פני יצחק חלק ו קפ

קרוב יום וקרוב יום לה' יום ענן עת גוים יהיה והכתוב הזה הוא תמוה באין מובן למ"ש הלילו הה ברם עפי"ה א"ש שכבר הקדמנו חקירת הראשונים ז"ל דכיון דיעקב ועשיו חלקו העולמות ויעקב בחר לו עוה"ב איך הותר ליעקב ליהנות מהעוה"ז יותר מכדי חייו ותי' מהרש"ף ז"ל דע"י התו' הו"ל כמציל מזוטו של ים וכנז"ל. עו"ן משז"ל דשאר שעבוד מלכיות וגליות שגלו ישראל מארצם הם השלימו המנין של גלות מצרים וזה נפק"ל לרז"ל מאות ה"א יתירה דכתיבא בפסוק וגם את הגוי אשר יעבודו דגלות מצרים ושאר ד' גליות הו"ל ה"א כידוע וא"כ ממילא נפק"ל דגם הבטחת המב"ה שהבטיחו לאברהם אע"ה ואח"כ יצאו ברכוש גדול קאי נמי על ד' מלכיות מלבד המצריים כיון דנתרבו לעבוד בישראל מאות ה"א יתירה דהגוי א"כ הה"נ דנתרבו ג"כ לצאת ישראל מארצם ברכוש גדול ומקרא מלא דיבר הכתוב כימי צאתך מאמ"ץ א"ן ופשוט: נמצינו למדין דתשלום ד' מאות שנה של שעבוד וגלות מצרים נשלמו בד' מלכיות מריבוי ה"א יתירה דהגוי דהוי ד' מלכיות ומצרים הרי ה"א וגם מכח תוס' ה"א יתירה דיום הששי הותר לישראל ליהנות מהעוה"ז ביתר שאת ואין בהם משום לתא דגזל הגוי משום דע"י קבלתנו את התו' אית לן דין מציל מזוטו של ים וכנז"ל וא"כ הנה אלה רשעים אוה"ע העכו"ם האוכלים את ישראל בכל חוזק ותוקף באומרם דמאחר דיעקב ועשיו חלקו העולמות ויעקב בחר לו לחלקו העוה"ב א"כ אין להם עוד שום זכות בעוה"ז כי שלהם היא וגזל הוא בידם של ישראל וא"כ כל מה שהם לוקחים מישראל וחומסים מהם הוא כדין וכהלכה ואדרבא מה שהם מניחים לישראל ליהנות קצת מהעוה"ז כדי חייהם הוא לפנים משוה"ד אכן לפי האמת אינו כן דעוה"ז דידהו הוי וגזל הוא ביד ישראל וכנז"ל: אמנם הנה אמת כל טענתם של העכו"ם הנ"ל הכל הבל ורעות רוח מכח תרי ההי"ן הנז' ולפי"ז אדרבא גזל הוא ביד העכו"ם כל מה שהם לוקחים מישראל חיובא רמיא עלייהו להשיב את הגזילה לישראל השבה מעליא הם ופירותיהם כמ"ש רז"ל ע"פ מנחה ישיבו כנודע. וידוע מ"ש רז"ל והבי"ד רש"י ז"ל ע"פ קץ כל בשר בא לפני וכו' דלא נחתם גז"ד אלא על הגזל ע"כ ורבים שאלו דהא יש בידם עבירות חמורות מגזל שהם ע"ז וג"ע וש"ד ואיך לא נחתם גז"ד אלא על הגזל והרבה תי' נאמרו בזה חדא דאמרו רז"ל דז' מצות ב"ן נפק"ל מדכתיב ויצו ה' אלהים על האדם וכו' ודרז"ל ויצו זו ע"ז לאמר זה ג"ע אכל תאכל ולא מן הגזל ויען כי עון דור המבול היה כי השחית כל בשר וכו' ועון זה דהשחתת שז"ל הוא בכלל ג"ע דנפק"ל מתיבת לאמר ודרז"ל נמי עלמא לאמר לדורות והשתא אי לא הוה בידייהו עון הגזל הוו מצו דור המבול למיפטרי נפשייהו מכל ז' מצות ב"ן בטענה דלא ציוה ה' על ז' מצות הללו רק לאדה"ר לבדו דעמו היה מדבר בלשון יחיד ואי משום דכתיב לאמר דרשינן ליה בעלמא לאמר לדורות הא הכא אפיקתיה לג"ע ברם השתא הכא דה' ל"ו ציוה גם על הגזל ואי איתא לאדה"ר לבדו נצטוה בכל הז' מצות ממי יגזול אדה"ר כיון דהוא לבדו היה דר בכל העולם אלא ודאי מדציוהו ה' גם על הגזל מוכח להדיא דכל הז' מצות לא לאדה"ר לבד נאמרו אלא גם לדורות הבאים אחריו וז"ש רז"ל לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל ר"ל מכח שציוה ה' לאדה"ר על הגזל דמזה מוכח דז' מצות ב"ן לאדה"ר ולכל זרעו אחריו נאמרו וק"ל: עוד תירצו המפ' ז"ל במשז"ל במד"ר בפ' טהרה דאין בעל הרחמים פוגע ב"ת ממי אתה למד מאיוב וכן במצרים אף