פני יצחק חלק ו קסד

ט"ו שכתב הטור ז"נ שם דדין היתום קודם לדין אמנה ואלמנה קודמת לת"ח ות"ח לע"ה ואשה קודמת לאיש עכ"ל. וכ"ה הרמב"ם ומרן ז"ל שם וכתב הרב ב"ח ז"ל שם דנפק"ל מדכתיב שפטו יתום ריבו אלמנה וכ"כ הכנה"ג בהגב"י אות א' יעו"ש וכ"כ האח' ז"ל ועיין בחש"ש שם אות ג' יעו"ש ועיין מ"ש ע"ז הגאון הרב מערכי לב ז"ל בח"א ד"ג ע"ג יע"ש ואין ספק דט"ס נפל בד"ק צ"ל בד"ק דדין ת"ח קודם לדין ע"ה או לאיניש דעלמא. ואגב אורחין ראיתי להרב כנה"ג ז"ל שם בהגהט"ו אות ו' שעלה ונסתפק בדין אשה מי קודם אם האשה או הת"ח וכתב דל"ל ממ"ש ודין האלמנה קודם לת"ח משמע דבסתם אשה שאינה אלמנה הת"ח קודם לה דאימא הא סתם אשה ליכא בהו דין קדימה עכ"ל. והרב חשק שלמה ז"ל שם דממ"ש ודין האשה קודם לאיש משמע הא לת"ח לא עכ"ל: ולענ"ד דאין זה הכרח דאימא דאשה קודם לאיש דעלמא בפשוט וכן אלמנה לת"ח אבל אשה ות"ח לא ידענא מי קודם למי ואין בהם דין קדימה והא דאצטריך לכתוב דין האשה דקודמת לאיש ה"ט משום דס"ד דהאיש קודם לאשה משום דחייב בכל המצות קמל"ן דאשה קודמת מפני דבושתה מרובה וכמבואר בסוגיין דיבמות ועיין למרן ז"ל בב"י שם ואדרבא מדכתב ודין הת"ח קודם לע"ה ודין האשה קידם לאיש ולא כתב בסדר אחר דהיינו דין אלמנה קודם לת"ח ודין ת"ח קודם לאשה ודין אשה קודם לאיש משמע דדין ת"ח עם דין אשה שקולים הם ולכן כתב הכנה"ג דמדקדוק הלשון ליכא הכרע. וכתב עוד הרב כנה"ג ז"ל דבת"ח דאיכא עשה דכבוד תורה עדיף מזילותא דאתתא ונרגש דהא חזינן דזילותא דאלמנה עדיף מכבוד תורה אם לא שנאמר דה"ט דאלמנה משום עינוי דכתיב כל אלמנה ויתום ל"ת ע"כ. וכונתו ז"ל לענד"ן בפשיטות דכבר ראה וידע מ"ש הרב ב"ח ז"ל דעיקר הילפותא מדכ' שפטו יתום ריבו אלמנה אך טעמא דקרא אתא לאשמועי' או משום זילותא או משום עינוי ובזה נסתלקה תמיהת הרב חש"ש ז"ל שם. ומ"ש עוד הרב חש"ש ז"ל דלפי"ד הי"ל להק' האלמנה קודם היתום אינו תימה דהתם בעיקר דינא קאמר קרא לענין משפט וגם חילק ביניהם באומרו שפטו יתום ריבו אלמנה לכן מוכח שפיר שדין היתום קודם ודוק. ואחז"ר ראיתי בס' הר' פנים במשפט ז"ל בסי' ט"ו אות י"ד שהביא שם דהרב מחזה אברהם ז"ל בדפ"ט ע"ד והרב חלקו של ידיד ז"ל ס"ל דדוקא אלמנה קודם לדין ת"ח אבל לא דין יתום יע"ש מילתא בטעמא והוסיף הוא ז"ל דגם הגאון מהרש"א בח"א דכתובות ס"ל הכי יע"ש. ובכן אפ"ל דגם הרב ספרי דבי רב ז"ל הנז"ל אזיל בשיטתייהו וא"צ עוד להגיה בד"ק כלום וכמובן: המורם מכל האמור שדין ת"ח קודם לשאר כל אדם ואמרינן התם בגמ' דאע"ג דכתיב לא תשא פני דל וכו' מ"מ מצוה לקום מפני ת"ח העומד בדין עם איניש דעלמא ולהושיבו ולהפך בזכותו כדאמ"ר לא מסגינא רישא אבי סדייא עד דמהפיכנא בזכות הת"ח משום דעשה דכבוד תורה עדיף. ועיין בב"י וב"ח ובש"ך ובמט"ש ובפנים במשפט שם שהעלו דהגם דלית לן דין ת"ח דשואלין אותו דבר הלכה בכ"מ וכו' לענין ליטרא דדהבא. מ"מ דין צו"מ אית לן לדין זה דקדימה ולהנז"ל משום עשה דכבוד תורה עדיף. וא"כ מינה ילפינן דלא בעינן שיהיה ת"ח דשואלין וכו' אלא כל היכא דמגדיל בשבח המב"ה יש עליו דין ת"ח דמצוה לקום מפניו ולהדרו ולהקדימו בדין ולהפך בזכותו מדינא דאורייתא משום דעשה דכבוד תורה עדיף וע"ז תמה הקב"ה על טענת מלה"ש דאיך לא אשא פנים וכו' דכיון שהם מדקדקים ע"ע עד כזית וכו' ומברכים ברהמ"ז. וקשה