פני יצחק חלק ו קעט

ובידו עון כי תמיד ש"ש היה מכפר על עונות הלילה ותמיד של בין הערביים מכפר על עונות היום והק' המפז"ל דהתמידין לא היו מכפרים רק על השגגות דוקא ולא על עונות שהם במזיד ואיך אמרו לא לן וכו' ובידו עון דהול"ל ובידו חטא שוגג דעון מזיד הוא כידוע והם ז"ל תי' עפ"י דרכם ואני ברגליהם אעבורה לתרץ לזה עפי"ד המבי"ט ז"ל שכ' לעיל דהשכינה היתה מתגלית במקום קרבן וא"כ כל העבירות דשוגג ומזיד בזמן הקרבנות אזדי להו דהו"ל פשיעה בבעלים דקי"ל דפטור אבל כ"ז שהשכינה אינה עמנו למטה רק למעלה אז לא מצינן למפטר נפשין מדין פשיעה בבעלים וזשרז"ל לא לן אדם בירוש' ובידו עון משום דע"י הקרבנות מתקרבת השכינה אצלם וכמ"ש מהרימ"ט ז"ל בדרשותיו ע"פ את קרבני לחמי וכו' תשמרו להקריב לי וכו' כידוע ובהיות השכינה מתגלית במקום קרבן הו"ל דין פשיעה בבעלים דפטור גם במזיד וכנז"ל וק"ל: וזה אפשר סברת התורה ששאלו אותה חוטא מהו עונשו והיתה תשובתה יביא קרבן ויתכפר ולכאו' ק' כי קושיין הנז"ל דודאי השאלה היתה בין על החוטא בשוגג בין במזיד ואיך התורה הק' תשיב אמריה יביא קרבן ויתכפר דהקרבן אינו מכפר רק על השוגג ולא על המזיד אכן עם האמור ניחא שפיר דכיון דהשכינה יורדת למטה ומתגלית במקום הקרבת הקרבנות א"כ גם המזיד נתכפר ע"י הקרבן דהו"ל פשיעה בבעלים דקי"ל דפטור גם ממזיד וכנז"ל וק"ל: מעתה נבא לביאור הכתובים שיר לך דומיה כלומר יכול אני לשיר לך הרבה שירות ותשבחות שזהו רצונך וז"ש לך אך אמנם דומיה תהלה לשיר לך הרבה כדי שלא יאמרו לי סיימתינהו לשבחי דמארך וכמשז"ל ע"פ אלקים בשמים וכו' כנז"ל וכי תימא איכא למפרך דשאני הכא כי אלקים בציון דלא זזה שכינה וכו' והוי כההיא דאמרינן אומרים מקצת שבחו ש"א בפניו ושרי לן לשיר ולשבח הרבה כיון דהוי בפני השכינה וכי תימא דדוקא בציון שרי משום דלא זזה כינה מכ"ה והו"ל בפניו אבל לא במקום אחר דהתם הו"ל כשלא בפניו ואסור לשבוחי הרבה משום טענה דסיימתינהו וכו' לז"א דהא נמי ליתא שהרי ולך ישולם נדר אפי' שהוא בדיבור בעלמא וקי"ל אמירתו לגבוה כמסי' להדיוט וע"כ דה"ט משום דמלא כל הארץ כבודו א"כ גם על הענין השירות ותשבחות יכולים אנו להוסיף כהנה וכהנה ואמאי קא אמרת דומיה תהלה מאחר דבכל מקום הו"ל כבפניו דמלא כ"ה כבודו כדין הנדרים וההק' כנז"ל לז"א דאין הדמיון שוה שהרי שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו כלומר תדע ותשכיל מזה דאין תפלתו ש"א נשמעת אא"כ משים עצמו כבשר ור"ל דכשם דבאכילת בשר אין דנין אפשר משא"א כן בתפילה כנז"ל דא"א לעשות כדורות הראשו' להתפלל כל אחד ביחיד ובנוסח אשר יחפוץ דשאני דורות הראשו' שהשכינה היתה מתגלית במקום קרבן והיתה תפלתם נשמעת מאחר דהיו מתכפרים העונות ע"י קרבנות ותמידים ש"ש ושל בה"ע וכמש"ל לא לן אדם וכו' כנז"ל א"כ אוף אנן נמי בענין השירות ותשבחות מאחר דהשתא הכא בזה"ז ליכא קרבנות וממילא ליכא השראת שכינה כמאז וכמקדם א"כ אסיר עלן להרבות בשירות ותשבחות משום דהכא בזה"ז ליכא קרבנות וממילא ליכא השראת שכינה משום טעמא דסיימתינהו לשבחי דמארך וכנ"ל: וראיה לזה משום דתק"ל דרז"ל שאמרו לא לן אדם וכו' ובידו עון דעון מזיד הוא ואינו מכפר הקרבן רק על השוגג ואיך אמרו ובידו עון וז"ש דברי עונות ר"ל זה שאמרו ובידו עון גברו מני דמה הלשון אומרת ובידו עון הול"ל ובידו חטא שהוא שוגג אלא ע"כ מאי אית לך למימר לתרץ קו' זאת אינו אלא משום דע"י הקרבנות איכא