פני יצחק חלק ו קסה

ובזה יובן הני קראי דקהלת שם סי' ט' גם זה ראיתי בחכמה וכו' עיר קטנה וכו' ומצא בה איש מסכן וחכם ומילט את העיר בחכמתו ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה וחכמת המסכן בזויה וכו' וידוע כי רז"ל דרשו להני קראי על יצה"ט ויצה"ר ולפי דרכנו אפ"ל עפ"י פשוטו של מקרא דהיצה"ר נותן בלב אדם דכיון שחטא שוב אין לו תרופה לזכות לנשיאות פנים מאתו ית' ולקבלו בתשו' בטענתו דהא דכתיב ישא ה' פניו הי"ד כשעושין רצונו ש"מ ולזה מיעצו לרעה דכיון דאין לו תקומה א"כ יעשה אדם מה שלבו חפץ ולז"א שהע"ה ראיתי חכמה דטענת החכמה היא טענה גדולה בדינא ובדיינא להצילו מפח מוקש ומצודים של היצה"ר כמשז"ל דתורה שבו מחזירתו למוטב וז"א עיר קטנה וכו' ובנה עליה מצודים ללוכדו בפח יוקשים וכבר מילתא אמורה דע"י הענוה נמי נושא ה' פנים לעניו וז"א ומצא בה איש מסכן וחכם ואפי"ה הענוה לחודה לא הועילה לו יען כבר כתבנו דעיקר נשיאות פנים לא מטעם שכינה ועוד את"ל משום השכינה וכדס"ל למ"ש הרב מהרח"א ז"ל מ"מ אינו בדין לישא לו פנים אלא ממדת החסד ולזה העניו אינו יכול להנצל ולסלק מטענת היצה"ר אכן החכם בא בטענה אלימתא עפ"י הדין ומילט את העיר בחכמתו שבדין הוא לישא פנים ולקבלו בתשו' משום דעשה דכבוד תורה עדיף ולזה ואדם לא זכר את האיש המסכן דבלא"ה נושא לו פנים הקב"ה ומקבלו לעניו בתשו' יען דכך היא מדתו ית"ש לשארית נחלתו למי שמשים עצמו כשיריים ולז"א טובה חכמה מגבורה ע"ד האמור לעיל דכשהאדם צועק בעת צרתו כב יכול עונה אותו כמ"ש התוס' ז"ל בר"ה שם די"ז דיש לו כח לחון עליו אף שלא כדין וסיימו התוס' שם שזהו ממדת חנון כגון ההיא דעבוט שבא ליד חבירו כדין ואפי"ה שומע צעקתו והיינו גבורה ע"כ. ובזה רמז הכ' טובה טענת החכם מטענת שעונה אותו ממדת חנון שעושה גבורה וכח לחון עליו שלא כדין משא"כ טענת החכמה היא בדינא ובדיינא: ובזה אפ"ל כה"כ שם בקהלת סי' ח' מי כהחכם יודע פשר דבר חכמת אדם תאיר פניו ועז פניו ישונה אני פי מלך שמור וכו' וחוץ מדרכנו אפ"ל על דרך שאמרו כל המשחיר פניו על דב"ת תלמודו מתקיים בידו וכן בדהע"ה אמרז"ל שהיה נמלך במפיבושת רבו וכו' וה' עמו מלמד שהלכה כמותו וז"א מי כהחכם יודע פש"ד לדון דין אמת לאמיתו בין אדם לחבירו והל' כמותו לז"א מי שהוא משחיר פניו על דב"ת וזהו אפי' שחכמת אדם תאיר פניו לא כן הוא עושה אלא נמלך ברבו יפה דנתי כדהע"ה שהיה מבייש את עצמו דלכך נקרא רבו מפיבושת וז"ש ועז פניו ישונה על דב"ת אזי מורה הוראה כדין וכהל' ודבריו נשמעין וזהו או' אני פי מלך שמור ע"ד כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וק"ל. אמנם עפ"י דרכנו יובן באו"א בהק' משז"ל מי כהחכם אלו ישראל וזהו אומרו חכמת אדם תאיר פניו ועז פניו ישונה למעליותא ע"י שנושא להם נים וזהו שעושין פשרה בין ישראל לאבינו שבשמים ונושא להם פנים ויהפך בזכותם ובזה יצהיל ויאיר פניהם וא"ת במה זכו לזה לז"א מטעם אני פי מלך שמור ע"ד עשו משמרת למש' דבזה נקראים ת"ח וסיים ואמר ועל דברת שבועת אלקים יובן במשז"ל מי כהחכם זה משה שעושה פשרה שנשא לו פנים בעגל ועשה פשרה בין ישראל לאבינו שבשמים וז"ש חכמת אדם תאיר פניו וכו' כי הקב"ה נושא פניו אני פי מלך שמור פירש"י לפיכך אני צריך לשמור פי מלכו ש"ע ר"ל ע"ד שאמרו הנהו בריוני דהוו בשביבותיה וכו' השתא מאן משגח עלן וז"ש אני פי מלך שמור דמשה היה נושא לו פנים אנן