פני יצחק חלק ו קעז

כשיש שופ"ר אין שטן ואין פגע רע ועיין מ"ש הרט"ז זלה"ה בסוס"י תקפ"א יעו"ש ולזה נלע"ד לרמוז שופר גי' תקפ"ו שע"י תוקפו של שופר אזי מסתלקים הדינים שהם כח ס"מ ונוק' דיליה הנרמזים במילוי אותיות ראש השנה כנז"ל דכשיש שופר נעלם הדין בר"ה ומשתקעים בתהומא רבה וזה רמזו הטור ומרן ז"ל בקובעם דיני השופר בסי' תקפ"ו כנז"ל וכעין זה כתבו המפז"ל על דיני נפילת אפים שקבעום הטור ומרן ז"ל בסי' קל"א לרמוז שע"י ההכנעה והענוה שהיא ג"כ גימ' קל"א דלזה רמז דהע"ה במזמור קל"א עי"ז מכניעים ישראל הסמא"ל שהוא גימט' קל"א כידוע וע"ז בא הרמז שופר של ר"ה בעינן שיהיה לו זכרות מבפנים דהיינו שיכוין כל מחשבותיו להכניע ולשבר כח הסט"א הנרמזים באותיות הנעלמות דמילויים הנז' כי מלבד המצוה עוד בה התכלית להכניע כח ס"מ ונוק' הן ע"י מצות תקיעת שופר הן ע"י התפ"א ולימוד התורה ובזה הרשעה כולה בעשן תכלה ואז מלכותו בכל משלה דכשיש שופר אין שופ"ר כמ"ש הטור ז"ל וכנז"ל: וכן מצינו בענין הצדקה ובפרט בימים הללו ימ"ת ירבה בצדקה כמ"ש הרמב"ם בפ"ג מה' תשו' יעו"ש וכ' רבי' האר"י ז"ל דמלבד כח מצות הצדקה כי רב הוא עוד זאת דאין עבירה מכבה אותה כמ"ש בצדקה תכונני ועי"ז רחקי מעושק הסט"א וכמ"ש הגאון הרב חיד"א ז"ל בס' ראש דוד ובשאר ספריו הקדושים כידוע: ובזה יש לרמוז לענ"ד משז"ל אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה והוא כמשז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין כנז"ל ובש"ס דסוטה איתא דאין עבירה מכבה תורה אבל מכבה מצוה ולפי"ד רבינו האר"י ז"ל דצדקה דומה לתורה דאין עבירה מכבה אותה א"כ מוכרח לומר שהצדקה עם עמלי תורה הוי על ידי הצדקה מתרבה התורה ולכן אין עבירה מכבה אותה ותור"ה גימט' תרי"א כמספר סמא"ל ונוק' וזה רמזו לנו רז"ל אם בקשת לעשות צדקה להכניע ס"מ ונוק' ע"ד רחקי מעושק עשה עם עמלי תורה ובהקדים עוד מ"ש הרב חיד"א ז"ל במדבר קדמות מע' עי"ן סי' נו"ן על תיבת עשי"ר דידוע מלח ממון חסר לפי שאותיות המילוי של תיבת עשיר הם י'ן י"ן ו"ד י"ש הם כולם גי' מת לרמוז שאם חפצו של אדם במילוי ולא יחסר ממונו אזי מיד הוא מת וכל המרחם מרחמין עליו מה"ש וצדקה תציל ממות עכ"ל. ולפי דרכנו יחסר ממונו וימלא חסרונם של עמלי תורה במילוי ובריוח כדי שבזה יוכלו לעסו"ק אהב בתורה בכונת הלב בלי שום טירדא ולזה בא הרמז במילוי של אותיות עמל"י תורה מאות ע' י"ן מן אות מ' מ' מן למד מ"ד מן יו"ד ו"ד מספרם של המילוי קנ"ד גם מן אות התי"ו דתורה המילוי שלה י"ו ומן אות רי"ש המילוי י"ש ומן אות ה"א א' סך כל המילוי עולה שפ"ז ועם קנ"ד סך הכל גימט' תפ"א ומילוי אות וא"ו דתיבת תורה גימט' ז' ימים של כל שבוע שם רמז שיהיה מלא ופונה לבו כל השבוע לעסוק בתורה ועי"ז הוא מכניע כח הסט"א גם המילוי של תיבת מ"ם דסמיכה לעמלי תורה מן אות עי"ן י"ן מן אות מ"ם ס' עולין מאה ע"ד אל תקרי מה אלא מאה להכניע כח הס"מ גימט' מאה כנז"ל ע"ד אינו דומה מי ששונה פרקו ק' פ' לשונה ק"א כידוע כי כח הס"מ הוא כח הדין ואותיות א"ל דסמא"ל הוא חסד ולעת"ל יפריד ס"מ לחוד וא"ל לחוד וישאר הטוב שבו חסד אל ואת רוח הטו' יעביר מן הארן והיה ה' למלך וכו': ברם כ"ז שכתבנו שצריך לכוין היינו למי שחננו ה' חב"ד כל חד לפום חיליה אכן בדור יתום כזה אנן יד עניי אנן אבל עיקר תפלותינו