פני יצחק חלק ו קפב

פ' זה על המילה כידוע והרב שא"י ז"ל בכו"ס תזריע דקדק דאמאי דימה מצות המילה למוצא שלל רב יע"ש בדכ"ח ע"ב מ"ש בזה ולעד"ן לומר עפ"י מ"ש הרב עצמו ז"ל שם בדכ"ד ע"ג בכונת רז"ל שאמרו אריב"ל כל התענוגים שאוכלים ישראל בעוה"ז הכל בזכות המילה וחקר הרב ז"ל שם דמה מצוה זאת ומ"ט יש בה למה שיאכלו ישראל האוכלים למעדנים בעוה"ז וניחא ליה עפ"י מ"ש רז"ל יעקב ועשיו חלקו העולמות כנז"ל ולפי"ז כל מה שישראל אוכלים בעוה"ז יותר מכדי חיותם מצד הדין גזל הוא בידם דבשלמא עיקר מזונות כדי חייהם מה שאינו מסוג התענוג רק כדי הסיפוק לבד לא עלה על לב לעולם שהתנה יעקב עם עשיו לבלתי היות לו חלק בעוה"ז ולמות ברעב ח"ו רק התנאי הוא על התענוגים והמותרות חל התנאי וגזל הוא בידם אך אמנם ע"י קיום העולם בעבור קיום המילה שעל ידה מתקיים העולם כמש"ה אם לא בריתי וכו' א"כ חזר הדין דהו"ל כמציל מן הנהר ומשלילותו של ים דהרי הם שלו וקנו את העוה"ז להיות משלהם והוא הנראה באו' ריב"ל כל התענוגים וכו' הכל בזכות המילה עכד"ק יעש"ב: ובזה מובן כו' הכ' שש אנכי דר"ל דמה שאני שש ומתענג בעוה"ז עם שיעקב ועשיו חלקו העולמות ה"ט הוא מפני קיום מצות המילה וז"ש על אמרתך יען היא סיבה לקיום העוה"ז דאל"ה ימותו כל מוסדי ארץ וכיון שכן חזר הדין דהו"ל כמציל מש"י וכו' דה"ה שלו וז"ש כמוצא שלל רב דהו"ל ממש כמציל את העולם מזוטו ש"י וכוי וק"ל: ולהבין סמיכות הכתוב הבא אחריו שקר שנאתי ואתעבה וכו' עפי"ד רז"ל שדרשוהו על המילה כבר השא"י ז"ל שם בדכ"ו ע"ב עמד ג"כ בזה יע"ש ואני ברגליו אעבורה לפרש בדרך אפשר עפ"י מ"ש עוד הרב הנז' ז"ל שם בדל"א ע"ג משם מהר"ש הלוי ז"ל עמ"ש רז"ל בפ' התכלת על דהע"ה כיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו לאחר שיצא משם אמר עליה שירה אמר למנצח על השמינית על המילה שניתנה בשמיני דקשה מה היא השירה אשר ש"ר ל"ו נאמר על המילה וענתה השירה הזאת לאמר הושיעה ה' כי גמר חסיד וכו' יכרת ה' כל שפתי חלקות וכו' ואין זכרון בשבח דאתי ממילה כלל וכל המזמור הזה מיירי במדבר שקרים ולה"ר כמ"ש כי פסו אמונים וכו' יכרת ה' וכו' ופי' הרב הנז' ז"ל עפ"י מ"ש חכמי האמת ששתי בריתות המה ברית הלשון וברית המעור מכוונים והם בכף מאזנים כי בשומרו ברית הלשון יהיה שמור גם ברית המעור אבל אם יפגום ברית הלשון ממנו פורה רוש ולענה פגם ברית המעור כל קבל דנא אמר הודות והלל לה' על המילה שניתנה בח' מ"מ נהפך לבו בקרבו על כי ראה כי לא הועיל ענינה לדור ההוא שהיה דור דובר שקרים ומספרי לה"ר ולא שמרו ברית הלשון כי עי"ז המילה אבדה כלי חמדתה כי אין העיקר אל המילה לבדה רק בשמירה שלא יפגום בה וכיון שהיו משקרים בברית הלשון תכריע לברית המעור: להיות פגום בסוד וטמא טמא יקרא ע"כ ד"ק ודפח"ח: וזהו קשר הכתובים שש אנכי על אמרתך דהיינו מצות המילה וכדרז"ל וכדי שלא נטעה ולומר דעיקר המצוה היא המילה לבדה לא זולת לזה סיים ואמר לא זו הדרך רק העיקר הוא השמירה שלא יפגום בה ולז"א שקר שנאתי ואתעבה כדי שעי"ז יהיה שמור גם ברית המעור כי שניהם בכף מאזנים ושקולים הם ויבואו שניהם וכן אמר דהע"ה עצמו לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה ירצה אימתי אהיה שמור ולא אפגום ברית המעור כשמוצא שפתי לא אשנה וכנז"ל וק"ל: א"נ באו"א אפ"ל כונת הכתוב הנז' שש וכו' במונח דקאי על המילה וכדרז"ל הנז"ל