פני יצחק חלק ו קע

נחתם מתקרע שנא' בכל קראנו אליו והכתיב דרשו ה' בהמצאו התם ליחיד הכא לציבור ויחיד אימת אמר"ן וכו' אלו יו"ד ימים שבין ר"ה ליוה"כ עכ"ל: והנה הרואה יראה דסוגיא זו שהביא מרן ז"ל לומר דרבינו יליף מינה מקור דין זה לכאורה נראה דהסוגיא הלזו היפך הדין שכ' הרמב"ם ז"ל שהרי בסוגיא זו לא חילקו ביחיד בשאר ימות השנה כדחילק רבינו ז"ל כלל ועיקר אלא דהכלל ביחיד דוקא בימ"ת דכ' בהמצאו וציבור בכל עת דכ' בכ"ק אליו ומהיכן יצא לו לרבינו ביחיד יפה צעקה בכל ימי השנה ובימ"ת יפה ביותר כי לא הראה לנו מרן ז"ל מקור דין זה בש"ס וכבר הרב התנא ז"ל בס' פר"ד בדרך הרבים עמד בזה ותי' דרבינו פסק כר' יצחק דאמר בפ"ק דר"ה יפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד בין לאחר גז"ד וס"ל לרי"ץ נמי הכי מכח קרא כדכ' בהמצאו משמע דיש ימים שנמצא לכל יעש"ב. ולענ"ד דלא הרווה צמאוננו בזה דאכתי קשייא ע"ד מרן ז"ל דתחילה הי"ל לאתויי בידיה סברת רי"ץ דמיניה מקור הדין דכ' הרמב"ם ז"ל ואח"כ יבאר טעמו ממימרא דרב מדכ' בהמצאו ומה גם דסברת רב נראית היפך מדרי"ץ ואיך שביק להא דרי"ץ שהיא מימרא מפורשת בס' הרמב"ם ואייתי בידיה מימרא דרב הנראית להיפך מן הקצה אל הקצה ודוחק לומר דהרב התנא ז"ל אמרה למילתיה דלא כמרן ז"ל ולא עוד אלא דיש מקום לומר דרי"ץ ס"ל דכל העתים שוים דיפה צעקה בכל יום מדלא ביאר הא דבימ"ת יפה ביותר והכי מוכח מסוגיא דלעיל מזה דאמרי' התם כמאן מצלינן וכו' ואבע"א כרבנן וכרי"ן יע"ש משמע דלרי"ן תפלה מקרעת גז"ד אפי' בשאר ימות השנה וא"כ זה שכ' רבינו דבימ"ת יפה ביותר לא ידענו מנ"ל הא ועם דלזה יש לדחות ופשוט מ"מ הפשט אינו כן ודברי מרן ז"ל לא יכונו לפי שיטה זו. וכבר בדרוש אחר לתשו' עמדתי בזה ותירצתי דברי מרן ז"ל עפ"י. מ"ש הרב מר שארנו מהרח"א ב"ד ז"ל בדרושו אשר נדפס בסו"ס אשדות הפסגה דשם דקדק הרב ז"ל על מ"ש בגמ' ויחיד אימת דגם לס"ד שהיה סבור דכולהו קראי משתעו בציבור יש מקום לשאלה זו אימת נמצא הגם דמתחי' היה מק' דעדיפא מינה רומיא דקראי אהדדי ובתר דמשני ליה התם בציבור וכו' רמי ומק' ויחיד אימת מ"מ לא היל"ל בזה"ל ויחיד אימת אלא היל"ל אימת סתם אבל השתא דנקט ויחיד אימת משמע דהוא רומיא דרמי ליה על מאי דמשני ליה הכא ביחיד וא"כ ק"ט ולדידיה שהיה סבור כולהו קראי בציבור מ"מ קשיא אימת נמצא ותריץ יתיב הרב ז"ל במשז"ל בברכות מנין לעשרה שמתפללין וכו' שכינה עמהם שנא' אלקים נצב בעדת אל ולזה מעיקרא לפי שיטתו דהוה מוקים לקרא בציבור לא הוה ק"ל אימת דכל בי עשרה ש"ש ועכ"ז קראוהו בהיותו קרוב דהיינו קודם גז"ד אבל אחר גז"ד לא ברם השתא דאמר רב דציבור מתקרע גז"ד בכל עת וקרא דבהמצאו אוקמוהו ביחיד לזה תמה דא"כ דקרא איירי ביחיד ויחיד אימת מצוי לו לקרוע גז"ד לזה השיבו בימ"ת יחיד דינו כרבים שנמצא לו כמו ציבור באותם הימים וקרא דקראוהו ב"ק היינו קודם גז"ד בשאר ימות השנה עכתד"ת יעש"ב ובזה תריצנא דעת הרמב"ם ומרן ז"ל דרבינו בנה דייק בל' הגמ' דבעי ויחיד אימת וצ"ל כפי' הרב מהרח"א ז"ל הנ"ל והשתא נפק"ל דיחיד בימ"ת יפה ביותר דמתקרע גז"ד כמו ציבור בשאר ימות השנה מדכ' בהמצאו ובשאר הימים מ"מ יפה קודם גז"ד מסיפיה דק' קראוהו ב"ק דל"ל דאפי' בימ"ת ודוקא קודם גז"ד מכח סיפא דקרא דקראוהו ב"ק אבל אחר גז"ד דיחיד אינו נקרע כלל שהרי לדברי רב מוכח דהיכא דנמצא מועיל אפי' לקרוע גז"ד שכן הוי הטעם דציבור