פני יצחק חלק ו קפג

עי"ז אית לן דין מציל מש"י וכנ"ל וא"כ דרשינן ה"א יתירה דיום הששי הה"נ דדרשינן ה"א יתירה דהערופה דאתיא ללמד דבעינן שתהיה שלימה ול"ח שמא טריפה היא דאזלי' בת"ר אפי' דליתיה קמן א"כ מכ"ש דניזיל בת"ר דאיתיה קמן דהם רובא דאוה"ע עע"ז וא"כ השתא הכא כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא אפי' יעבדו ע"ז ככל הגוים כיון דאזלי' בת"ר מדדרשינן ה"א יתירה דהערופה כנז"ל: ולזה השיבם הקב"ה דטעה אפרים בדמיונו יען דחזקה אלימתא דאתיא מכח סברא עדיפא מרובא דאנכי ה"א אשר הוצאתיך מאמ"ץ ואין לך חזקה אלימתא גדולה מזאת דעדיפא מרובא דידהו וא"כ לא מיבעיא דאתם עתה שרוים על אדמתכם ויש לכם דין קבוע ובטלה לה טענת רובא דידהו בלאו"ה אלא אף אם עוד אושיבך באהלים ואזדא לה הקביעות אפי"ה מטעם חזקה אלימתא הנז' אינכם יכולים למגרר אבתרייהו דאוה"ע דחזקה אלימתא כהאי עדיפא מרובא דידהו וכנז"ל: וזה אפ' כו' הכ' מה מצאו אבותיכם בי עול וכו' ככל הכתוב אצלי בדרוש אחר ומשם באר"ה ועפי"ה לעיל בכו' הכ' הלילו ה"ה וכו' אפ"ל כו' הכ' כימי צאתך מאמ"ץ אראנו נפלאות וה"ה כמבואר וק"ל: ועפ"י החקי' הנז' עצמה דאיך ישראל יכולים ליהנות מהעוה"ז יותר מכ"ח כיון שכבר יעקב ועשיו חלקו העולמות ויעקב בחר לו עוה"ב ותי' מהרש"פ ז"ל דע"י התו' הו"ל כמש"י דאל"ה נמוגים ארץ וכל יושביה ומטע"ז זכו יש' בעוה"ז ובעוה"ב וטענת אוה"ע עליהם הנז' מהבל תמעט. הנה בזה אפ"ל סמי' הכתובים בהושע וכ"ת ואתה באלהיך תשוב חסד ומשפט שמור וקוה אל אלהיך תמיד כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב דיל"ד דמה סמיכות יש לקרא זה עם פ' שלפניו הנז' אך עם החקי' ותי' מהרש"ף ז"ל הנז' בהק' מ"ש רז"ל גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנא' שמרו משפט וכו' והמפ' ז"ל הוק"ל דמייתי ראיה לסתור דמן הפ' משמע דבעינן תרתי משפט וצדקה לקרב הישועה. והם אמרו דכו' הכ' הכי הוי שמרו משפט דהיינו שישמרו ישראל את המשפט שיש להם עם הקב"ה שחייב לגואלם מצד השבועה שנשבע להם ולא יזכרו טענה זאת בפיהם אלא יעשו צדקה דע"י הצדקה מתקרבת הישועה וכ' רש"י ז"ל בפ' נצבים ע"פ ושב ה"א את שבותך דהול"ל והשיב את שבותך רז"ל למדו מכאן דכביכול השכינה שרויה עם יש' בגלותם וכשגואלם הכ' מבטיחם שגואל עצמו שהוא ישוב עמהם עי"ש. נמ"ל שיש לנו הבטחה גדו' זאת שכשישוב ה' מן גלותנו נשוב יחד כנז"ל, וז"א ואתה באלהיך תשוב כלו' תהיו בטוחים שכשישוב ה' מגלותנו נשוב יחד וז"ש ואתה באלהיך תשוב אבל אם תרצה לקרב הגאולה והישועה תעשה חסד שהיא הצדקה ואותו משפט שחייב הקב"ה לגואלך מצד השבועה שמור בלבך ולא ישמע על פיך ואם תעשה זאת קוה אל אלהיך תמיד בכל יום ויום שגדולה צדקה שמקרבת הגאולה ומ"מ אין לסמוך ע"ז לישב בטל בלא תו' ובלא דינים אלא צריך אתה להזהר בשתים אלה דהם חסד שהיא התו' כמש"ה ותורת חסד ע"ל דחסד הוא כינוי לתורה וגם למשפט שהם הדינים ואח"כ קוה אל אלהיך תמיד להיותך מובטח אתה שתגאל מן הגלות ותנחול את עוה"ב ולא אוה"ע ושמא תאמר דמה מצוה זו ומ"ט יש בה דכיון שאנו מובטחים שיושיע אותנו מן הגלות ונזכה לחיי העוה"ב מה צורך עוד לתורה לז"א תדע לך דכנען בידו מאזני מרמה כלו' הביטו וראו דה"ט שאני מזהיר אתכם ע"ז שעכ"פ צריכים אתם לשמור התו' והדינים משום דכנען שהוא השר של אוה"ע הנק' כנען כמשז"ל ע"פ והכנעני אז בארץ וז"ש