בהקדים מ"ש רז"ל כל מצוה שקבלוה עליהם ישראל בשמחה כגון. מילה עדיין עושים אותה בשמחה גם אמרי' בגמרא ע"פ כי עליך הורגנו כל היום זו מילה ופירש"י ז"ל דאף דאיכא למיחש דימות הילד ח"ו דכמה זימנין דמית ינוקא ע"כ וכבר הקדמנו לעיל מ"ש רז"ל חייב אדם לברך על הטובה מעין הרעה כגון דמצא מציאה וחושש שמא ישמע הדבר למלך ויהא חייב שיגיע לו נזק אפי"ה כל עוד שלא נשמע מברך ואם נשמע דיה לצרה בשעתה וז"ש שש אנכי על אמרתך דהיינו המילה וש"ת ולשמחה מה זו עושה דשמא ימות הילד מצער המילה ויהי כמשיב כמוצא שלל רב דדינא הוא לברך הטוב והמטיב לפי שעה ולא חיישינן שמא ישמע למלכות וק"ל: ועפ"י חקירת המפ' ז"ל דכיון דיעקב ועשיו חלקו העולמות ויעקב בחר לו עוה"ב איך ישראל נהנים מהעוה"ז יותר מכדי חייהם כנז"ל אפ"ל כו' הכ' בהושע סי' י"ב וז"ת ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא ואנכי ה' אלהיך המעלך מאמ"ץ עוד אושיבך באהלים כימי מועד. ויל"ד דאיך ולמה בעבור היותו עשיר לא ימצאו לו עון אשר חטא. עוד יל"ד דמהו כו' הקב"ה באמור להם אנכי ה"א. המעלך מאמ"ץ ומהו כונתו באומרו עוד אושיבך באהלים וכו' ואולם עפ"י החקי' הנז' יובן בדרך אפשר ובהק' עוד כל טענת ישראל שהיו עע"ז ככל הגוים ה"ט משום דנטה דעתם לטענת אותו המין שטען לריב"ק כתיב בתורתכם אחרי רבים להטות מפני מה אין אתם משוים עמנו בע"ז מאחר שאנו מרובים מכם ולזה היו ישראל בבית ראשון עע"ז ככל הגוים דס"ל דאזלינן בתר רובא דידהו אכן כתבו הראשונים ז"ל כמה טענות לביטול טענת אותו המין דלא ניזיל בתר רובא דידהו חדא דכל זמן שישראל שרוים על אדמתם יש להם דין קבוע וקי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וזאת שנית כתבו ז"ל משם מהרימ"ט ז"ל דהא דקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ה"ד חזקה דלא אתייא מכח סברא כגון העמד דבר על חזקתו ואוקי גברא אחזקתיה דליכא סברא למימר הכי בהכרח ובכגו"ד היא חזקה רעועה ברם חזקה דאתיא מכח סברא כההיא חזקה דאין אדם פורע תו"ז דהלואי שיפרע אדם בזמנו הך חזקה עדיפא מרובא וא"כ אוף ה"נ דאנן אית לן חזקה אלימתא ומסתברא טובא דאין אלוה מבלעדי ה' וראיה לזה מיצי"מ באותות ובמופתים וביד חזקה א"כ הויא חזקה אלימתא בסברא גדולה ועדיפא מרובא דידהו ובהכי בטלה לה טענת אוה"ע מקרא דאחרי רבים להטות ובזה פי' מהרימ"ט ז"ל גופיה כו' הכ' אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ואין לך חזקה גדולה ואמתני תקיפא מזאת וא"כ לא תהיה אחרי רבים לרעות לעע"ז וז"ש בתר הכי לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אתד"ק וש"י: עו"ן מ"ש בש"ס דחולין בדי"א מנלן דאזלינן בת"ר דליתיה קמן ר"ש בריה דרב אידי אמר אתייא מעגלה ערופה דאמר ירחצו ידיהם על העגלה הערופה ה"א יתירה דהערופה ללמד דשלימה תהיה וניחוש שמא טריפה היא אלא דאזלינן בתר רובא ע"כ. למדנו מזה דמכח ה"א יתירה דהערופה ילפינן דאזלי' בת"ר וכבר הקדמנו לעיל דמכח ה"א יתירה דיום הששי למדנו דתנאי התנה הקב"ה עם מ"ב אם ישראל וכו' וכיון שישראל קבלו את התו' הו"ל כמציל מש"י וכתי' מהרש"ף ז"ל וכנז"ל: מעתה נבא לכו' הכ' בהושע הנז' ויאמר אפרים אך עשרתי וכ"ת מהיכא תיתי לך העושר מאחר דיעקב ועשיו חלקו העולמות וא"כ גזל הוא בידך מאוה"ע לז"א לא היא כי מצאתי און לי מדכתיב ה"א יתירה דיום הששי ללמדנו דתנאי התנה הקב"ה עם מ"ב וכו'