פני יצחק חלק ו קעד

דוד לפניו ית' רבש"ע אל תבזה תפלתם תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה עכ"ל הרי שהתפלל דהע"ה ע"כ ישראל שיקבל תפלתם אפי' בזה"ז שאין מקדש ולא קרבנות ולא או"ת ועכ"ז שיהיו לפניו כבריה חדשה כדמסיים ועם נברא יהלל יה כמ"ש שם ולזה רמז הכא. ובדיעבד ר"ל שחרב מקדש והיה לאין מחמד כל עין ולא נשאר לנו כי אם שיח שפתותנו בתפילתנו ואפי' לדור אחרון כדור היתום הזה שלא נשאר לנו כי אם תפלה פשוטה לפניה ולאחריה כעם ככהן כקטון כגדול נוסח תפלה אחת לכל ישראל אשר סידרו לנו אנשי כנה"ג ואין איתנו יודע עד מה לכוין כונת כל תפלה כלל והמכוין בתפלתו אפי' פי' המלות אשר מוציא מפיו פשטן של דברים חכם יקר ומי כמוהו מורה עכ"ז כבר התפלל דהע"ה גם לדור אחרון שתקובל צעקתנו לפניו ית"ש כאילו הקרבנו תמידין ומוספין ומוספי ר"ה כהל' ואלק'ינו מרחם יקיים דברו הטוב ויעלה עלינו תפלתנו כקרבנותינו ויעשה אותנו כבריה חדשה הא מיהא ג' מדרגות יש בין מקדש א' דהוא דומה למצוה מן המובחר ובזמן בית ב' עדיף מינן פורטא וגרע מזמן בית א' שהיה מלך וציבור ואו"ת וכו' אבל מ"מ עדיפי מינן שהיה כה"ג ובגדי כהונה ועבודת הקרבנות ועכשיו בעוה"ר חסרים מכל טוב ובדיעבד סו"ס יוצאים יד"ח וכל הקולות כשרים בשופר הרי ג' חלוקות הנאמרים באמת וכמ"ש הרט"ז ז"ל: ועפי"ז אפ"ל כה"כ כי רצו עבדיך וכו' וייראו גוים וכו' כי בנה ה' ציון וכו' פנה וכו' כי השקין וכו' וכו' ויל"ד דקאי בשבח המגיע לציון וירוש' ומה שייכות להם למ"ש פנה א"ת הערער וכו' ומאי ס"ד איכא לבזות לתפלתם עד שאמר פנה ולא בזה ותו מה נ"ט כי השקיף וכו' ועוד דכינה לבני הגלות בני תמותה ולא אמר יושבי חשך וצלמות כדכ' במ"א: ועפי"ה יובן שהרי מבואר יוצא דגם בזה"ז דאין לנו כי אם שיח שפתותנו אפי' שאין איתנו יודע לכוין כראוי מ"מ המקום ברחמיו יקיים את דבר דוד עבדו ותפלתו עומדת לעד לדור אחרון שיעשה אותנו בריה חדשה נקיים מכל עון אשר חטא: אלא דאכתי י"ל דעכ"ז לא יצאנו יד"ח ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א מה"ת ה"ב וז"ל שעיר המשתלח לפי שהוא כפרה וכו' ע"כ עבירות שבתורה הקלות והחמורות בין שעבר בזדון בין שעבר בשוגג בין שנודע לו וכו' והוא שעשה תשו' אבל לא עשה תשו' אינו מכפר אלא על הקלות ולא החמורות כגון שחייבים עליהם מב"ד או כרת וש"ש ושקר וכו' בזה"ז שאין בהמ"ק וכו' התשו' מכפרת ע"כ עבירות אפי' רשע כל ימיו וכו' ועיצומו של יום מכפר ואעפ"י שהתשו' ועיצומו של יום מכפר לשעתן יש עבירות שאין מתכפרין אלא לאח"ז כיצד עבר עמ"ע וכו' עבר ע"כ ומב"ד תשו' ויוה"ך תולין ויסורין גומרין לו הכפרה וכו' אבל אם ח"ה מיתה מכפרת וכו' עכ"ל. הרי מוכח מד"ק שאלו ד' חלוקי כפרה ותשו' עם כולם היינו בזה"ז אבל בז' בהמ"ק אין מי מעכב הכפרה אלא תשו' עם השעיר מכפר על הכל ועל הקלות שעיר מכפר אפי' בלתי תשו' וכ"כ הרב לח"מ ז"ל שם וא"כ כיון שעדיין על החמורות בעי יסורין ויש מהם ביסורין ומיתה בזה"ז א"כ היאך הוו כבריה חדשה ואנה פנה תפלת דהע"ה אם עדיין צריכים כפרה ואם לא תועיל תפלתו כי אם למי שאין בידו עבירות חמורות אין זה חידוש ועוד שהרי קאמר תכתב זאת לדור אחרון והיינו לכל הדור שיעשו בריה חדשה והיאך יתכן זה ואם על הרוב מדבר הכ' תן לי ערב והרי ראיתי בני עליה והנם מועטים אלא ודאי הכתוב מדבר על כללות כולם וישראל ערבים זל"ז והיאך יהיו בריה חדשה: ואפשר ללמד זכות על ישראל במשז"ל בפ' בתרא דכתובות אמר"א כל הדר בא"י שרוי בלא עון שנא' ובל יאמר שכן חליתי וכו' אמ"ל רבינא אנן בס"ח מתנינן לה אמ"ר ענן כל הקבור בא"י כאלו קבור תחת המזבח וכו' ע"כ וכתב הרמב"ם בפ"ה דמלכים הי"א וז"ל אמרו חכמים גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי א"י ואבניה ומתפללים על עפרה וכה"א כי רצו וכו' כל השוכן בא"י עונותיו מחולין שנא' ובל יאמר וכו' אפי' הלך בה ד' אמות זוכה לחיי עוה"ב וכן הקבור בה וכו' שנא' וכיפר אד"ע עכ"ל וכתב מרן ז"ל בכ"מ שם בגמ' וכו' ע"כ וכתב עוד הרמב"ם ז"ל שם דהגם דאינו: דומה קולטתו מחיים וכו' ואעפי"כ היו מוליכים מתיהם לשם ע"כ הנה מבואר ממ"ש רבינו וכן הקבור וכו' משמע דלאו דוקא וכיפר אדמתו עד שימות ויקבר שם אלא אפי' הלך ד"א וכ"ש הדר מ"מ אויר א"י קדוש ומפקיע מידי שעבוד מה שהיה חייב אלא מ"ש רב ענן כל הקבור לרבות אפי' מת בחו"ל והעלו את מטתו לא"י הוי המקום הקבור בו מזבח כפרה ולכן היו מוליכים מתיהם לא"י ונמצא דהרמב"ם פסק דלא כרבינא דבעי תרתי יסורין וא"י כמ"ש אנן בס"ח מת"ל אלא בא"י לחודה בלתי יסורין שרוי בלא עון דהקדש מפקיע וכיפר אדמתו וה"ט דהרמב"ם ז"ל משום דסמך על הברייתא שהביאה הרב כלי יקר ז"ל וז"ל תניא ר"מ אומר כל היושב בא"י א"י מכפרת עליו שנא' וכיפר אדמתו עמו וכן היה ר"מ אומר כל הדר בא"י וקורא ק"ש שו"ע ומדבר בלה"ק ה"ה בן עוה"ב ועונותיו מתכפרין שנא' וכיפר אד"ע וכן אמר ההולך ד"א וכו' עכ"ל נמצ"ל דקרא דכיפר אד"ע לאו דוקא בנקבר בא"י אלא אפי' בחייו ויליף לה מקרא דכיפר אד"ע ומ"ש ובל יאמר שכן חליתי וכן משז"ל דא"י נקנית ע"י יסורין הטעם כמ"ש בזוה"ק בפ' ויקרא וכ"כ הרב שא"י ז"ל בדס"ד דיסורי א"י הם מזבח כפרה על עון חו"ל וכמו שהצ"ג לוקין בעון הדור כן נמי א"י לוקה בעון הדור אלא שהצ"ג כל צדיק וצדיק לבני עירו אבל בא"י לכל העולם ועל כן בל יאמר שכן חליתי ויתרעם על היסורין כי א"א שיהיו כל העולם נקיים כולם כאחד ולכן לא פסקי יסורין בא"י. ונק"ע מ"ש הרב שער אפרים ז"ל בתשו' על עשיר אחד שנדר לעלות לא"י ומכר כל נכסיו אדעתא למיסק ושוב לא הניחו שר העיר ללכת לא"י וכתב הרב ז"ל דכמה פוס' ס"ל דנדר לא"י אין לו התרה ולכן תקנתו שיחזיק במקומו לת"ח בא"י והו"ל כאילו הוא עצמו יצא מחו"ל לא"י וקיים נדרו לכ"ע יעש"ב והבאתי ד"ק במ"א ופירשתי בעניותי עפיד"ק כה"כ לא יחל דברו וכו' יע"ש: אמור מעתה דמי שנתחייב יסורין או מיתה בעונו הרי מצינו לו תרופה מן התורה ע"י שיחזיק לת"ח הדר בא"י ועי"ז יחשב לו כאילו הוא עצמו דר שם בא"י דשש"א כמותו ובזה יפקיע מעליו שעבודא דאורייתא שהיה מוטל עליו לסבול יסורין לכפר עליו הרי שלוחו הדר בא"י ומחזיק הוא בידו סובל יסורי א"י בעדו וכיפר אד"ע ואם היה מחויב מיתה ג"כ כגון שיש בידו ח"ה ומיתתו זוהי כפרתו הנה ע"י שהוא מחזיק ביד עמלי תורה שבא"י חיה יחיה דזהו עדיפותא וכיפר אדמתו עמו אפי' בחיים חיותו עץ חיים היא למחזיקים בה ונקראת ארץ החיים כי אוירא דא"י קדוש וטהור ומפקיע מידי שעבוד ואפי' דלא מצי לילך לא"י מהני ליה ע"י שיחזיק במקומו לת"ח שבא"י דהו"ל כאילו דר שם וממילא מפקיע שעבודיה כאילו הוא הלך להתם: וז"ש דהע"ה כי רצו עבדיך את אבניה כי היו מנשקין את אבניה ואת עפרה יחוננו משום דהם קדושים וטהורים לכפר עון אפי' מחיים דהא דכ' וכפר אדמתו