פני יצחק חלק ו קסט

כל העולם כדאיתא בפ' שבו' הדיינין יע"ש: עוד זאת גורם מניעת עשות מצות צדקה וחסד וגורם רעה לעצמו דאם יהיו כולם באהבה ואחוה יחד אפי' אם נתגבר יצרו של אדם עליו שלא לוותר מממונו לצדקה וחסד מ"מ ע"י אהבתו עם בני עירו הם המדברים עמו בטוט"ו ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק ונתחזק בעד עמנו למלאת נפש רעבים ומפני הבושה והבוחר באהבה איש לרעהו יכפה את היצה"ר ויתן ויחזור ויתן יותר מהראוי לא כן אם היה ניגוד ושנאה ביניהם אז דבר בהופכו יעשו לאהבת הניגוד והניצוח דאפי' מה שהיה בדעתו ליתן צדקה הן רב הן מעט להכעיס לחביריו לא יתן כלום ומדלא יתן הוא גם אחרים לא יתנו דממנו יראו וכן יעשו וזה שלא כרצונו ית' ולא כרצון יריאיו ומתיש חיליה דפמליא ש"מ כב יכול וגבר הסט"א ומכביד הגלות דאין ירוש' נפדית אלא בצדקה תכונני רחקי מעושק הסט"א כמ"ש רבינו הק' האר"י ז"ל וכמ"ש אני עני בשמו במ"א: באופן דעון זה כמה פורה רוש ומגיע השמימה חלק הגבוה וע"ז החלק גבוה אמר דכ"ז שלא פייס את חבירו אפי' חלק הגבוה הנז' אין יוה"ך מכפר כמ"ש הרב ז"ל ועל זה קונן ירמיה ה הנביא ע"ה נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה עד ה' כי תחילה צריכים אנחנו שנחפש בדרכנו בין איש לרעהו ושוב ונשובה עד ה' לבקש ממנו מחי' על חלקו הגבוה שפגמנו בחטאינו בין אדם לחבירו אזי תועיל כפרתנו ואם לא נעשה כן לא תועיל לנו הכפרה אפי' לחלק הגבוה כי עון שב"א לחבירו מעכב כפרתנו גם לחלק המגיע ממנו אל ה' ולזה חזר ואמר נחנו פשענו ומרינו בינינו לחבירינו ולא פייסנו את חבירו אתה לא סלחת כלו' גם אתה דייקא ר"ל חלק הרע המגיע לך ע"י חטאינו בין אדם לחבירו לא סלחת וק"ל: ובפרט בימים האדירים האלה ימ"ת טרם יצא דבר המלך ודתו, מלך יושב על כסא דין יומא דר"ה ובני האלקים מתייצבים על ה' וביותר יגבר תגבורת הדין הוי בעון זה דלא תש"א על דרך שכתב הגאון הרב חיד"א ז"ל בס' דברים אחדים דק"א ע"ג וז"ל דיום ג' דתשרי הוא נגד דיבור ג' שהוא לא תשא ולכן אירע שבו נהרג גדליה בן אחיקם וכו' עכ"ל ואגב אורחין תמיהני דלכאורה נראה שדבריו ז"ל הללו הם נגד הסוגיא דר"ה בדי"ט וכ"כ מרן ז"ל בב"י א"ח סי' תקמ"ט בשם רבינו ירוחם ז"ל דבר"ה נהרג ומשום יו"ט ר"ה נדחה התענית ליום ג' תשרי יע"ש והכי מוכחי קראי כמ"ש הרב מטה יאודה עייאש ז"ל שם והגם שהרב יד אהרן ז"ל שם תריץ יטי"ב סוגית הגמ' הנז' ולפי ד"ק אין להק' מסוגית הש"ס הנז' מ"מ אין כן דעת מרן ז"ל ורי"ו ז"ל ולא הי"ל לסתום דבריו נגד מרן ורי"ו ז"ל בסתם כאילו דבר פשוט שו"ר בס' הדורות שכתב משם סדר עולם בפכ"ו שנהרג גדליה ג' תשרי נ"ב יום אחר החורבן וסי' גדלי"ה גימט' נ"ב ומשם הרד"ק ז"ל בירמיה מ"א כתב דבר"ה נהרג וקבעו הצום ג' לתשרי מפני שהוא יו"ט יע"ש ואיך שיהיה עכ"פ כיון דאירע חבהמ"ק וירוש' והריגת גדליה ונשארה הארץ שממה וחריבה הכל הוא מצד דיבור לא תשא ולזה צריכים אנו שנחדל מעושק ידינו לתקן המעוות כי ארך קצנו עבר קציר וכו' וכלו כל הקצין וכו' וכ"ש שלא נוסיף על חטאתינו פשע לדחוק רגלי השכינה בגלות המר והנמהר הזה: ואל זה אביט כונת הושע הנביא ע"ה באומרו שובה ישראל עד ה"א קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פ"ש