כנען שהוא השר בידו מאזני מרמה שהוא שוקל המרמה דאוה"ע הטוענים דכיון דיעקב ועשיו חלקו העו' א"כ גזל הוא בידם וכמו שאתם בית ישראל לקחתם מחלוקת עוה"ז דעשיו כך עשיו יטול מחלק עוה"ב של יעקב ומשו"ה אני מזהיר אתכם שתשמרו לעשות חסד ומשפט כדי שישיב להם הקב"ה תשו' ניצחת שע"י התו' אתם מקיימים העולם דהו"ל כמציל מש"י וק"ל. וז"ר הכתוב עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי ועפי"ה ה"ה כמבואר וק"ל: א"נ יובן באו"א כו' הכ' הנז"ל והוא בהק' מ"ש הרב חוזה דוד ז"ל במזמור י"ג ול"ג דידוע שאנו עם הקב"ה כדין אשה ע"ב וכשם שהבעל חייב לפדות את אשתו אם נשבית כן הקב"ה חייב לפדותינו מגלותנו אכן קי"ל באשת איש שנשבית ראשונה חייב בעלה לפדותה שניה רצה פודה אם לא רצה חייב ליתן לה כתובתה והיא פודה את עצמה אבל בלא"ה חייב לפדותה ופי' הרב בית שמואל ז"ל שאם אינו רוצה לגרש חייב לפדותה ואמנם על ידי משפט וצדקה שישראל עושים זה עם זה חייב הקב"ה לגאול אותנו והוא שהצדקה הוא פירות נ"מ שאוכל עמנו ה' וחייב לפדות והמשפט מורה היות השכינה שורה עמנו בדין כמש"ה אלהים נצב בעדת אל וכיון שהשכינה עמנו ואינו רוצה לגרש חייב לפדותנו אפי' פעם ב' אתד"ק יעש"ב. וז"א עשיתי משפט וצדק א"כ בל תניחני לעושקי. וגם זה רמז הכתוב ואתה באלהיך תשוב חסד ומשפט שמור וקוה אל אלהיך תמיד ועפי"ה ה"ה כמבואר וק"ל. וה"ט לשתי מצות אלו משפט וצדקה דסמיכי אהדדי בכמה מקראות שבתנ"ך כאשר ירדוף הקורא נעים ועם האמור הנה נכון: א"נ באו"א אפ' לתרץ החקירה הנז' דחזינן בתנ"ך כשמזכיר מצות הצדקה מזכיר עמה המשפט כמ"ש בתו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. בנביאים שמרו משפט ועשו צדקה. בכתובים עשיתי משפט וצדק וכאלה רבים וצל"ד מה ענין ב' מצות אלו הסמוכות זו לזו משא"כ בשאר המצות וכמו שחקר כן הרב חיי עולם בד"ל ע"ב וע"ש מה שתי' גם שאר המפ' ז"ל נתנו טעם לזה כפי מה שחננם ה': ואני ברגליהם אעבורה לתת טו"ט לזה כפי הנלע"ד והוא בהק' מ"ש מרן שארנו הרבי נשמת חיים ז"ל בדח"ק ע"א משם הרמ"ז ז"ל כי מצינו לפעולות אדם על עשה ועל ל"ת השכר והעונש אינו נמשך מצד הפעולה עצמה הטובה היא אם רעה דיתכן הפועל עצמו מגונה ואחר שהנמשך ממנו הוא טוב נאמר בו כי טוב ע"ש התכלית המשל בזה ראו הביא לנו הרב אזני יאושוע ז"ל לאיש צורף ינפח האש לעשות בזהב ובכסף לא משום זה בשם יקרא בר נפחא כי צורף הוא ע"ש תכליתו כי הכל הולך אחר החיתום והתכלית כענין יעל עם סיסרא דאילו היתה הורגתו מבלי זיווגה עמו בודאי טוב וישר היה אבל מאחר שלא תוכל להורגו בלתי הפועל המגונה ההוא לא מפני זה יגונה כ"כ כיון שהתכלית היה טוב וכמשז"ל גדולה עבירה לשמה וכו' כי עפי"ז פי' הוא ז"ל כו' הכ' הנה אנכי בראתי חרש נופח באש פחם ומוציא כ"ל ואנכי בראתי משחית לחבל דיל"ד אומרו בראתי מש"ל דמורה דאיכא משחית לתקן והרי כשמו כן הוא ושמו מוכיח עליו דמגמתו להשחית ולא לתקן: אך עם האמור יובן ובהק' עוד מ"ד בזוה"ק בפ' תרומה וז"ל רעותא דקב"ה דיהון ב"נ תדיר בפולחניה וכו' והיכי אתי עבדא בישא ואסטי לב"נ לאורחא בישא וכו' אלא רעותא עביד למלכא דהו"ל בר יחידא ופקיד ליה דלא יקרב גרמיה לאיתתא בישא וכו' לזמן אמר מלכא בעינא למחמי רעותא דברי גבאי קרא לההיא זונה ואמ"ל זילי ותפתי לברי וכו' מה עבדת אזלת אבתריה שראת לחבקא ליה וכו' אי ההוא ברא יאות לא אצית לה כדין