דאיך מברכים ברכה שא"צ ומוכרח לומר בהם דקדקו והבינו בשורשן של דברים וירדו לעומקן דתכלית כונתי בעיקר הבריאה והם מורים באצבע ומגדילים יותר דשבח המב"ה א"כ יש להם דין ת"ח כדין האומר בטובו הרי זה ת"ח ולכן עשה דכבוד תורה עדיף ומוכרח אני בדינא ובדיינא לישא להם פנים נגד כל העמים ולהקדים דינם ולהפך בזכותייהו ואפי' מסתתמן טענת בעל דינם לא איכפת משום עשה דכבוד תורה וחייב להכריעם לכן זכות בכל מה דאפשר: ועפי"ז אפ"ל כה"כ בפ' יתרו ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. והכונה דהא דנושא פנים לישראל הי"ד עם התשו' גם בספרי תירצו כאן בשעושין רצונו של מקום וכו' וידוע משז"ל ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי. נמצא דסתם לשון שמירה הוא גדר וסייג בתוספת על החיוב ע"ד שאמרו עד כזית וכו' דבזה הוכחה גדולה שידעו והבינו עיקר תכלית הבריאה להגדיל שמו ואלקו'תו דאל"כ מה הנאה יש לו ית"ש דהעולם ומלואו שלו הוא כי אם כדי לפרסם אלק'ותו וגדולתו ובזה יקראו ת"ח ונושא להם פנים נגד כל העמים. וידוע משז"ל אין ועתה אלא תשו'. וז"ש ועתה היא התשו' צריכה רבה קודם כל דבר שעל ידה תזכו שאשא לכם פנים וגם אם שמוע תשמעו בקולי ותעשו רצוני עד"ש בספרי כאן בעושין רש"מ גם ושמרתם את בריתי תיבת ושמרתם שם רמז כמ"ש עשו משמרת ותיבות את בריתי שם רמז לברהמ"ז עד"ש שכל מי שאינו אומר בברהמ"ז ברית ותורה לא יצא יד"ח ברהמ"ז ונשים ליתנהו בברי ותורה ועיין בגמ' דברכות ותוס' שם בדין אם מוציאים לאנשים. וז"ש ושמרתם עשו משמרת לאת בריתי ברית ותורה דברהמ"ז עד כזית וכו' אזי בזה והייתם לי סגולה שנא ושנא מכם לכל העמים דאזי אני נושא לכם פנים ולהפך בזכותכם כדין ת"ח שהרי כי לי כל הארץ ומה הנאה לי בעולמי אם לא כדי לפרסם אלק"ותי ולהגדיל שמי בעולם דבזה יש לכם דין ת"ח ואשא לכם פנים להפך בזכותם וזהו הסגולה שאעשה לכם דהיינו שאשא פנים ולא לאוה"ע וכדהשיב הקב"ה למלה"ש וכנז"ל: ובזה יובן כה"כ מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך לעוה"ב וגם פעלת לחוסים בך שאתה נושא פנים להם בעוה"ז נגד אוה"ע המכונים בכינוי בני אדם כמ"ש התוס' ז"ל דאע"ג דאוה"ע אינם קרויים אדם מ"מ בני אדם איקרו דכולהו בני אדה"ר נינהו כידוע: ואל זה אביט כוה"כ בקהלת סי' ז' החכמה תעז לחכם מיו"ד שליטים וכו' כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. הכונה כמש"ל דלפעמים נושא ה' פנים לאדם בשביל אחרים כנז"ל ולז"א דמי שהוא חכם אין צריך לזכות אחרים אלא דנושא פניו ה' אליו מצד עצמו יותר ממה שישא פניו ה' אליו בשביל אחרים כי אם יהיה בזכות אחרים אינו מן החיוב אלא מצד רחמיו ית"ש דחס רחמנא עליו כנז"ל בענין מרדכי הצדיק שחס הקב"ה על דורו מפני קטניהם משא"כ אם יהיה בשביל זכות עצמו הוא מד"ת שישא ה' פניו אליו ויקבלה בתשו' ע"ד שפירש"י ז"ל שם בקהלת על תעז לחכם שהיא יועצתו לשוב בתשו' יע"ש כי יועצת אותו בטענה אלימתא דלא ישא ה' לו פניו כי אם ע"י התשו' וכי תימא אמאי צריך לנשיאות פנים כיון שעושה רצונו ש"מ לז"א יען כי אין אדם צדיק בארץ וכו' ועל כן משדלתו לשוב בתשובה דאז מוכרח השי"ת לפו"ד לקבלו בתשו' ולישא לו פני ולהפך בזכותו כנז"ל: וזה אפשר כה"כ יאר ה' פניו אליך בתורה מאירת עינים ועי"ז תזכה שישא ה' פניו אליך ר"ל בזכותן ולא בזכות אחרים וק"ל: