פני יצחק חלק ו קפא

בבית וכל יש לו נתן בידי ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקי"ם ועם האמור ה"ה כמבואר וק"ל וא"כ יחרד האיש וילפת להזהר מאוד לבל יגזול אפילו פחות משוה פרוטה בין מישראל בין מגוי דגם גזל הגוי אסור כמ"ש כל הפוס' ופסקו מרן ז"ל בריש הלכות גזילה דאסור לגזול בין מגוי בין מישראל יע"ש ובפרט לפי מ"ש רבינו האר"י ז"ל אשר גילה סודו דהגוזל מגוי גדול עונו יותר מנשוא ולא ניתן למחילה ולכפרה אפי' במיתה וקבורה שהרי שרי כל הגוים למעלה ראש מלכיהם ושריהם שרים ש"מ הם מקטרגים ע"כ איש ישראל הגונב והגוזל מאוה"ע לפני הקב"ה ואומרים לפניו רבש"ע אתה כתבת בתו' לא תגנוב ול"ת והרי בניך בכל יום גונבים וגוזלים כמה וכמה מה נענה ומה נאמר מ"ן ומה נצטדק נשכבה בבושתינו ותכסינו כלימתנו מה נעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה נשיבנו ודי כעת בהערה זו: איך שיהיה עכ"פ למדנו מכל הנז"ל דלא נחתם גז"ד אלא על הגזל ובכן העכו"ם האוכלים את ישראל בכל עז בגזל וחמס ושוד באומרם כיון דיעקב ועשיו חלקו העולמות ואין לישראל חלק ונחלה עמנו בעוה"ז וכיון שנהנים ישראל מן העוה"ז שאינו שלהם יותר מכ"ח א"כ כל ממון ישראל להם יאותה הא ודאי דאין בדבריה אלו ממש וגזל הוא ביד העכו"ם מכח ה"א יתירה דיום הששי דמינה ילפינן דע"י שקיבלו ישראל את התורה הו"ל כמציל מזוטו של ים וכנז"ל. מעתה ז"א בכו' הפ' הנז' וז"ל הנבא ואמרת כה אמר ה' הלילו ה"ה ר"ל מכח תרין ההי"ן הללו אחת דבמצרים כתיב וגם את הגוי אשר יעבודו בה"א יתירה ללמד שהקב"ה ידין את העמים אשר יעבודו בישראל במשפט חרו. וברכוש גדול וגם מכח ה"א יתירה דיום הששי מוכח להדיא דכל מה שיגזלו מישראל הוא גזל גמור בידם וא"כ כי קרוב יום לה' יום ענן ועת גוים יהיה לדון אותם במשפט חרוץ ותחת הנחושת אביא זהב וכו' וק"ל: א"נ אפ"ל כו' הכתוב באו"א עפ"י האמור למעלה דמכח ה"א יתירה דיום הששי וה"א יתירה דכתיב בפ' והיה זרעך כעפר הארץ מכח ב' ההי"ן הללו יתרים דכתיבי בפ' יום הששי וכו' נפק"ל היתר גמור לישראל ליהנות מהעוה"ז ביתר שאת ע"י קבלת ישראל את התורה דהו"ל כמציל מזוטו של ים וכסברת הדבר אחר הנאמר בפ' והיה זרעך כעפר הארץ וכדאיתא בב"ר וכנז"ל: וז"ש כה אמר ה' הלילו ה"ה ר"ל מכח ב' ההין יתרים דכתיב בפ' יום הששי ובפ' והיה זרעך כעפר הארץ דמוכח גם מהכתוב הזה דלאו לעשותם דייש למלכיות קאמר דא"כ הול"ל כעפר ארץ אלא ה"א יתירה באה ללמד שיתברכו ישראל בתו' שנמשלה למים וא"כ יתחייבו הגוים בהשתעבדם בישראל שעושים אותם דייש להם כעפר בחושבם דהעיקר כפי' קמא דב"ר וליתא דהעיקר כפי' בתרא של דבר אחר הנז' ולזה הם ראויים לעונשים גדולים קשים ומרים וז"ש כי קרוב יום וכו' יום ענן וע"ג יהיה וק"ל: וזה אפשר כוה"כ ביחזקאל סי' ט"ז יען אשר לא זכרת את ימי נעוריך ותרגזי לי בכל אלה וגם אני ה"א דרכך בראש נתתי ולא עשית את הזימה ע"כ תועבותיך ע"כ. כלומר שאני רמזתי לכם בה"א יתירה דיום הששי כי שם רמז לקבלתכם את התורה ובה' יתירה דכעפר הארץ דאית בה ב' פירושים כנז"ל בב"ר ואם הייתם מקיימים את התורה שקבלתם בזמן נעוריכם בהר סיני הייתם מתברכים בתורה שתוכלו ליהנות מהעוה"ז ביתר שאת וגם הייתם ניצולים מפי' קמא דב"ר מלהיות דייש למלכיות אמנם יען אשר לא זכרת את ימי נעוריך זמן שקבלתם התורה וגם עברתם על התורה