ליקב"ה לד' רשב"י ור"א בנו ויב"ע ורבי' האר"י הק' זיע"א ואין איתנו יודע עד מה ולכן נקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי לצרף מחשבתנו וכוונתנו אבל עכ"פ צריך האדם לידע מה שמוציא מפיו כל אדם כפי ידיעתו והשאר יסמוך ויכלול תפלתו עם תפלת היודעים לכוין כהוגן ולזה בא הרמז כל הקולות כשרים בשופר ויחיד מאן דהוא בעימ"ת דינו כרבים בשאר ימי השנה לקבל האלי"ת תפלתו ברצון וכנז"ל וק"ל: מעתה אלכה ואשובה לנ"מ לאהבה את ה' אלקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך וכו' שם רמז אל האמור למעלה לצרף האדם תפלתו עם תפלות היודעים לכוין כהוגן זו בלבד לידע מה שמוציא מפיו וז"א לשמוע כלומר הבן בקולו ולדבקה בו לדבק תפלתו אל ה' עם היודעים לכוין כי הוא חייך וא"י לשבת על האדמה על ארצינו וע"ן אבותינו בביאת מש"ץ בב"א: דרוש ג' לשבת תשובה שדרשתי בקהל קדוש הלועזים הספרדים יכב"ץ פה ק"ק דמשק בשנת התרל"ו ליצירה ידוע הדבר ומ"ה כמה חובה עלינו להודות לה' אלקינו שברוב רחמיו וחסדיו פתח טוב פתח לעוברים ושבים אליו יתברך וכמ"ש אדוננו דהע"ה במזמור ס"ה שיר לך דומיה תהלה אלקים בציון ולך ישולם נדר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו דברי עונות גברו מני פשעינו אתה תכפרם. אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתיך קדוש היכלך נוראות בצדק תעננו אלקי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים מכין הרים בכחו נאזר בגבורה משביח שאון ימים וכו' יושבי קצוות מאותותיך מוצאי בוקר וערב תרנין ע"כ. והנה הדקדוקים באלה מק"ק רבו כמו רבו זה יצא ראשונה במ"ש שיר לך דומיה דנראה מזה דטפי עדיף לידום מלומר שירה וזה תימה דאדרבה איפכא מסתברא דהקב"ה חפץ מאד בשירות ובתשבחות של כל יצורי עולם ודהע"ה בעצמו ריווה להקב"ה בשירותיו ובתשבחותיו כמשז"ל ואיך הכא ההוא אמר שיר לך דומיה. ועוד מה נ"ט לזה באו' אלקים בציון וכו' דמאי נפ"מ ומהו כונתו באו' ולך ישולם נדר דאטו עד השתא אכתי לא ידענא דלו ישולם נדר. עיל"ד במ"ש שומע תפלה וכו' דמהו הכונה. ותו אומרו עדיך כל בשר דהול"ל עדיך כל אדם יבואו דכל בשר משמע דגם הבהמות וחיות השדה בכלל והא ודאי ליתא דרוח הבהמה יורדת היא למטה ולית עלה דין וחש' כלל ועיל"ד במ"ש אשרי תבחר ותקרב וכו' ויתר הכתו' אין להם קשר והבנה לפי פשוטן ובפרט במ"ש נוראות בצדק תעננו ופירש"י ז"ל בצדקתך תעננו לעשות נוראות בגויים ע"כ. מה ענין זה להקודם ומה ענין ההרים לכאן באו' מכין הרים וכו' ומהו כונת קצוות מאותותיך ומה ר"ל באו' מוצאי בוקר וע"ת באופן שכל הכתו' הללו צריכים ביאור דלכאו' באו הדברים סתומים כס' החתום: וכדי לבא אל הביאור נקדים את הידוע חקירת המפז"ל דכיון דיעקב ועשיו חלקו העולמות ביניהם ועשיו נטל העוה"ז בחלקו ויעאע"ה בחר לו ולזרעו עוה"ב כמשז"ל א"כ איפה איך הותר להם לישראל ליהנות מעוה"ז יותר מכדי חייהם והרב מהר"ש פרימו ז"ל תי' דע"י שקבלו ישראל את התורה הו"ל כמציל מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר דהרי הם לעצמו וה"נ אם לא היו יש' מקבלים התורה היה חוזר העולם לתוהו ובוהו כמשז"ל בב"ר ע"פ ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי דתנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם מקבלים ישראל חמשה חומשי תורה