פני יצחק חלק ו יז

עליו שגרם לו הפסד ממון עי"ז ופשיט לה הרב ז"ל לחייבו מהאי פלוגתא דהרמב"ם והראב"ד ז"ל ושם בדף ז"ך ע"ב אסיק וזה לשונו והיוצא לנו מזה דבין לפי המשל"מ ובין להש"ך אנן דבתר מרן גרירי ופסקה מרן בסי' ן' א"כ שמעון דנ"ד חייב מדיד"ג לקיים הבטחתו וכו' יע"ש וכ"כ עוד שם בע"ג יע"ש: הרי דהרב ז"ל דימה נ"ד למ"ש מרן ז"ל באה"ע סי' ן' הגם דבנ"ד לא שייך לו' דחזר בו מן הנישואין ולא מן האירוסין כמובן ובודאי דה"ט דהרב ז"ל משום דכיון דמדיד"ג אתינן עלה לחייב החוזר בו אין לחלק בדיד"ג כלל וכמדובר וגם בחזרו בהם החתן או הכלה אחר השידוכין וקודם אירוסין נשאל ע"ז מני"ר הרה"ג ראש"ל כש"ת יש"א ברכה נר"ו בתשו' כי באה בס' הבהיר בני בנימין וקרב איש סי' כ"ט בח"א אי מיחייב החוזר בו לשלם ההוצאות ופסק הרב נר"ו דאבי הכלה התובע הוצאותיו הדין עמו שחייב אבי החתן לשלם לו מדיד"ג לדידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל ופירשו הטעם שגרם לאבד ממון חבירו ושוב יצא לחלק מנדונו לנדון הרמב"ם ומרן ז"ל אשר חילוקו לא שייך בנ"ד כלל כמשי"ר הרואה ואייתי בידיה לתשו' מוהריק"ו ז"ל דבשורש קל"ג ומ"ש עליו הרב תנא ז"ל במשל"מ וסיים עלה וז"ל באופן כי דעתו של הרמב"ם ז"ל במ"ח הוא שנוי בין המשל"מ והנחב"ך ודעת מרן ז"ל לא ידענו ועל הרוב דקאי בשיטת הרמב"ם ז"ל מאחר שהעתיק דבריו ממש זולת מור"ם דפסקיה להך דינא דמוהריק"ו ובכן נפל הס' גם בד' מרן ז"ל אם גם בדינו דמוהריק"ו מחייב להגורם כמ"ש המשל"מ בעד הרמב"ם ומינה תורה יוצאה לנ"ד דחייב אבי החתן או אפשר דס"ל כמ"ש הנחב"ך ומינה יוצא לנ"ד דפטור אבי החתן וכו' אם הוא מוחזק עכ"ל יעש"ב והסכים עמו שם הגאון ראש"ל גדול הנאמר באברהם ז"ל יעש"ב. והרואה יראה דמרן ז"ל בב"י ח"מ סי' של"א שהעתיק תשו' מוהריק"ו ז"ל הנז' בסתם כיעו"ש ויותר קרוב לומר דס"ל למרן ז"ל בד' מוהריק"ו ז"ל כמ"ש הש"ך ז"ל שם סי' של"ג ע"ד מוהריק"ו והבי"ד הבאה"ט ז"ל שם ולכל הדברות לא נסתפק הרה"ג ראש"ל יש"ב הנז' נר"ו בד' מרן ז"ל אם בנ"ד שיצא לחלק הנחב"ך מני"ר נר"ו מנדון מוהריק"ו לנדון הרמב"ם ומרן ז"ל ומינה לנדונו כיעו"ש מאי דלא שייך החי' הנז' בנ"ד כמש"ל וא"כ בנ"ד גם הרה"נ ראש"ל הנ"ל נר"ו אזיל ומודה דחייבים הכלה ואביה לפרוע הוצאות החתן ואביו בצורכי החופה ואפילו הם מוחזקים מפקינן מנייהו ואם ימאנו ויסרבו מלפרוע ההוצאות שוהד"ן דיכול החתן לישא אא"ע ולא יגרשנה לזו עד שיפרעו לו ולאביו כל הוצאות החופה וכ"ד הרדב"ז ומהריק"ש ז"ל שהתירו לבעל לישא אא"ע הגם שלא ירצה הוא לגרש לזו וכמ"ש בשמם הרב פאת נגב ז"ל וכמדובר וע"ע למהרשד"ם ז"ל בתשו' אה"ע סי' ל"ב דכתב דאע"ג דבעלמא הגורם אינו חייב בנדון כיוצא בזה נחתינן לאומ"ד הבריות כי הוא מוכרח במעשיו בהכרח גמור כי גדול כבוד הבריות ואחר שהמנהג בעיר בדברים הללו אדעתא דהכי נחתי והו"ל כמזיק בידים ממש יעש"ב וכ"כ הרב ב"ח ז"ל באה"ע סי' ן' דהכא אעפ"י דגרמא הוא מ"מ חשבינן ליה כאילו הוציא הוצאות על פיו כיון שנהגו כל אנשי המדינה לעשות סעודה ויאכיל לריעיו וכו' ואין אחד שלא יוציא הוצאות כאלו הילכך דינא הוא שישלם את הכל כי דיד"ג הוא כאילו ציוה לו להוציא הוצאות כאלו ואינו בכלל גרמא בנזקין דפטור וכו' עכ"ל יע"ש גם הרב ברך משה ז"ל שם יצא לחלק מדינו דהרמב"ם הנ"ל לדין המוכר זרעיני גינה דמניה השיג הראב"ד להרמב"ם ז"ל דשאני התם דבשעה שמכר לו