פני יצחק חלק ו טז

טל אורות ד"ה ע"ב דאין זה הזכרת ה'. ואת רב"ע מ"ש הרב כר"ש אה"ע סי' י"ב וכו' ולדעתם ותצא דינא דמתירים לכתחי' שלא מדעתו וכו' באופן כפי הרשום בכתב מכל אלין רבוותא דלית לן למיחש בנ"ד בשבועה זו מכמה אנפי מס' וס"ס דחלו בשבועה הנז' כנז"ל והגם שראיתי בס' צל הכסף בדק"י להרה"ג שהאריך בענין שבו' הנז' ומה הוא דהכריע דת"כ שיש עמו שבועה דמחמרינן וכו' מ"מ מידי פלוגתא ל"ן ועדין יש לנו לעשות ס"ס בנ"ד מט' השבועה הנז"ל א"כ מפאת זה נראה דאין לנו בית מיחוש מכח השבועה וכו' עכ"ל הרה"ג מהרש"א ז"ל הנ"ל והכי ס"ל למני"ר הרב מהר"ש מטאלון ז"ל בס' הבהיר ח"ב סיו"ד יעש"ב גם הרב נוכח השולחן ז"ל באה"ע סוס"י ט"ו אסף איש טהור כמה ספקות בהאי שבועה דנ"ד כיעוש"ב גם הרב טוב לישראל ז"ל בתשו' הבאה בסו"ס האריך קצת בזה יע"ש גם הרב שבט בנימין ז"ל סוס"י ש"ו פקפק טובא בשבועה זו כיעו"ש וכזאת וכזאת חזר וכתב הרב מהר"ש ארדיטי ז"ל בס' דברי שמואל הנז' שם בסי' ט' ויו"ד וי"א יותר ממ"ש בתשו' ח' הנז' יעש"ב גם הרב שיורי טהרה ז"ל במע' שי"ן אות מ"ה ופ"ח ופ"ט האריך והסכים כן כמ"ש הוא עצמו בס' שארית הפליטה הנז' יע"ש: באופן דהעולה מדברי כולם דיש להקל טובא בשבועה זה דנ"ד בצירוף כל הס' ובהצמדם יחד ומה גם דאיכא יותר מד' ספיקי דאפי' באיסור ערוה החמורה מקילינן בה אפי' בתלת ספיקי וכהסכמת הרב משכה"ר ז"ל במע' הק' והגאון הרב שער אשר ז"ל באה"ע סי' כ"ט כמ"ש בשמם אני עני בתשו' אחרת בדין קידושין יעש"ב וכבר כתב הרב שבט בנימין ז"ל בסי' ש"א דקמ"א ע"ד משם מהרח"ש ז"ל דבס"ס יש להקל גם בב' ספקות דאפי' במידי דאורייתא אזלי' ביה לקולא יע"ש: ואחרי הודיע אלקים אותנו את כ"ז הא ודאי דהכי נקטינן להקל בהאי שבועה דנ"ד כיון דרוב האח' ז"ל הסכימו כן בצירוף כל הס' וס"ס הגם דבכל חד ס' מנייהו איכא למידחי ולמשדי ביה נרגא מ"מ בהצמדם יחד פשיטא דיש להקל לגמרי ולא אמרינן בכה"ג ס' שבועה להחמיר ודלא כדאסיקנא בעניותין באותה תשו' דח"א סי' ט"ו דלא היא אחר ראותי כל דברי הפוס' האח' ז"ל הנ"ל והדברים ברורים: ועפ"י מ"ש הרב מהרש"א ז"ל הנ"ל בסי' ט' הנ"ל להנצל בנ"ד מההיא דנשבע לדעת ולתועלת חבירו ואי חשיב הבעל קבל טובת הנאה ממנה או לא ואי מצ"ל אדעתא דהכי ל"ן וגם אם מכח התנאי הכתוב בכתובה או מכח המנהג דנהוג עלמא שלא לישא ב' נשים לא מצי הבעל לישא אא"ע ועל כולם פקח עיניו הרב הנז' ז"ל וראה ויתר את כל הפקפוקים הנז' בטוט"ו יעש"ב נפלאות מתורתו ברוך שחלק מחכמתו ודון מניה ואוקי באתרין דגם בנ"ד לית לן למיחש מכל הפקפוקים הנ"ל עפ"י כל הטעמים הברורים שכתב הוא ז"ל שם ומשם באר"ה ואכמ"ל בזה דלקצר אני צריך כמש"ל: מעתה נדעה נרדפה היכי לידיינו דייני אם חייבת הכלה המורדת הלזו ואביה בכל ההוצאות שהוציאו החתן ואביו לצורך נישואיה כיון שע"י חזרתה ומרדה בו גרמו להם הפסד ואיבוד ממון: ואען ואומר דכבר נשאל ע"ז הרב משכה"ר ז"ל במע' מ"ס אות רי"ט על נ"ד בראובן שנכנס לחופה עם ארוסתו בימי נדתה ובליל טהרתה מיאנה בו ואבי החתן דינא קא בעי דמי המוהר וההוצאות והשיב הרב ז"ל שזה הדבר מפורש יוצא בפ' מ"ש דקמ"א ומאי דפליגי בה הרמב"ם והראב"ד ז"ל וכו' ועל השנות דבר ההוצאות יכו' איברא דע"כ התם מיירי בחזרה