דמקרעין גז"ד בכל עת מחמת דמצוי להם בפל עת כמ"ש בגמ' ויחיד אימת בימ"ת הוי דינו כרבים בשאר הימים וא"כ קראוהו ב"ק מוכרח לומר אפי' בשאר ימים והיינו קודם גז"ד והיינו דצעקה יפה בכל עת ובימ"ק יפה ביותר לקרוע גז"ד ולאפוקי מדר' יצחק דס"ל דיפה צעקה בכל עת ומקרעת גז"ד ולזה מרן ז"ל לא הביא מימרא דר' יצחק כי אם מימרא דרב ומאי דשקו"ט עלה בגמ' דמשם הוראה יוצאה למ"ש רבינו ז"ל למעיין היטב באותה סוגיא מה גם דלא אפ"ל דגם רי"ץ ס"ל הא דיפה צעקה בכל עת הי"ד קודם גז"ד שהרי בגמרא לעיל כדאמר רבי יוחנן דאחר גז"ד אפי' הביא כל אילי נביות ליחיד אינו מועיל ואמרו בגמ' כתנאי ע"ש בש"ס דאוקמוה למילתיה כר"א ואי איתא מצי אתיא שפיר כרי"ץ ועוד שהרי להדיא פליג על ר"א ואמר יפה צעקה ואפי' אחר גז"ד מיהו הא לאו ראיה היא די"ל ר"א ס"ל אפי' בימ"ת אחר גז"ד ל"מ משא"כ לרי"ץ ולהכי נמי אוקמוה לדריו"ח כר"א וכמ"ש לקמן מתוס' דנידה יעו"ש אלא דמ"מ מסתמיות דברי רי"ץ נראה דאפי' בשאר הימים מהניא צעקה ולזה דייק היטב מרן ז"ל ולא אייתי רק מימרא דרב וכמובן: אמנם אני בעניותי בדרוש תשו' הנז' עמדתי ע"ד מ"ש הרב מהרח"א ז"ל הנז"ל דאי איתא לד"ק א"כ גם כדאוקמוהו לקרא דבהמצאו ביחיד הוה מצי לפרש קרא כפשטיה שהרי התם בברכות סיימו ומנין אפי' אחד וכו' ומאחר וכו' ומשני יו"ד קדמה שכינתא ואתיא א"כ היה יכול לתרץ קרא דבהמצאו ביחיד נמי ואפילו בשאר ימים וכגון שהיה עוסק בתורה יחידי ושוב שכינה שורה עליו ואזי התפלל וצעק אל ה' שהרי באותה שעה מצויה עמו השכינה ומאי קא בעי ויחיד אימת ועוד הארכתי בעניותי שם להכריח דלא כהרב מהרח"א ז"ל ומשם באר"ה ואכמ"ל: ולעיקר דקדוקו על מאי דבעי ויחיד אימת נלע"ד לפרש הסוגיא באו"א וטרם כל יש לדקדק בדברי רב שאמר מנין לגז"ד ש"ץ שאינו נחתם ותכף הקשו עליו שאינו נחתם והכתיב וכו' ואוקמו לדברי רב דר"ל דאף שנחתם מתקרע ונראה משם דתלמודא פירשו דברי רב הכין אפי' דהוא עצמו לא אמר אלא בזה"ל שאינו נחתם וא"כ אכתי קשה דמה הל' אומרת שאינו נחתם הי"ל לרב לפרש שיחותיו ולימא מנין לגז"ד דציבור שמתקרע ולא לומר סתם שאינו נחתם עד שיבואו לטעות בדבריו. ותו ק"ל מלבד משה"ק הרב הנז"ל בבעיית ויחיד אימת כנז"ל עוד ילה"ק דאיך השואל ויחיד אימת עשה עצמו ואחר עמו כאילו לא ידעו האי חי' דימ"ת והרי לעיל מזה באותה סוגיא עצמה על מ"ש ריו"ח גדולה תשו' שמקרעת גז"ד ש"א הקשו עליו מברייתא דלא שב בנתיים אין מוחלין לו ומשני ל"ק כאן ביחיד כאן בציבור ופירש"י השב בנתיים מוחלין לו בין ר"ה ליוה"ך עכ"ל. הרי מבואר שם האי חילוקא דבין יחיד לציבור ובין עימ"ת לשאר ימים ומכח זה צריך לדחוק ולומר דהאי שקו"ט דשקו"ט אמילתיה דרב נאמרה בבי מדרשא קודם לההיא דריו"ח וזה דוחק עצום דאמאי קבעו מימרא דרב בסוף הסוגיא וידוע דבחד עניינא לא אמרינן אין מוקדם ומאוחר. ועוד יל"ד דריו"ח אמאי הביא ראיה מקרא דנביאי דהשמן לב העם ולא אייתי מקרא מפורש בתורה בכל קראנו אליו וממילא לא תחול קו' ר"פ משה"ק לאביי לעיל שהק' ודילמא קודם גז"ד שהרי בכל קראנו אליו כתיב ועוד שהרי הא דעימ"ת ברייתא היא כמ"ש רש"י ז"ל לעיל. ועיל"ד דמה זו סמיכות דקא סמך תלמודא הא דויגוף ה' את נבל דעשר לגימות עם האי מימרא דרב דאין לה קשר ושייכות לכאורה: אשע"כ כדי ליישב כ"ז אפ"ל דר' יוחנן אזיל לטעמיה דלעיל בדי"ו ע"ב איתא אמר"כ אמריו"ח ג' ספרים נפתחים בר"ה א' של רשעים גמורים וא' וכו'