פני יצחק חלק ו קעב

שטריה לגמרי אבל מ"מ זכות תולה לו וא"כ מזה יכו"ל דקרא איירי אפי' בשאר ימות השנה שכבר נחתם הנז"ד מ"מ ע"י הצדקה וקריאה יום אחר יום להיות תלוי עומד לעכב את הפורענות יום אחר יום עד ר"ה הבא ואז יקרע הגז"ד על דרך שכתב הרי"ף ז"ל בפיוה"ך גבי תשו' המוחלטין מעכבת הפורענות לחד פי' שפי' התם יעו"ש וזהו לשיטת רב אבל לריו"ח דס"ל דאם נחתם בר"ה שוב אפי' שב בנתיים אפי' הביא כל אילי נביות וכו' אינו נקרע גז"ד דיחיד א"כ לשיטתו לא אפשר שיועיל דסו"ס לא אפשר לקרוע דאפי' יבא ר"ה אח"כ מ"מ שטר עצמו אינו נקרע וא"כ לא אפשר ליקרע משום דעומד ליגבות ולא סגי בלאו"ה וכגבוי דמי אבל לסברת רב דאיתיה בתקנתא לבסוף לכן אתא קרא לומר דאפי' בשאר ימות השנה וכבר נגזר מר"ה והיה מה שהיה ביוה"ך מ"מ קראוהו בהיותו קרוב הזמן דר"ה הבא וה"נ יש זכות תולה בכל יום ויום אחר יום עד בא ר"ה הבא ויקרע לגמרי: מעתה לפי"ז עלו ובאו דברי הרמב"ם ומרן ז"ל בכ"מ כהוגן דיפה התשובה והצעקה בכל עת והיינו להגן לפי שעה ואפי' לאחר גז"ד דמ"מ אע"ג דל"מ למקרע שטרא דגז"ד מהני מיהא דלא מגבא גבינן ביה השתא ולא מקרע קרעינן ליה עד בא ר"ה הבא ואז מקרע נמי קרעינן ליה ובימ"ת היינו דיפה ביותר דמקרע שטרא לגמרי והיינו מילתיה דרב ודלא כר' יצחק וכמש"ל ודלא כריו"ח וזהו דעת מרן ז"ל וקיצר כמובן ולא הוצרך להאריך משום דפשיטא ליה שהרי לא מיתוקם מילי דרב ומאי דשקו"ט בגמ' אליביה אלא בהכי ואע"ג דפסק לההיא דריו"ח דג' ספרים נפתחים בר"ה והיא ברייתא שם מ"מ רב לא פליג אהאדג' ספרים אלא דס"ל דעכ"ז תשו' דיחיד בימ"ת מועלת לקרוע ובשאר ימות השנה לעכב היסורין והגז"ד כמש"ל: אלא דלפי"ז עמדה ונשאת הקו' העצומה אשר הק' הרב שא"י ז"ל בדקל"ט על מ"ש הרמב"ם דהציבור כ"ז צועקים בלב שלם ותמה עליו ממ"ש בתענית ד"ח דאמר ר"א דאין תפלתו של אדם נשמעת וכו' והא אוקים שמואל וכו' ויפתוהו וכו' ומשני כאן ביחיד כאן בצבור יעו"ש. ולענ"ד דאי מהא ל"ק כ"כ דהיינו יכול לומר דרבינו פסק כריו"ח והא דלא משני התם כאן קודם גז"ד כאן וכו' י"ל משום דעדיפא מינה משני דהוא מילתא דפסיקא דכ"ע מודו בזה או משום דנקט בל' שלילה אין וכו' כמש"ל אבל לפי האמת דרבינו ז"ל תפס במושלם שיטת רב ודלא כריו"ח ק"ט דהא דהצריך בציבור צעקה בלב שלם מאן דכר שמיה דלב שלם הכא: והנה הרב שא"י ז"ל שם איהו מותיב ואיהו מפרק לה דרבינו ז"ל אזיל לטעמיה שכתב גבי מקרא מגילה דת"ת דרבים שאני דאין מבטלין ורבינו ז"ל לא חילק משום דבעינן ציבור דומיא דיאושוע שכל ישראל היו שם עש"ב: ולדענ"דן דתירוץ זה לא ניתן ליאמר כי אם גבי ההיא ברייתא דמגילה דקתני בזה"ל תניא נמי הכי כהנים בעבודתם וכו' מכאן סמכו שלב"ר שמבטלין ת"ת ובאין לשמוע מ"מ ק"ו מעבודה והקשו מההיא דיאושוע וילן בעמק ותי' הא ביחיד הא בר ים יע"ש. להכי י"ל דרבינו פסק כההיא דמכאן סמכו של בית רבי דמסתמא היו יותר למעלה מיו"ד דאוכלי שולחנו ותלמידיו היו רבים ומשרתיו רבים כידוע ועכ"ז כיחידים דמו ות"ת דידהו לא עדיף ממקרא מגילה ופסק רבינו כסתמא דברייתא שם אבל בההיא דתענית דרבי אמי דאמר אין תפלת של אדם נשמעת וכו' והקשו מההיא דשמואל ויפתוהו בפיהם וכו' מסתמא על בני דורם הוא