פני יצחק חלק ו קעא

בינוניים תלויין מר"ה עד יוה"ך זכו נכתבין לחיים וכו' ע"כ וס"ל לריו"ח דהא דגדולה תשו' דמקרעת גז"ד דציבור היינו תשובה גדולה וצעקה רבה וטירחא רבתי מיהא בעי דאע"ג דאוקי שמואל אמורא עליה ודרש ויפתוהו בפיהם וכו' ואעפי"כ והוא רחום י"ע היינו קודם גז"ד והתם דאמרי' אין תפלתו של אדם נשמעת וכו' לשון שלילה אין וכו' מוכח בכל גוונא לכך הקשו מהא דשמואל אבל הכא אחר שנחתם גז"ד שאני דבעי צעקה גדולה ומרה ע"ד שאמר הכ' בצר לך וכו' ושבת וכו' כי תדרשנו בכ"ל וב"ן וע"ז אייתי קרא המפו' בנביא השמן וכו' ושב ורפא לו ורב פפא בתחי' לא הבין דבריו לזה הק' דאימא קודם גז"ד ומשני ליה אביי ורפא לו כתיב וכו' וממילא אשמועי' דהו"ל כמו חולה שעלה למיטה שאמרו בגמ' דומה לו וכו' ע"ד דבקה לארץ בטננו קומה עזרתה לנו כידוע ה"נ הוי חולה דצריך לו רפואה וע"ז הק' מיתיבי לא שב בנתים ואחר שנחתם אפי' הביא כל אילי נביות וכו' ומשני הא ביחיד אבל ציבור אע"ג דנחתם מ"מ תשו' מעליא טובא כנז' מתקרע ולכך לא הביא ריו"ח ראיה מק' דבכל קראנו אליו לאשמועי' דאע"ג דבכל ק"א מ"מ בעי ע"י טירחא מרובה דהשתא הוי כמו חולה שעלה למיטה כדמשמע ליה מק' דהשמן ורפא לו גם לשיטת ריו"ח ביחיד ס"ל אחר חתימת הגז"ד כלל כלל לא והא דמהני בעשי"ת היינו שיחזיק עצמו לבינוני דכיון שהוא תלוי ועומד אזי שב בנתים מוחלין לו ואם לאו אפי' הביא כל אילי נביות וכו' ואפי' נחתם בר"ה וכו' אם חזר בתשו' אין אחר חתימה כלום וכן הבינו התוס' ז"ל במס' נדה ד"ע ע"ב בד"ה כאן וכו' בפי' הברייתא דהשב בנתיים יעו"ש: אבן רב רוח אחרת איתו עמו ובא ללמדנו האי חידושא עדיף מההיא דריו"ח ופליג עליה בציבור דגדול כבודם ונפיש זכותייהו בנקל יכולים לקרוע גז"ד אפי' בשאר ימות השנה וביחיד נמי כמו ציבור בימ"ת דוקא אבל בשאר הימים אינו יכול לקרוע הגז"ד שלו אפי' הביא כל אילי נביות כמ"ש בברייתא לא שב בנתיים אפי' הביא אח"ך כל אילי נביות וכו' אבל השב בנתיים אפי' כבר נחתם הגז"ד מתקרע וזהו שדקדק רב ואמר מנין לגז"ד ש"ץ שאינו נחתם ר"ל דכך לי נחתם כאילו לא נחתם והו"ל כאילו לא נחתם דבנקל מתקרע על דרך ויפתוהו בפיהם וכו' והמקשן לא הבין כונת דברי רב והוק"ל דהכתיב נכתם וכו' ולזה הסביר לו התרצן דאין כונת רב דאינו נחתם כמו שחשבת אלא כונתו כאילו לא נחתם דאפי' נחתם בנקל מתקרע ולזה אייתי ראיה מבכל קראנו אליו ר"ל אפי' אחר גז"ד בכל דהו קראנו אליו יעננו ביום קראנו דכל אפי' כל דהו משמע ע"ד ויפתוהו וכו' דכלל הכל בתיבות בכל קראנו לאשמועי' הני תרי כללי דאפי' אחר גז"ד ואפי' ויפתוהו וכו' כנז"ל כמש"ל דאין שום דבר עומד נגד כבוד ציבור דנפיש זכותייהו ולזה הק' מקראי דדרשו ה' בהמצאו דסתמו כפי' דיש פעמים שאינו נמצא והיינו משום דאחר גז"ד בעי טירחא מרובה ע"ד קרא כדכ' בצר לך וכו' כי תדרשנו בכ"ל וב"ן ושם נאמר ובקשתם משם את ה"א ומצאת לשון מציאה ואם לאו לא ימצא ומוכח דבעי עכ"פ אחר גז"ד טירחא מרובה ואע"ג דהאי קרא דתורה כתוב בל' יחיד מ"מ על הרבים נאמר כמ"ש הנביא דרשו ה' בהמצאו והא דכתיב ויפתוהו בפיהם וכו' היינו קודם גז"ד וז"א קראוהו בהיותו קרוב וכן נמי לא ק"ל קרא דבכל קראנו אליו דהיינו לכלול אפי' אחר גז"ד וכשיטת ריו"ח דלעיל ברם לשיטה זו דרב רמי ומק' קראי ולדידיה ניחא ולזה משני ליה אליבא דרב דקרא דדרשו ה' בהמצאו ביחידים נאמר ולא לציבור וע"ז תמה ואמר ויחיד אימת משום דלדידיה ס"ל