מחלון וכליון כן פגעה מדה"ד בממונם תחילה וכו' והקשה הרב יפ"ת ז"ל שם דא"כ למה מת אלימלך קודם שילקה בממונו תחילה ותי' דאלימלך גדול הדור היה וכל העניינים הם התראות שיחזור בו וגדול הדור אין צריך התראה ועוד י"ל דזקן מאד היה ומיתתו טבעית כדרך כל הארץ עכ"ל ולא זכר שר מ"ש בש"ס דמציעא דצ"א וז"ל ת"ר אין יוצאין מא"י לחו"ל אלא א"כ עמדו סאתיים בסלע אמר ר"ש אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפי' עמד סאה בסלע אינו יוצא וכן היה רשב"י אומר אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו ומפני מה נענשו מפני שיצאו מהארץ לחו"ל ע"כ: אשר בזה אפ"ל בס"ד כוה"כ אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני וכי תימא דכבר שכחתני שהרי יצאת מא"י לחו"ל לז"א הטעם שיצאתי מא"י לחו"ל משום תדבק לשוני לחכי מפני הרעב ואם לא היה הרעב כבד מאוד אזכרכי ולא הייתי יוצא לחו"ל וק"ל: עכ"פ נמ"ל דבין אלימלך ובין בניו כולם גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו א"כ אם כדבריו ז"ל דלאדם גדול אין צריך התראה א"כ גם בניו לא היו צריכים התראה ועוד הרי מבואר בש"ס הנז' דגם מיתת אלימלך היתה דרך עונש ולא טבעית ולעיקר קושייתו נלע"ד לתרץ דאיתא במד' רות ע"פ וימותו גם שניהם איתא התם נמי דאין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה ממי אתה למד מאיוב וכו' גם מחלון וכליון בתחילה מתו סוסיהם וכו' ואח"כ וימת אלימלך ואח"כ וימותו גם שניהם וכו' עכ"ל. הרי בהדיא שגם אלימלך לקה בממונו תחילה ומה שמת קודם בניו משום שהיו גדולים בשנים ואין בניו של אדם מתים בעון אביהם כ"א בקטנותם דוקא ובאיוב אירע לו כן כדי לנסותו ובעלמא העיקר הוא שפוגע בממונו תחילה קודם נפשו ופשוט: ולפי"ז יקשה דאמאי בדור המבול פגע בנפשותם תחילה והתי' לזה פשוט הוא דעיקר הטעם דאין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה אינו אלא כדי להתעורר ולשוב בתשובה ולפשפש במעשיו ובש"ס דב"ב דפ"ח אמרינן קשה עונשן של מדות יותר משל עריות דבעריות כתיב כי את כל התועבות האל עשו ובמדות כתיב כי תועבת ה' כל עושה אלה כל עושה עול דעריות אפשר בתשובה ואילו במדות לא אפשר בתשובה ופירש"י ז"ל שהיתה מועלת להם תשו' מעליא כמש"ה שובו בנים שובבים אבל בגזל א"א בתשו' אלא עד שישיב הגזל דכתיב והשיב את הגזלה א"נ ובגזל רבים אינו יודע למי ישיב ואע"ג דאמרי' יעשה בהם צורכי רבים אין זה תשובה מעליא מאחר דאינו מחזיר למי שגזל אלא שבחרו לו המוטב: ועוד י"ל ט"א על דור המבול דלא לקו בממונם תחי' משום דכל ממונם היה גזל וחמס שהיו גוזלים וחומסים זה את זה כמש"ה כי מלאה הארץ חמס מפניהם וכמש"ל כידוע וא"כ כשיבא ממון לאדם בהיתר הוא מצטער ונכוה בחמי חמין ומתעורר תיכף לפשפש במעשיו ולשוב בתשו' שלימה משא"כ אם בגזל בא לידו אינו מצטער עליו כשיאבד ממנו ולזה ארז"ל דלא נחתם גז"ד שלקו בגופם תחילה אלא על הגזל ר"ל בעבור עון הגזל שבידם הן מחמת שאי אפשר בתשו' מעליא והן מחמת שאינו מצטער עליו כשיפסידם כנז"ל וק"ל: נמצינו למדין כמה רע ומר עון הגזל ובפרט גזל רבים דננעלו ממנו שערי תשו' ולוקה בגופו תחילה ובנפשו דיבר וע"ז ידוו כל הדוים כי כל הנושא ונותן אי אפשר שלא יכשל בעון הגזל וכמ"ש רז"ל רובם בגזל ומיעוטם בעריות: ובזה פי' ז"ל כו' הפ' הן אדוני לא ידע אתי מה