פני יצחק חלק ו קסג

כל זה שהוצרכו לזכות אחרים אינו אלא בעבור שהם לא שבו מעצמם אבל אם היו שבים בתשו' מעצמם ודאי דהיו ניצולים בזכות עצמם דאין לך דבר עומד בפני התשו' כנז"ל וכ"כ הרב מהראנ"ח ז"ל שם בסוד"ק יע"ש: איברא דאכתי יל"ד ממ"ש שם במד"ר ע"פ ויאמר המן וכו' רבש"ע קטני עמך וכו' באותה שעה טל הקב"ה אגרת חתו' בטיט וקרעה נמצא דחם עליהם הקב"ה ולא בזכות מרדכי וכו' וי"ל דאפשר דזכות קטניהם וזכות מרדכי הא והא גרמא ולא זכות תשובתם: ובזה א"ש שאלת תלמידי רשב"י וכי משוא פנים י"ב לז"א הם תחילה שלא היה לישראל עון כי אם שנהנו ולעון זה מועיל להם זכות אחרים וכשאמ"ל רשב"י מפני שהשתחוו לצלם הקשו בעצם איך נשא להם פנים בשביל אחרים לזה השיבם הם לא עשו אלא לפנים וכו': ומעתה למדנו דעיקר טעם שנושא פנים לישראל הוא עם התשו' דוקא וליחיד קודם גז"ד ולרבים אפי' אחר גז"ד ולישראל דוקא הוא דמהניא להו תשובה ומ"מ בשביל זכות אחרים נושא פנים לישראל אפי' בלי תשו' וממילא אפי' לאוה"ע כגון וישא ה' את פני איוב פני צדקו כנז"ל ולוט בשביל אברהם או מפני אכסניא או מפני צדקה נושא להם פנים ולדעת מהראנ"ח ז"ל בע"ז אין כאן נשיאות פנים אבל לשיטתנו דלא שייך נשיאות פנים בלתי תשו' א"כ גם בע"ז איכא נשיאות פנים דאין לך דבר עומד בפני התשו' אך אם נושא פנים בשביל אחרים אז גם בע"ז אין לקרוע גז"ד משום נשיאות פנים אבל קודם גז"ד אפי' בע"ז יש נשיאות פנים דאפי' כעכו"ם יחשב מ"מ בשביל זכות אחרים נושא להם פנים וכמדובר: ולפי"ז צל"ד טעם כעיקר מדוע נושא פנים לישראל יותר מאוה"ע ורז"ל בפ"ג דברכות הם אמרו וז"ל דשאלו מלה"ש לפני הקב"ה רבש"ע כתבת בתו' אשר לא ישא פנים והלא אתה נושא פנים לישראל דכ' ישא ה' פניו אליך אמ"ל ולא אשא פנים לישראל שכ' בתו' ואכלת ושבעת וכו' והם מדקדקים ע"ע עד כזית וכו' ע"כ. מוכח מזה דטעם שנושא פנים לישראל ה"ט משום דאוכלים מעט ומברכים ברהמ"ז: ובזה אפ"ל כונת הנביא שהוכיח לישראל במתק דבריו וז"ל למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשובעה שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם. והכונה שהם גוזלין וחומסין ועושים עבירות בסומכי עצמם על ברהמ"ז שאוכלים מעט מזער ומברכים ברהמ"ז כדי שישא פנים להם הקב"ה ע"כ פשעיהם ולזה הנביא צווח ככרוכיא למה תשקלו כסף גזלות וחמסים בלא לחם שאין אתם אוכלים לחם לשובעה והדר מפרש ויגיעכם בלא לשובעה ותסמכו בזה שישא לכם פנים שמעו אלי ואכלו טוב לשובעה ותתענג בדש"ן ולא תצטרכו להרעיב נפשכם וזה ע"ד מ"ש המפרז"ל בכוה"כ צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר כידוע: ויש לחקור על מלה"ש בשאלתם הנז' דאיך נעלם מהם דכמה תי' נאמרו בזה בש"ס דר"ה די"ו ובנדה דע"א ובילקוט שמעוני פ' נשא כנז"ל וצ"ל דעיקר שאלת מלה"ש למען דעת טעם כעיקר וכנז"ל ואי הכי מה השיבם הקב"ה ועדין צריכים הם לדעת כיון דכל מדותיו של השי"ת לשלם גמול מכ"מ וכאן היכי הוי מכ"מ לישא פנים לישראל בעבור שמדקדקים וכו' והיאך הקב"ה ח"ו עובר עמ"ש בתורה אשר לא י"פ בשביל שהם מדקדקין וכו' וכבר רבים מהמפרז"ל נתחבטו בזה ומכללם מהרימ"ט ז"ל בפ' נשא הגדיל כח החקירה הלזו לפמשז"ל ע"פ ולא יקח שוחד אינו לוקח שוחד מצוה כנגד עבירה וכו' והדברים ק"ו אם מצוה שהוא מצווה ועושה דחשיבא יותר כידוע דגדול המצווה ועושה וכו' אפי"ה אינו נוטל שוחד וכו' וכ"ש