דקא דרשי ודינא קמל"ן לבני דורם ומאי דמשני כאן ביחיד כאן בציבור הוא ג"כ כפשטיה דכל בי עשרה ציבור אקרי אפי' בזה"ז ולאו על דורות הקודמין כשהיו כל ישראל יחד דא"כ מאי ק"ל מההיא דשמואל וכן נמי ההיא דרב הכא בסוגיין דר"ה דאשמועינן גז"ד דציבור אינו נחתם מסתמא לדורו קאמר ולא אתא לדרוש על העבר כן מוכחי קראי דויפתוהו וכו' וקרא דבכל קראנו אליו משמעותייהו בכל זמן משא"כ בההיא דיאושוע דכתיב עתה באתי וכו' וכן וילן בעמק דהם מעשה שהיה בו בפרק לכך אין ללמוד משם כי אם דומיא דידיה שהיו כל ישראל ביחד ולשון הבריתא מכאן סמכו של ב"ר הוא על זמן העתיד ולא קרב זא"ז ואין דמיונו עולה יפה לענ"ד אחהמ"ר הראויה אליו דרב המרחק ביניהם וברור: אמנם לענד"ן הדבר פשוט וא"צ לפנים דציבור לא אפשר שלא ימצא בהם מי שהתפלל בלב שלם דלא פחית עלמא מל"ו צדיקי כמשז"ל ומה גם ע"י הערבות דכל יעז"ל וזה מכוין בברכה אחת וזה באחרת ובכללותם ובצירופם יחשבו כולם צועקים בלב שלם וקרא דויפתוהו ברוב מיירי דרוב הקהל אע"ג דויפתוהו וכו' מ"מ מצטרפים עם המועטים הצועקים בלב שלם ונענים כולם והיינו מה שתי' בש"ס דתענית כאן בציבור היינו בכללותם. וכן נמי ההיא דרב דבש"ס ר"ה דמשני כאן בציבור הוא על הכללות וברור: ובזה אפ"ל כה"כ למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב הוא הכונה דבעי ומתחנן למען שמך ה' שהוא הוי"ה פשוטה מדת הרחמים שתסלח לעוני שאני יחיד לקרוע לי גז"ד שלי בימ"ת אפי' שכבר נחתם בר"ה ובשאר ימות השנה לעכב הפורענות כנז"ל משום דקי"ל הלכתא כרב וכדפסק הרמב"ם ז"ל וז"א כי ר"ב הוא דס"ל הכי והל' כוותיה וק"ל: וזה אפשר כה"כ טחו בו בכל עת וה"ט דיפה התשו' והצעקה בכל עת להגן מהיסורין ואפי' לאחר גז"ד עד יבא ברנה יום ר"ה הבא דאז אפי' שנחתם הגז"ד מתקרע לגמרי וכדס"ל לרב דהל' כוותיה וכנז"ל ויומתק יותר דקאי נמי לציבור וכדי לצאת יד"ח מסברת וריו"ח קאמר קרא בטחו בו בכל עת עם שהם הציבור דאפי' שכבר נחתם הגז"ד שלכם מתקרע אך בתנאי וע"מ שפכו לפניו לבבכם דהיינו טירחא מרובה בצעקה גדולה דבזה גם מדה"ד שהוא אלהים מחסה לנו סלה ר"ל מסכמת עם מדה"ר לקרוע ה הגז"ד אפי' אחר חתימה וכמדובר: מעתה הבא נבא לבאר בדרך רמז לשון מרן ז"ל בשה"ט א"ח סי' תקפ"ו בדיני שופר עניינא דיומא וז"ל שופר של ר"ה מצותו בשל איל וכפוף ובדיעבד כל השופרות כשרים בין פשוטים בין כפופים ומצוה בכפופים יותר מבפשוטים ושל פרה פסול בכל גוונא וכן קרני רוב החיות שהם עצם אחד ואין להם זכרות מבפנים פסולים וכו' היה קולו עב מאד כשר שכל הקולות כשרים בשופר עכ"ל: והנה מ"ש מרן ז"ל תחי"ד דשופר של ר"ה מצותו בשל איל וכפוף פי' הרב ט"ז ז"ל דלאו בחדא מחתא נינהו דכפוף הוא עיקר המצוה לכתחי' דלא יצא יד"ח לכתחי' בפשוט אבל בשל איל לא מיקרי לכתחי' אלא מיקרי מצוה מן המובחר וכן מ"ש בטור והתכלית דמצוה מן המובחר לחזר אחר של איל לזכור עקידת יצחק לא מצא יוצא בכפוף אפי' לכתחי' לא מצא אזי יתקע אפי' בכבש פשוט או בעז שה כבשים ושה עזים חוץ משל פרה דאפי' בדיעבד אבל מ"מ כל שאינו כפוף לא קיים מצוה לכתחי' דבעינן כפוף מכל מין שיהיה או עז או כבש אתד"ק יע"ש: הנה מבואר מד"ק ומלשון מרן ז"ל דהא דבעינן שופר