בה בעודה ארוסה אבל בנכנסה לחופה אבע"ל בפ' אעפ"י אי חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה ואת"ל חח"ק פירסה נדה מהו' חופה דחזיא לביאה בעי' או"ד לא שנא תיקו וכיון שכן אם הכלה תפוסה לא מ"מ אלא דמרן ז"ל בש"ע רס"י ס"א פסיק ותני דאינה כאשתו אלא היא עדין כארוסה מאחר שהיתה נדה וכו' ואנן בדידן בתריה דמרן גרירי וכו' תבנא לדיננא כיון דדיינינן לה כדין ארוסה א"כ הדר דינא כחזרה בה מן האירוסין וצריכה לשלם כל דמי ההוצאות וכ"ש המוהר שנתן לה וכו' אתד"ק ז"ל: ולפי"ז בנ"ד דבלילה ראשונה היתה טהורה לבעלה אלא דהוא לא יכול לבא עליה מסיבת חולשתו יש להסתפק אי חשיב נ"ד חופה דחזיא לביאה או לא ודמי לבעיית רב אשי בפירסה נדה דסלקא בתיקו: והנה הרה"ג הגאון המפורסם ראש"ל מהרר"א אשכנוי ז"ל בתשו' כי באה בס' הבהיר בני בנימין וקרב איש ח"א סי' ל"ז כתב דיכולים אנו לפרש דבעיא קמייתא דרבין מיירי שלא נבעלה מחמת אונסו דבעל או שלא: רצה לבעול ברצונו ולעולם בשעת החופה ראוי היה כאיש גבורתו לבא עליה ולזאת יקרא חיבת חופה אף של"ן אבל אי מעיק' לית ליה כח גברא לא יקרא חיבת חופה כיון שאינה ראויה לביאה וז"ש רב אשי את"ל חיבת חופה קונה חופה הראויה לביאה דהיינו כאיש גבורתו אלא שנאנס ורב אשי דנקט פירסה נדה ה"ה באין לו גבורת אנשים מבע"ל דאינה ראויה לביאה באמת וכ"כ מהרש"ג סי' ל"ו דה"ה אין לו ג"א דין זה נכנס בכלל בעיית ר"א וכ"כ בס' בני אהובה וכו' אתד"ק יעש"ב נמצ"ל דכפי"ז היכא דנכנסה לחופה ול"ן מחסרון כח גברא הו"ל כפירסה נדה ולדעת הרי"ף והרמב"ם ומרן ז"ל דפסקו דחופת נדה אינה קונה כלל ה"ה באין לו ג"א א"כ דינא יתיב דחייבת לשלם כל הוצאות החתן ואביו דהו"ל כחזרה בה מן האירוסין כמ"ש הרב משכה"ר ז"ל וכמובן: אלא דבתר הכי צידד עוד הגאון הנ"ל ז"ל וז"ל אמנם י"ל עוד דהנך ב' בעיי חדא אי נכנסה לחופה ול"ן היינו מצד החתן דלית ליה כח גברא ובעיא ב' מצד הכלה של"ן משום דפירסה נדה ושכן הבין ריצב"א ז"ל מינה מרן ז"ל דפ' כהרמב"ם דבעיא קמייתא נפשטה באת"ל וכו' גם הבי"ד הגאון יעלת חן דאסיק דמהניא חופה אעפ"י שאינו יכול לבעול וכו' אתד"ק ועש"ב: ולפי"ז לשיטת הרב משכה"ר ז"ל דס"ל דלא מחייבינן למורדת בהוצאות אלא דוקא כשחזרה בה מן האירוסין דומיא ממש לפסק הרי"ף והרמב"ם ומרן ז"ל בסי' ן' כמבואר בד"ק א"כ בנ"ד דלא נבעלה מחסרון כח: גברא דספיקא הוי אי נכנס דין זה בכלל בעיא קמייתא דרבין דאיפשיטא באת"ל או"ד דין זה נכלל עם בעיית רב אשי דסלקא בתיקו א"כ אם היא ואביה מוחזקים לא מפקינן מנייהו גם לדידן דקבלנו הוראות הרמב"ם ומרן ז"ל כיון דס' דדינא דפלו' דרבוותא בפי' הבעיות הנ"ל: הוי וכמבואר: ואולם סברת הרב משכה"ר ז"ל הנ"ל קל"ט דהא כיון דמדינא דגרמי קא מחייבי לה הרי"ף והרמב"ם ומרן ז"ל כמ"ש הרב"ש ז"ל שם סי' ן' א"כ מה לי חזרה בה מן האירוסין מה לי מן הנישואין דבדי"ד אין לחלק בין דא לדא כלל כנודע: וגדולה מזו חזינא בתשו' הרב מהרמ"ג ז"ל בס' ברך משה סי' ה' דנשאל במי שנשבר ויש עליו חובות הרבה ומטה ידו והבטיחו חבירו להלוותו סך מה כדי לפרוע חובותיו ואמ"ל תלך ותכתוב עליך שט"ח ואני אלוה לך והלך וכתב שט"ח ע"ע ופרע שכר הסופר ושוב פשט לו חבירו את הרגל ולא רצה להלוותו והלה טוען