למצוה זו שאינה אלא גדר מדרבנן שאינו מצווה בה שאינו נוטלה כנגד עבירה וא"כ מה זו תשו' של הקב"ה למלה"ש. ואני עני אשוב אתפלא במ"ש הקב"ה בלשון תמיהא ולא אשא פנים וכו' ומה זו תמיהא והיל"ל בניחותא בשביל שהם מדקדקין גם אני אשא להם פנים ולא היל"ל ל' תמיהא כאילו נראה דמן החיוב הוא ולא אפשר בלאו"ה. והרשב"א ז"ל בחי' כתב דה"ט בשביל שעושין בשמחה ומעבירים על מדותם על דרך משז"ל למי נושא עון למי שעע"פ וכו' יע"ש. ומהרימ"ט ז"ל בפ' ויקהל והרב דברי שלמה שלם ז"ל בפ' במדבר דע"ג כתבו כמו כן עד"ש הנותן מלא עומסו נותן לו ה' מלא עומסו כמדתו מכ"מ לפי' מעשיהם שלא כשיעור יע"ש. והרב ספרי דבי רב בפ' נשא כתב דה"ט משום דמצוה לבצוע והיינו קודם שידע הדין ואפי' שהכל גלוי וידוע לפניו ית' מ"מ מלאכי הדין קודם גז"ד עדין לא ידעו הדין לכן נושא פנים משא"כ אחר גז"ד אינו יכול כב יכול מפני מדה"ד. ועפ"י ד"ק אפ"ל חילוק נכון דבא"י שהיא תחת ממשלת הקב"ה לחוד ולא ע"י מלאך השפעתם יכול לישא פנים אפי' אחר גז"ד וכל זה הוא ממדת טובו וחסדו ית' שהוא משלם מכ"מ ועושה לפמשוה"ד כב יכול וא"כ לא יעלה ארוכה לתמיהתנו דמה זו תמיהא שתמה הקב"ה ולא אשא פנים כאילו מן החיוב הוא זה ולא סגי בלאו"ה עפ"י הדין הגמור: ואני בעוניי נלע"ד לתרץ לחקירה זו במ"ש הרב מהרש"י ז"ל בס' יפ"מ שכתב אהא דמדקדקין עד כזית וכו' דלכאורה נראה דברכה שא"צ היא וכשם דאסור לברך ברכה לבטלה וכו' אלא דה"ט הוא משום דכל מה שברא ה' בעולמו היש לו הנאה של כלום ח"ו ולא ברא אלא לכבודו כדכ' ולכבודי בראתיו וכו' והכל לפרסם אלקיותו וגדולתו ית' וא"כ מי שמברך ומדקדק עד כזית הוא מורה באצבע שמגדיל בשבח המב"ה דאלת"ה הי"ל לעשות חיובו המוטל עליו מן התורה בדוקא אלא ודאי כונתו להגדיל בשבח המב"ה שזהו תכלית הבריאה וע"ז הותר לברך אפי' עד כזית שיותר מוכיח להדיא שכונתו להורות ולפרסם גדולתו ית"ש ולכן נושא פנים אחד"ק. ועדיין צריך ביאור דמה מכ"מ היא זו ומה חיוב יש בדבר ולהבין הענין נקדים מ"ד בש"ס דברכות מברכותיו של אדם ניכר אם הוא ת"ח האומר מטובו ה"ז בור ובטובו ה"ז ת"ח ופירש"י מטובו ה"ז ממעט בשבח המקום דמשמע מקצת טובו בטובו ה"ז מגדיל בשבח המקום עכ"ל. ולכאורה צל"ד דלמה זה יקרא בור וזה ת"ח אבל לפי"ד מהרש"י ז"ל הנ"ל יובן שפיר דמי שממעט בשבח המב"ה הוא בור יען כי עושה המצוה מצות אנשים מלומדה מן החיוב המוטל עליו ואין לו לב מבין להשכיל דעיקר כל מה שברא ה' בעולמו תכלית הכל להגדיל ולפרסם אלק'ותו ית"ש ולזה יקרא בור משא"כ מי שניתן לב להבין תכלית הבריאה להכיר גדולתו ית"ש וע"ז מוסיף יותר מן החיוב המוטל עליו. כדי להודיע התכלית ועיקר הבריאה ע"כ יקרא ת"ח וכנז"ל: ענ"ק משה"ק בספרי כתיב לא ישא פנים וכתיב וכו' ומשני כאן בעושין רצונו ש"מ כאן וכו' והרב ספרי דבי רב שם כתב דה"ט לפי מאי דקי"ל בדין ת"ח צריך להקדימו לדין היתום ולקום מפניו אפי' לפני בע"ד ול"ח דמסתם טענתיה דאידך בשביל עשה דכבוד תורה עדיף ואע"ג שאמרו ולא ע"ה חסיד אבל צדיק מיהא הוי ולכן כשעושין רצונו ש"מ דינם כת"ח ולכן נושא להם פנים עכ"ל, ויל"ד דאמאי יקראו חכמים דאע"ג דתנן ולא ע"ה חסיד אבל צדיק מיהא הוי ע"י ששואל הדין לת"ח ועושה עפ"י דבריהם כידוע מ"מ שיהיה איהו גופיה ת"ח זו לא שמענו. ותו ק"ל על מ"ש שדין הת"ח קודם לדין היתום שזהו היפך הש"ס והפוס' ז"ל כמ"ש בח"מ סי'