פני יצחק חלק ו קעח

מוטב ואם לאו הריני מחזיר העולם לתו"ב וכו' יע"ש א"כ בקבלתם ישראל את התורה הו"ל כמציל מזוטו ש"י וזכו גם בעוה"ז אתד"ק דהרב מהרש"פ ז"ל כידוע: אשר בזה פי' בעניותי את כונת הכתוב אחת דיבר אלד'ים שתים זו שמעתי כי עז לאלקים ולך ה' חסד וכו' דלכאו' אינו מובן מה היא האחת ומה הם השתים דקאמר וכמה דרכים נאמרו בזה בס' המפז"ל כידוע: אכן עם הקדום אפ"ל דזו היתה תמיהת דהע"ה כחקירתם ז"ל הנז' דאחת דיבר אלקים מדת הדין דעפ"י הדין אין לנו אנן עם בני ישראל רק עולם אחד שהוא עוה"ב כיון שכבר חלקו העו' יעאע"ה עם עשיו כי יעקב בחר לו את עוה"ב ומאין יבא עזרנו ליהנות מהעוה"ז יותר מכדי חיינו וח"ו גזל הוא בידנו מחלק עשיו וז"ש אחת דיבר אלקים ועתה עינינו הרואות דזכו יש' בשתים זו דהיינו גם בעוה"ז לז"א שמעתי תירוץ נכון ע"ז והוא משום כי עז לאלקים ואין עז אלא תורה הנקראת עז לאלקים דע"י שקבלו ישראל את התורה הו"ל כמציל מזש"י ולכך הותר לישראל ליהנות מן העוה"ז יותר מכדי חייהם ולזה סיים ואמר ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש יש' כמעשהו דע"י קבלתם את התורה וקיימו עולם ומלואו באו בשכרם ליהנות מהעוה"ז יותר מכדי חייהם וכנז"ל וק"ל: ובזה אפ"ל כונת מאמז"ל בילקוט תהלים וז"ל צדקתך כהררי אל מה הרים הללו אין להם סוף גם הצ"ג אין סוף למתן שכרם ומה הרים הללו כובשים את התהום שלא יעלה ויציף את העולם גם הצ"ג הם כובשים את הפורענות שלא תבא ותשרוף את כל העולם עכ"ל. ויל"ד דמה צריך לימוד לענין מתן שכרם של הצ"ג מן ההרים הא כבר מפורש יוצא מכמה מקראי קודש דשכרם של צ"ג הרבה מאד עין לא ראתה כידוע: ואולם עם האמור א"ש והכי קאמר מה הרים הללו אין להם סוף גם הצ"ג א"ס למ"ש וא"ת דאיכא למיפרך דכיון דיעקב ועשיו חלקו העו' מהיכא תיתי שיהיה שכר לצ"ג גם בעוה"ז לז"א מה הרים כובשים לתהום וכו' גם הצ"ג וכו' וה"ל הצ"ג כמציל מזוטו של ים וכו' וק"ל: עוד נקדים מה שתירצו המפז"ל משם רבני אשכנז ז"ל לעיקר החקירה הנז"ל דאנן עבדי ה' אנן והוא כה"ג וקי"ל חולקין תרומה לעבד בפני רבו וא"י ת"ו הנה היא תרומתו של עולם ולכך נתן ה' לישראל את הארץ ועשיו סבר וקביל לתת את תרומת ה' כדאיתא בב"ר דעשיו היה שואל מאביו כיצד מעשרין את התבן ואת המלח כידוע ומהאי דינא דחולקין לעבד וכו' הותר לישראל ליהנות מהעוה"ז בריוח גדול מדין תרומה אתד"ק: אשר בזה כתבו ז"ל משם הרב ש"ך על התורה דה"ט דשמיטת קרקעות כדי שלא נקנה הארץ מדין חזקה דכיון דא"י היא תרומתו ש"ע להקב"ה ונתנה לנו כדין חולקין תרומה לעבד בפני רבו כנז' א"כ הו"ל כדין הכותב כל נכסיו לעבדו אם לא שייר קרקע כל שהוא קנה העבד ויצא בן חורין לכך ציוונו ה' על השמיטה כדי שנדע דהדרא ארעא למארה ואין אנו אלא כעבדים וידוע טענת המין אם אלק"יכם אוהב את העניים וכו' משל לעבד וכו' והשיבו רע"ק משל לבן וכו' וכ"ז לגבי דידהו דאוה"ע אבל לגבי דידן לא אצטריכנא לכ"ז דאף אם יש לנו דין עבדים מצוה עלינו לפרנס העניים כי הוא אמר ויהי לתת צדקה לעניים וחובה עלינו לקיים גזירת מלך מלש"ע: וזה אפשר כה"כ בפ' ראה כי יהיה בך אביון וכו' לא תאמץ וכו' פתוח תפתח את ידך וכו' השמר לך וכו' לאמר קרבה שנת השבע וכו' נתון תתן לו וכו' ועפי"ה ה"ה כמבוארים וק"ל: עוד נקדים משז"ל בב"ר בפ' נח מצינו אומרים מקצת שבחו של הקב"ה בפניו שנאמר אמרו לאלקים