ויל"ד דפתח בל' יחיד וסיים בל' רבים ועוד תיבת עמכם יתור נפיש ועוד אומרו כל תשא עון משולל ההבנה ורז"ל פי' מקרא מסורם ור"ל כל עון תשא ולדרכנו י"ל קרא כפשטיה וזהו שמזהיר הנביא שובה ישראל דהיינו שיהיו באחדות אחת אזי מגעת הכפרה גם למה שנוגע אליו יתברך דהכלל הוא דיחיד דוקא בימ"ת כמש"ה בהמצאו וציבור בכל עת כמש"ה בכל קראנו אליו ואם לא יהיו באחדות לא יכופר אפי' חלק הגבוה ועל זה מזהירם הנביא דאם יש פירוד ביניהם תחילה קחו עמכם דברים דהיינו במה שנוגע בין אדם לחבירו וכל אחד יתפייס אדם עם חבירו ואזי יהיו באחדות ושובו אל ה' לבקש סליחה בחלק הנוגע לה' ומי שאינו מתפייס ואינו חפץ לבקש מחילה מחבירו אמרו אליו אמירה רכה דברים המתיישבים על לבו להודיעו טעם כעיקר דזה מעכב הסליחה שכל התשו' תלוי זה בזה העון תש"א ר"ת תחרות שנאה איבה היא שהחריב את ביתנו ועל עון זה אנו מעוכבים בגלות בעון ש"ח ואין לך מעכב הסליחה גדול מזה שדוחק רגלי שכינה: או אלי קאי לה' דלעיל מיניה כינוי להקב"ה כפשטיה דקרא ושם רמז לשלשה דברים שהקדמנו לעיל מ"ש הרמב"ם ז"ל ואלו הם עזיבת החטא וידוי דברים נחמה ר"ת עו"ן גם תש"א שם רמז לג' דברים מ"ש גם כן הרמב"ם והם תחנונים שפלות אחדות ר"ת תש"א וקח טוב עסק התורה כי לקח טוב וכו' וכן צדקה דכתיב טוב מעט בצדקה דהיינו שימעט מפרנסתו וממזונות ביתו ויפזר מעותיו בצדקה מדלא כתיב טוב מעט צדקה וכן הטעם של הפסוק מוכח הכי טוב מעט אתנחתא ואח"כ בצדקה ואילולי כן היה לו להיות הטעם בתיבת טוב באתנחתא ואח"כ מעט בצדקה וכן פי' המפרז"ל והיינו כמ"ש הרמב"ם ז"ל שיתן צדקה כפי כחו ולא ימעט ואחר עשות כל סדר התשו' הנז' אזי ונשלמה פרים שפתינו היא התפילה במקום קרבן מתקבלת ומתעלית השכינה וגבר ישראל חילא דלעילא ויהיה יחודא שלים ויתיש כח הסט"א ואז יהיה השם שלם והכסא שלם ובא לציון גואל והו"א יכוננה עליון: ובכן זה רמז הכ' לאהבה את ה' שם רמז אל השכינה הנרמזת באות ה' כידוע לי"ח לשמוע בקולו ולדבקה בו דהיינו שיעשה כל מעשים הללו שכ' הרמב"ם ז"ל לשם יקבה"ו וז"ש ולדבק ה' שהיא השכינה בו ר"ל בוי"ו יקבה"ו כ"י ר"ת כנס י' הו"א אותיות ה"ו מן הוי"ה ואות א' מן כסא החסרים כעת עתה ע"י הצדקה ותשו' ומע"ט ואהבת שלום בין אדם לחבירו שגורם לאהבה את ה' כנז"ל והכל לש"ש יחודא שלים אזי תחזור ותתעלה השכינה לאתרהא ואות א' החסר מן כסא בכס"א ליום חגנו כי חק ליש' הו"א והיה ה' למלך ע"כ הארן וכו' ונחיה בצלו לשבת על האדמה בונה ירוש' ה' נדח"י יכנס בב"א: דרוש ב' לשבת תשובה שדרשתי בק"ק ווהראן יע"א בהיותי שד"ר מרבנן קדישי דעיה"ק צפת ת"ו. לאהבה את ה"א לשמוע בקולו ולדבקה בו וכו': אמרתי בתחי' דברי והנוש"א בא לאהבה את ה"א וכו' שם רמז למ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' תשו' וז"ל אעפ"י שהתשובה והצעקה יפה לעולם ביו"ד הימים שבין ר"ה ויוה"כ היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שלא' דרשו ה' בהמצאו במד"א ביחיד אבל ציבור כל זמן שעושים תשו' וצועקים בלב שלם הם נענים שנא' כה"א בכל קראנו אליו עכ"ל, וכתב מרן ז"ל בכ"מ וז"ל פ"ק דר"ה די"ח אמר"ש אמר רב מנין לנז"ד ש"ן שאינו נחתם אינו נחתם והכתיב נכתם עוונך לפני אלא מנין שאפי'