השראת שכינה למטה והו"ל פשיעה בבעלים ופטורים גם מפשעים וז"ש פשעינו אתה תכפרם א"כ עכצ"ל דבזמן דאיכא קרבן שאני דאית תמן השראת שכינה משא"כ בזה"ז דליכא קרבן ליכא השראת שכינה והוי כשלא בפניו ולא אשתרי לן להרבות בשירות ותשבחות משום טעמא דלא לימרו סיימתינהו וכו'. וההיא דקי"ל אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט לאו משום טעמא דמלא כל הארץ כבודו כדאמרת מעיקרא אלא מעלה עשו בהקדש גבוה טפי מהדיוט. וכי תימא דכפי"ז תק"ל דא"כ דבזה"ז ליכא השראת שכינה א"כ איך הותר לנו ליהנות מהעוה"ז יותר מכדי חיותנו כיון דכבר יעקב ועשיו חלקו העולמות ואין חולקין תרומה לעבד אלא בפני רבו וכיון דהשתא ליכא קרבן ליכא השראת שכינה למטה בינינו זה ואיך הותר לנו מהנאות עוה"ז ביתר שאת דתי' רבני אשכנז ז"ל הנז' חלף הלך לו בזה"ז כנז"ל. לז"א אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך אלו בתי מדרשות כמו שדרז"ל ע"פ כי טוב לי יום בחצריך מאלף בחרתי וע"י עסק התורה שקבלנוה בסיני אית לן דין מציל מזוטו של ים וכתירוץ הרב מהרש"פ ז"ל הנז"ל ובזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשיו ועי"ז נשבעה בטוב ביתך גם בזה"ז וכמו שהיה ביהמ"ק קיים וז"ש קדוש היכליך והנה כי כן נוראות בצדק תעננו אלהי ישענו לעשות נקמה בעכו"ם האוכלים את ישראל בטענתם דעוה"ז הוא חלקם ונחלתם מעשיו ואין לזרים איתם כנז"ל דלפי"ז הבל יפצה פיהם ולפי"ז לאו דוקא לבני ישראל היושבים בא"י הותר להם ליהנות מהעוה"ז ביתר שאת ע"י עסק התורה וז"ש מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים דע"י עסק התו' הו"ל כמציל מזוטו של ים וכדברי מהרש"פ ז"ל הנ"ל וראיה לזה מדין הרים בכוחו נאזר בגבורה כי הצ"ג נמשלו לההרים וכמש"ל ע"פ צדקתך כהררי אל מה הרים הללו הכינם ה' להתאזר בגבורה נגד התהום שלא יעלה ויציף את העולם כן הצ"ג הם כתריס בפני הפורענות ע"כ צרה שלא תבא ואין לך מציל מזוטו של ים גדול מזה ומה הרים הללו אין להם סוף כן הצדיקים גמורים אין סוף למתן שכרם כנז"ל ויש להם כח הצ"ג להשביח שאון ימים שאון גליהם כדחזינן לכמה גדולים צ"ג כרפב"י וזולתו שגזרו על הימים והנהרות כידוע בדרז"ל ועי"ז הותר להם גם המון לאומים מדין מציל מזוטו ש"י וכו' כנז"ל: וכי תימא דאעיקרא דדינא פירכא דמנלן הא דאמרת דע"י עסק התו' הו"ל כמציל מזוטו של ים לז"א וייראו יושבי קצוות מאותותיך כלומר משני אותיות ה"א ה"א חדא ה"א יתירה דיום הששי ועוד איכא אות ה"א יתירה אחריתי בפסוק והיה זרעך כעפר הארץ ואמרינן בב"ר מה עפר הארץ דייש לכל באי עולם כן ישראל דייש למלכיות דבר אחר מה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים כן ישראל אינם מתברכים אלא בתורה שנמשלה למים עכ"ל. וכתבתי בעניותי במ"א שיש להכריח כפי' בתרא של הדבר אחר הנז' מדאמרינן בב"ר וכמה דוכתי ע"פ וזהב הארץ ההיא טוב אין תורה כתורת א"י וכו' נמצא דהיכא דכתיב הארץ בה"א הידיעה אמרינן זו א"י כמ"ש בתורה כי הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא וכו' למטר השמים תשתה מים לז"א והיה זרעך כעפר הארץ הידועה זו א"י שאינה מתברכת אלא במי גשמים היורדים מן השמים כן ישראל אינם מתברכים אלא מן התורה שניתנה מן השמים: ובזה פירשתי בעניותי שם כו' הכ' ביחזקאל סי' ל' וזה תוארו ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם הנבא ואמרת כה אמר ה' אלק"ים הלילו הה ליום כי