הזרעונים אכתי לא הזיקו בשום דבר וכו' אבל בנשתדכה והוציא הוצאות הנהוגים ושוב חזרה הרי תו"מ בחזרתה נמשך לו ההיזק שהלכו לו הוצאותיו לאיבוד להכי חייביה הרמב"ם לשלומי וכו' כיון שעפי"ד ניזוק מיחייבא וכו' אתד"ק יעש"ב ודון מינייהו ואוקי באתרין דודאי שוהד"ן דמיחייבי הכלה ואביה לשלם לאבי החתן ובנו כל הוצאותיהם בחופתה אע"ג דהם עשו הנזק בשלהם ובחי' הפוס' ז"ל הנ"ל וברור: והגם דבאתרי דתפסי דגל הקי"ל מודינא דמצי המוחזק לטעון קי"ל כהראב"ד ודעימיה דפטרי יתיה מ"מ אנן בדידן דבאתריה דהרמב"ם ומר"ן ז"ל קיימינן כותייהו נקטינן גם להוציא פשוט וע"ע בתשו' הרב מר בריה דהרב מגן גבורים ז"ל הבאה בסוף הספר שעמד בזה ככל הצורך ומאי דאסיק מר התם דהיכא דהנכסים ביד שליש נקטי' כהרמב"ם ורבותיו ז"ל יע"ש ה"ט משום דגם באתריה דמר תפסי דגל דקי"ל כידוע משא"כ אנן בדידן וכמדובר: עם דכל טעמייהו דהרמב"ם ומרן ז"ל דמיחייבי בהוצאות אינו אלא מדד"ג וכנז"ל וכ"כ הרב חלקת מחוקק ז"ל שם ובדד"ג הצריכו הראשונים ז"ל שיהיה כל הד' חי' דינים הנאמרים באמת בדבריהם ז"ל כדי לחייב מדד"ג ואי בציר חד מנייהו לא חשיב אלא גרמא ופטור הגורם לד' הסוברים דכל הד' חי' צריכי לחייב בדד"ג כידוע: אכן מ"מ מלבד דכיון דכבר הרמב"ם ומרן ז"ל בסי' ן' הנ"ל פסקו הדין בפשיטות לחייב החוזר בו כנז"ל א"כ מוכח להדיא דס"ל להרמב"ם ז"ל ומרן ז"ל חדא מתרתי או דכל הנהו ארבע חילוקים שכתבו ז"ל כולהו איתנהו בהאי דינא או נאמר דס"ל להרמב"ם ומרן ז"ל דלא בעינן כל הד' חי' הנז' בדברי הראשו' ז"ל כדי לחייב מדיד"ג וכמו שכן כתב הרב ברך משה גלאנטי ז"ל בסי' הנז' ושכ"כ הרב מש"ש ז"ל בסי' קי"ב וכו' יעש"ב ובנ"ד אין צורך לחקור איך הוי בריא היזקא דכיון דחזרה בה אין לך בריא היזקא גדול מזה ולזה חייבוה הרמב"ם ומרן ז"ל כשחזרה בתשלומי ההוצאות ופשוט: ואנכי לא ידעתי אמאי הרב מהרמ"ג ז"ל לא נסתייע מדברי הסמ"ע שבסי' שפ"ו דס"ל להדיא בדעת הרמב"ם ומרן ז"ל דלא שנא להו בין גרמא לגרמי דזה וזה חייב כיעו"ש והוא תנא דמסייע ליה טובא וכ"כ הרב מנחת זכרון ז"ל בדב"ה וז"ל אתה למד שדעת הרמב"ם ודעי' דמחייבי בכל הני דפטור רבא בש"ס וכו' היינו משום דלא ס"ל כר"מ דדאין דד"ג אבל לדידן דמסקינן ר"מ אין חי' כלל בין דד"ג לגרמא ובכולם חייב וכי' עכ"ל יעש"ב וגם אני עני עמדתי קצת בזה בסה"ק פנ"י ח"א סי' כ"ד קצ"א וקצ"ב יעש"ב: איך שיהיה עלה בידינו דעפ"י הדין חייבים הכלה ואביה בכל הוצאות הבעל ואביו לדידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל ומפקינן מנייהו וכמדובר: זו בלבד פש גבן לברורי אי מאי דקא מיחיבי לה הרמב"ם רבותיו ומרן ז"ל לשלומי אם הי"ד היכא דהדרא בה הכלה במרד ובמעל ובשאט ובנפש בלתי שום סיבה ושום טעם מספיק לחזרתה דזה מוכח שכל כוונתה להזיק לבעלה ולאביו ולהפסידם הוצאיתיהם או"ד דגם באינה מתכוונת להזיקם כלל אלא להנאת עצמה קא מיכוונא מחמת שהחתן שלה קלקל מעשיו וכיוצא בזה ונותנת טעם ואמתלא לחזרתה אלא שעי"ז נמשך הנזק וההפסד ממון לבעלה ולאביי אי גם בכה"ג מחייבי לה מדיד"ג או לא: וראיתי בתשו' גדול אחרון הרב נוכח השולחן ז"ל באה"ע סי' י"ג עמד בזה בנ"ד ושקו"ט בהאי דינא טובא ואייתי בידיה פלוגתא דרבוותא ז"ל דפליגי אם היורש יכול למחול שט"ח שחייב לאביו ואביו מכרו לזולת אם יכול היורש למחול השט"ח ההוא לעצמו ועמד בזה בדעת מרן ז"ל בש"ע כמאן סבר וראו הביא לנו