקור בזה דלמה זה לא בחר ה' לדון את האדם כ"א בר"ה וביוה"כ דוקא ולא בזמן אחר ובודאי כי טעמו ונימוקו עמו ומי יעמוד בסוד ה' ואין לנו עסק בנסתרות וצל"ד לפי הפשט טעם כעיקר לזה: ואולם נראה פשוט טעם הדבר בהקדים על חקירה