דהאי קרא דדרשו רומז ונרמז לההוא קרא דבצר לך וכו' ומצאת כי תדרשנו וכו' והיינו אחר גז"ד וכמש"ל אליבא דריו"ח ואי איתא שהוא ביחיד במאי מיתוקם קרא אי אחר גז"ד הרי תנא בברייתא דלעיל אפי' הביא כל אילי נביות וכו' דלא מצינו שום רפואה בשום זמן ליחיד אחר גז"ד וההיא דשב בנתיים בבינוני משתעי וקודם גז"ד וכמש"ל אליבא דריו"ח ואי איירי קודם גז"ד הא ודאי לא בעי שום רפואה וטירחא אפי' ליחיד וכן מוכח לשון הברייתא דלעיל דנקט השב בנתיים ר"ל בתשו' לחודא סגי ליה מדלא אמר השב וצועק בנתיים ועדיפא מינה כתב הרב לח"מ ז"ל בפ"ג דתשו' על מ"ש הרמב"ם ז"ל ההיא דג' ספרים נפתחים כריו"ח כמ"ש מרן ז"ל בכ"מ שם הקשה הוא ז"ל דכיון שהוא בינוני שקול היאך מכריעין אותו לחובה כיון שלא חטא עוד אע"ג דלא שב וניח"ל דמשום דלא שב יחשב לו לעון יע"ש משמע דאי שב מלחטוא עוד וקבל עליו שלא ישוב לכסלה יספיק לו שלא יכריעוהו לכף חובה וממילא כף זכות מכרעת לו ויחתם לחיים וברור ולפי"ז נקוט מיהא דלא אפשר לפרש קרא ביחיד וקודם גז"ד דקרא משמע בהמצאו ע"ד ומצאת כי תדרשנו בכ"ל וכו' והיינו בחולה שצריך רפואה ואי בקודם גז"ד לא בעי רפואה ואי אחר גז"ד לא מצינו רפואה ליחיד אלא ודאי בציבור וזאת היתה תמיהתו ויחיד אימת דבקודם גז"ד לא בעי רפואה ואי אחר גז"ד לא מצאנו רפואה ליחיד אלא ודאי בציבור וע"ז השיב לו אלו ימ"ת שבין ר"ה ליוה"ך ודקדק בלשונו באומרו אלו ימ"ת ולא בעי"ת כיון דשאל אימת הול"ל בקיצור בעימ"ת והאריך לומר אלו וכו' רצה להסביר לו דלא כמו שעלתה על דעתך דפי' קרא דדרשו ה' בהמצאו הוא על דרך כי תדרשנו בכ"ל ומצאת כמו מציאה דבעי חיפוש מחיפוש עד שימצא דבר האבוד הא ליתא אלא הכונה הוא על הימים שהוא נמצא לכל ליחיד כמו לרבים ולעולם אפי' אחר גז"ד והגם דנחתם גז"ד ביום ר"ה מ"מ אם שב בנתיים מתקרע כמו גז"ד דרבים בלי טירחא ופי' בהמצאו הוא על הימים שהוא נמצא לכל אליבא דרב ומ"ש בברייתא אפי' הביא וכו' היינו אחר עבור יוה"ך ואז אפי' הביא כל אילי נביות וכו': ולפי שיטה זו סיפא דקרא דסיים קראוהו בהיותו קרוב הוא כפול במלות שונות דאי בימ"ת וקודם גז"ד פשיטא דאפי' אחר גז"ד מתקרע ואי בשאר הימים לקודם גז"ד לא אתי קרא שפיר משום דמשמע ליה קראוהו בהיותו קרוב על דרך קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ובשלמא לשיטת ריו"ת דס"ל דקרא איירי בציבור ואחר גז"ד א"כ קרא להכי תנא והדר מפרש לאשמועינן אופן הקריאה אל ה' דהיינו פי' בהמצאו ע"י קריאה בלב שלם ע"ד כי תדרשנו בכ"ל והיינו בהיותו קרוב דאימתי הוא קרוב לכל קוראיו הו"ד לכל אשר יקראוהו באמת ולא כמו ויפתוהו וכו' אלא לשיטת רב דס"ל דקרא דבהמצאו קאי על ימים שהוא נמצא ובכל גוונא מתקרע אפי' ביחיד א"כ קראוהו בהיותו קרוב אי ליחיד בימ"ת לא בעי קריאה כל כך משום דאותם הימים כך לי יחיד בימ"ת כציבור בשאר ימות השנה ואי קאי אשאר ימות השנה וקודם גז"ד ג"כ לא בעי כל כך קריאה כמ"ש שהרי בלאו"ה הוא תלוי ועומד עד בא יום ר"ה דאז ג' ספרים נפתחים ובאותו זמן בנקל יוצל דאפי' יחתם גז"ד מתקרע ומכ"ש קודם גז"ד וא"כ למאי הלכתא כל כך קריאה ואמאי בעי הכא קריאה בלב שלם: ולזה סיים עלה ואייתי סמוכות ההיא דנבל דיו"ד לגימות שנתן לעבדי דוד דתלה לו זכות החסד והצדקה אע"ג דכבר נגזר ונחתם גז"ד מ"מ יש זכות תולה ולא מקרע קרעינן לשטריה ולאו מגבא גבינן ביה ואע"ג דאמרינן בבריתא אפי' הביא וכו' היינו למקרע