מ"ן מעשיך וכולו שלא בפניו כמש"ה הודו לה' כי טוב כל"ח ע"כ. ובזה פירשו ז"ל כונת הכ' בקהלת אלקים בשמים ואתה על הארץ ע"כ יהיו דבריך מעטים. במשז"ל בברכות ההוא דנחת לפני התיבה ואמר האל הגדול וכו' אמרו. ליה סיימתינהו לשבחי דמארך ע"כ. וז"ש אלקים בשמים כלו' כשהשכינה למעלה ואתה על הארץ א"כ הו"ל שלא בפניו על כן יהיו דבריך מעטים בשבחי דמארך דוקא מ"ש אנשי כנה"ג ולא יותר כיון שאם תוסיף יאמרו לך סיימתינהו וכו' ובשלמא אם השכינה למטה תוכל להוסיף שבחי ה' כל מה שתרצה דיאמרו שזהו מקצת שבחו מאחר דהוא בפניו וק"ל. וגם בזה פי' ז"ל כה"כ גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו הר קדשו וכה"כ נכבדות מדובר בך עיר האלקים סלה וכה"כ כי עזי וזמרת יה וכו' זה אלי ואנוהו ועפי"ה ה"ה כמבוארים וק"ל: ענ"ק להבין כוונת רז"ל במ"ש אין תפלתו ש"א נשמעת אא"כ משים עצמו כבשר כמש"ה יבא כל בשר וכו' דמהל"א משים עצמו כבשר? ואפ"ל במשז"ל בחולין דפ"ד אמר"א ב"ע מי שיש לו מנה יקח ליטרא ירק יש לו ק' מנים יקח בשר בכל יום אמר"י צריכים אנו לחוש לדברי זקן אמר"י אבא ממשפחת בריאים הוה אבל כגון אנן מי שי"ל פרוטה יריצנה לחנוני ליקח בשר אמר"ן כגון אנו לווין ואוכלים וכו' יע"ש ואין ספק דמשום דאין דנין אפשר מא"א הוא דס"ל הכי לר"י ולר"ן שהיו חלושים מאד ולא אפשר להו בלא בשר משו"ה היו אוכלים בשר אף שאין להם ק' מנים ולא ילפי מראב"ע ורב"י שהיו בריאים ואפ"ל בלא בשר ועיין בס' כס"ן אשכנזי ז"ל מ"ש בהא דאין דנין אפ' מא"א יעש"ב: וידוע מ"ש המבי"ט ז"ל בס' בית אלק"ים בדפ"א דבימים הראשונים בזמן הנביאים לא היו מתקבצים ישראל יחד כדי להתפלל עם מנין אלא כל אחד היה מתפלל להקב"ה והיה מספר בשבחיו והיה שואל צרכיו הגם שלא היה בנוסח זה שאנו מתפללים אלא כל אחד כפי צחות לשונו יען כי מימות מרע"ה עד אנשי כנה"ג היתה השכינה מתגלית במקום קרבן והיתה תפלת כל או"א נשמעת ולא היה להם נוסח מיוחד עכ"ל. ונלע"ד דאנשי כנה"ג ז"ל דתקנו לנו נוסח מיוחד לתפלת כל ישראל ובמנין אין ס' דמשום אין דנין אפ' משא"א נגעו בה ולכך עשו סדר תפלה דבר חדש נוסח אחד לכל איש ישראל משום דא"א לדורות אחרונים להדמות להראשו' ולא ילפינן מהראשו' דאין דנין אפ' משא"א לעשות כדרך הראשו' שלא להתפלל במנין ושלא כנוסח אנשי כנה"ג ובודאי שהעושה כן בזה"ז לא יצא יד"ח ואינה מתקבלת תפלתו ועביד איסורא דמשנה ממטבע שטבעו חכמים ז"ל: ולז"א רז"ל אין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ משים עצמו כבשר כלומר כשם דבאכילת בשר חזינן דאף דרב"י אמר צריכים אנו לחוש לדברי זקן עכ"ז באו ר"י ור"ן ואמרו כגון אנו וכו' מטעם דאין דנין אפ' משא"א כן ג"כ העושה שינוי בתפלתו כדורות הראשונים אין תפלתו נשמעת אלא העיקר הוא כתיקון אנשי כנה"ג דשאני דורות ראשו' מאח' דאין דנין אפ' משא"א כמ"ש באכילת בשר דשאני דורות ראשו' מאח' דשוב נתמעטו הלבבות ואפסו הכחות ואין דנין אפ' משא"א כנז"ל וק"ל: ענ"ק משז"ל דה"ט דקי"ל אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט משום דהקב"ה מלא כל הארץ כבודו ובכל מקום שיקדיש האדם איזה הקדש לגבוה באמירה בעלמא הו"ל כאילו מסר אותו הקדש לגבוה וכשם דבהדיוט זוכה המקבל בארבע אמותיו של אדם גם לגבוה כן דיתיב קובה"ו בד' אמות של כל אדם אתד"ק: ענ"ק משה"ק המפרז"ל עמ"ש רז"ל לא לן אדם בירוש'