ותרגזי לי כל אלה אף שכבר אני ה"א דרכך בראש נתתי בתחילת התורה להתרות בכם ורמזתי לכם ולא נרמזתם לשוב בתשובה מכל תועבותיך כפי' הרד"ק ז"ל לכן אמרתי לכם הנני מקבץ וכו' וק"ל: הדרן לבאר סיום דברי דהע"ה שבמזמור ס"ה הנז"ל דאחר שהכריח ממכין הרים בכוחו דנמשלו הצ"ג להרים שהם כתריס בפני הפורענות ואין לך מציל מזוטו של ים גדול מזה ובזה הותר לנו ליהנות מהמון לאומים כל הנז"ל לזה נרגש שמא תאמר דאעיק' דדינא פירכא דמנלן הא דאמרת דע"י קבלת ועסק התורה הו"ל כמציל מש"י כט"ל לזה השיב ואמר וייראו יושבי קצוות מאותותי"ך ר"ל מאות ה"א יתירה דיום הששי ומאות ה"א דוהיה זרעך כעפר הארץ כנז"ל שהרי עיקר הדרשא הזאת של התנאי שהתנה הקב"ה עם מ"ב אינו אלא נפק"ל וז"ש מוצא"י ר"ל שיצא לימוד זה ממ"ש ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי וז"ש מוצאי בוקר וערב ועל ידי זה תרנין ממון לישראל. גם פקדת הארץ שם רמז למש"ה והיה זרעך כעפר הארץ ובא הדמיון לומר דמה עפר הארץ הידועה שהיא א"י כמש"ה וזהב הארץ ההיא טוב אינו מתברך אלא במים כן ישראל אינם מתברכים אלא בתורה וכו' כנז"ל ועי"ז זכו ישראל ליהנות מהעוה"ז ביתר שאת וז"ש רבת תעשרנה לכנ"י דמה הארץ פלג אלקים מלא מים תכין דגנם כי כן תכינה לכנ"י וכמש"ל וק"ל: ועפ"י תי' מהרש"פ ז"ל דתי' לחקי' הנז' דאיך הותר לישראל ליהנות מהעוה"ז ביתר שאת מאחר דיעקב ועשיו חלקו העולמות ותי' מהרש"פ ז"ל דע"י קבלת התו' הו"ל כמציל מזוטו של ים כנז"ל אפ' לרמוז בס"ד כו' הכ' בתהלים וז"ל שרים רדפוני חינם ר"ל דטוענים עלי האומות דכל מה שאנו נהנים מהעוה"ז הוא שלא כדין רק חינם וגם אני מדברך שצויתני בתורה לא תגזול פחד לבי אמנם יש לי תי' לזה להשיבם דע"י עסק התו' הו"ל כמציל מש"י וז"ש שש אנכי על אמרתך שהיא התורה ועי"ז יש לי דין מציל מש"י וז"ש כמוצא שלל רב שם רמז למציל משלילותו של נהר דהרי הם שלו ולית ביה משום לתא דגזל וק"ל: וזה ג"כ רמז הפ' שלום רב לאוהבי תורתך דע"י שנהנה מהעוה"ז ביותר מכדי. חייו נעשה שלום רב בבית בין איש לאשתו כמשז"ל כדכליא שערי מכדא נקיש ואתי תיגרא בביתא כמש"ה השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך וזה לאוהבי תורתך שקבלו התו' והו"ל מציל מש"י ובזה אין למו מכשול דגזל כלל וק"ל: א"נ אפ"ל כו' הפ' שש אנכי על אמרתך כש"ר דיל"ד דמי נתלה במי דהא כתיב יקרה היא מפנינים ולא יערכנה זהב וכו' ואולם אפ"ל דהנה ידוע דתופשי התו' שהם הת"ח והצ"ג הם נתפסים בעון הדור לכפר על הדור ותמן תנינן מברך על הטובה מעין הרעה היכי דמי כגון שמצא מציאה ואם ישמע המלך חובטו במקלות ומוציאה מידו מ"מ מברך על הטובה כיון דהשתא מיהא טיבותא היא לגביה ופי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כי לא תדע מה ילד יום והרעות הם באפשר ושמא לא יבואו ולא יאונה אליו כל און. וז"א שש אנכי על אמרתך הגם דאפשר שיבא היזק ממנה כיון שהוא ת"ח וצ"ג שמא יתפס בעון הדור או שמא אם לא זכה נעשית לו ס"ה כמשז"ל הנה עכ"ז שש אנכי על אמרתך השתא מיהא הגם דאפשר שיבא היזק ממנה ושמא תאמר מי אמר זאת ותהי מהיכן אתה למד זה ולשמחה מה זו עושה לזה השיב ואמר כמוצא שלל רב דדינא הוא לברך כי הגם דאיכא למיחש שמא ישמע הדבר למלכות ויגיע לו נזק ואפי"ה לא חיישינן וא"כ הה"נ הכא וק"ל: א"נ אפ"ל כו' הפסוק הנז' באו"א כי הנה דרשו רז"ל