מאן משגח עלן עוד פירש"י שם אני נכון לשמור פי מלכים המושלים בנו ועל דברת שבועת אלקים אך על דבר שאת אומר עלנא לעע"ז את ולא מלך וז"ש אני פי מלך שמור חוץ מענין ע"ז דאז נהיה כגוים לכל דבריהם ואינו נושא פנים כמ"ש מהראנ"ח ז"ל דאפי' דבשאר עבירות נושא פנים לישראל למחול להם מ"מ בע"ז ליכא נשיאות פנים וכנז"ל: ועפ"י קוטב זה אפ"ל כונת המשך כמה מק"ק הבאים בפ' ואתחנן מתחילת קרא דועתה ישראל שמע אל החוקים וכו' וכו' עד ולא ישכח את ברית אבותיך ולא נאריך בדקדוקים כי רבו ועפי"ד אפ"ל בהק"ע מאי דבעי רבא בפ' הגוז"ק דק"י כהנים בגזל הגר דגר שמת ותחת ידו גזל הוא לכהנים וע"ז בעי רבא אי כהנים בגזל הגר בתו' מתנה או בתו' ירושה וכו' יע"ש. והרב נחלת בנימין דקס"ז כתב דנפ"מ שאם הזיק הכהן לאיזה אדם ולא נמצא לו ליפרע ממנו כי אם מגזל הגר שלקח הכהן אם הוא בתורת מתנה שקיל ליה הכהן ליכא לאשתלומי מניה האי ניזק דהא זכי ליה רחמנא למען יחזקו בתורת ה' לא לפרוע מה שהזיקו והם ירעבו ולא יהיה בהם כח לעמוד בהיכל המלך מלכו ש"ע לעובדו ולשומרו אבל אם בתורת ירושה שקיל ליה מצי שפיר לגבות ממנו בע"ח ודומה לזה קי"ל בטויו"ד סי' רנ"ג בעני שגבה צדקה דאין נפרע מהם בע"ח דלו ולא לבע"ח וידוע דא"י ניתנה לישראל בתורת תרומה למען יחזקו בתורת ה' כמ"ש ויתן להם ארצות גוים בעבור וכו' ומעתה היאך גבה הקב"ה א"י ונטלה מהם בחובם ובחטאם הא אין עליך לומר אלא בעבור שהיה בידם ביטול תורה ואין נותנין מתנות לכהן ע"ה ע"כ והביד"ק הרב מטעם המלך ז"ל ח"ה די"ב יע"ש וכתב עוד הרב הנז' ז"ל עכו"ם ששבת ח"מ לפי שהוא תחת המזל וכוכב שבתי שהוא מזל יום שבת בבוקר מורה עמל ויגיעה ובני נח שהם תחת המזל אם שמר שבת הוא מורד במל' משא"כ ישראל הם למעלה מן המזל ואיתא בזוה"ק דת"ח אינם תחת המזל ואפ"ל דלזה אמרו ז"ל דת"ח איקרי שבת ובזה פי' הרב ז"ל משז"ל כיון שהגליתנו מארצנו בדין הוא שלא נשמור שבת יע"ש. וכבר ביארנו לעיל דה"ט דתשו' מהניא לישראל הוא מכח נשיאות פנים גם כתבו ז"ל דמי שאינו שומר החוקים גם התשו' שהיא חוקה ל"מ ליה ובזה פי' הרב"ל ז"ל כה"כ רחוק מרשעים ישועה שהיא התשו' רחוקה מהם יען כי חוקך לא דרשו יע"ש. ועל כן מרע"ה בא להוכיח ולהזהיר את ישראל על התשובה ולזה בא להודיעם סדר התשו' וטעמיה ותנאיה ופרטיה ופירש"י ז"ל שמע אל החוקים והכל מחול לך וקשה דמה ענין המחילה הכא אכן עפי"ד א"ש והיינו דקאמר ועתה דהוא כינוי לתשו' ועיקר התשו' משום נשיאות פנים ולז"א שמע אל החוקים שתקיים שאר מצות שהם חוקים שאין בהם טעם כדי שעי"ז תועיל לך התשו' דאז ישא ה' פניו אליך וכדרז"ל בספרי ישא ה' פניו אליך כאן כשעושין רצונו ש"מ וע"כ אמר שמע אל החוקים דאז ישא ה' פניו אליך ויקבל אותך בתשו'. ולזה פירש"י והכל מחול לך ע"י התשובה. ובש"ס דנדה דע"א הק' כתיב כי חפץ ה' להמיתם וכתיב לא אחפוץ וכו' ומשני כאן קודם גז"ד וכו' לז"א עוד אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו כי לא אחפוץ במות המת אלא אדרבא אני מלמד אתכם את הדרך שתחיו בה ובאתם וירשתם את הארץ לשמור חוקותי ותורותי וא"ת דכיון דמדין ירושה זכינו בא"י א"כ אם נחטא לה' הרי הוא נוטלה מידנו בחובו לז"א אשר ה"א נותן לכם במתנה בשביל שתחיו ותשמרו מצותיו ית' וליפות כחכם נותנה לכם בתו' מתנה כדי שלא יטלה מכם בחובו כדין עני הנז"ל דלא נתנו לו הצדקה אלא אדעתא שיחיה בהם לעמוד בהיכל המלך מש"ע וכדין