פני יצחק חלק ו קסב

בעבורו כגון ההיא דאיוב וכמ"ש מהרימ"ט ז"ל והסוג הב' שיצילהו בזכות אחרים כלוט שניצול בזכות אברהם וז"ש ומה לוט ע"י שכיבד את המלאך נשא לו פנים שהציל לאחרים וכדכ' לבלתי הפכי אה"ע ואכתי ליכא קו' אלא להצלת אחרים אבל כשמתפלל על עצמו מנין לז"א מפניך ומפני אבותך שזכות אברהם הגין להצילו ללוט מכ"ש שיצילך בזכות אבותיך כן נלע"ד ליישב לפי"ד מהרימ"ט ז"ל. איברא דסברת מהרימ"ט ז"ל הנז"ל איכא למיקם עלה טובא חדא דהתוס' ז"ל לא ס"ל הכי ועוד דהרב היפה ז"ל כתב שם להיפך וז"ל דמהכא משמע דבכבוד האכסניה ניצול ונשא פניו ומכ"ש שיספיק להציל את עצמו ע"כ וזה ממש דלא כסברת מהרימ"ט ז"ל: ועוד נלע"ד להוכיח כסברת מהרש"י ז"ל ממ"ש במד"ר בפ' וילך דמרע"ה אמר לנח אני גדול ממך שהצלתי עצמי ולכל בני דורו וכו' משל וכו' הרי לך כסברת מהרש"י ז"ל ודלא כמהרימ"ט ז"ל ובזה עלו דברי התוס' כהוגן דשפיר מקשו מההיא דאיוב: אמנם אי קשייא הא ק"ל מאי דהק' בתוס' דנידה דע"א מההיא דלוט והרי בב"ר מוכח דמה שניצול הוא בזכות אברהם והכי איתא בש"ס בפ"ק דברכות וז"ל אמריו"ח אפי' בשעת כעסו זוכר לצדיקים שנאמר ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט יעו"ש ועיין בנח"י בפ' וירא בד"ה ולא גילה הדבר שפי' ע"י מי שגומל חסד עם הצדיקים עכ"ל ובזה א"ש דברי התוס' ז"ל ובלא"ה כבר כתב הרב היפה ז"ל דדבר זה במח' הוא שנוי וע"ע בילקוט בפ' נשא סי' תשי"א: ומ"מ נמצ"ל דאע"ג דמצד עצמו אין תפלתו נשמעת מ"מ מצד זכות אבותיו או זכות אחרים מתקבלת תפלתו ולדעת מהרימ"ט ז"ל מועילה תפלתו לאחרים יותר ממה שמועיל לעצמו ולדעת מהראנ"ח ז"ל גם שאינו ראוי מפני צדקה נושא לו פנים לפי גירסתו בתוס' ז"ל: ודע דמן סוגייא זו יש להוכיח דהא דמועיל התשו' היינו מטעם דהקב"ה נושא פנים לישראל כדכתיב ישא ה' פניו אליך וממילא נמי הא דנושא פנים לישראל הי"ד עם התשו' מדהקשו על ריו"ח מהא דישא ה' פניו אליך שאלה ברוריה וכו' כאן קודם גז"ד וכו' ומאי קו' דנימא דהיינו כחה דתשו' דמקרעת גז"ד ואפי' ליחיד אלא ודאי חד טעמא אית להו דנושא להם פנים ומקבלן בתשו' ולכל חד כי אורחיה ליחיד בימ"ת ולצבור בכל עת וכן מצאתי להג' יערות דבש ז"ל ח"א דכ"א שכ' דהא דנושא פנים הוא ע"י התשו' וחיליה מהתרגום שתרגם ישא ה' פניו בתיובתא וכן איתא בנידה דע"א עכד"ק ולענ"ד הכי מוכח מן הסוגייא הנז"ל לכן תירצו כאן בישראל כאן באוה"ע וכן נמי איתא בילקוט בפ' נשא ובתנחומא וה"ט דתשו' אינה מועילה לב"ן דלא כתיב ישא ה' פניו כי אם בישראל דוקא: ולפי"ז יש להוכיח דאפי' המיר דתו וחזר בתשו' נושא לו פנים כיון דעיקר טעם נשיאות פנים הוא ע"י התשו' ואין לך דבר שעומד בפני התשו' אך אם התרו בו לקטלא לכל מידי שחייב עליו מיתה מיתתו כפרתו עם התשו' והיינו מטעם נשיאות פנים: והרב מהראנ"ח ז"ל בדרשותיו סדר ויקהל כתב על מאמרז"ל דמ"מ נתחייבו שש"י כלייה וכו' והשיבם רשב"י מפני שהשתחוו לצלם והוק"ל א"כ משוא פנים י"ב והוק"ל להרב ז"ל דבשלמא בעגל אפי' קודם גז"ד וכו' אבל בענין שהשתחוו לצלם מנ"ל שהיה שם גז"ד עד שיקשו וכי מ"פ י"ב עכ"ל יע"ש. ואנכי עפר תמהני על תמיהתו דמשמע מדבריו דהא אם נתברר שהיה גז"ד היה מקשה שפיר וכי מ"פ י"ב והא ודאי ליתא דהא אסיקנא בגמ' כאן ביחיד כאן בציבור מוכח להדיא דבציבור אפי' אחר גז"ד נושא להם פנים ואין חולק בזה וכ"כ הרב מהרח"א ב"ד ז"ל בדרושו הנז"ל יע"ש: ועוד ק"ל ע"ד מהראנ"ח ז"ל במ"ש לתרץ לתמיהתו הנז' והכי אמר מר דהא דנושא פנים היינו בשאר עבירות אבל בע"ז אין ליחס נשיאות פנים כלל משום דמומר לע"ז הרי הוא כעכו"ם לכל דבריו יע"ש. והדברים תמוהים טובא דלפי מה שהוכחנו מבואר דאין שייך נשיאות פנים כלל בלי תשו' דאז מקבלו בתשו' בטעם נשיאות פנים וא"כ אפי' עע"ז נמי אם שב בתשו' הנה הוא ככל המון ישראל דאעפ"י שחטא ישראל הוא ואפי' אם הוא כהן עולה לדוכן ונושא כפיו כמ"ש הפוס' ז"ל ואם התרו בו למיתה גם בשאר עבירות כל חד כדינו למיתה או לכרת או למלקות וכפרתו עם התשו' ויש ליחס לו נשיאות פני כל חד לפום שיעוריה ואם לא עשה תשו' אפי' בשאר עבירות נמי אינו נושא פנים למחול לו: עוד תירץ הרב ז"ל שם דעשו תשו' אבל לא היתה ראויה לענין עון ע"ז ואפי"ה נשא להם פנים משום שהם לא עשו אלא לפנים יע"ש. ודבריו בתי' זה נאמנו מאד ומסכים למאי דכתיבנא בעניותין: ולעיקר תמיהתו דמנ"ל שהיה גז"ד אפ"ל דכבר מבואר במד"ר ע"פ אם על המלך טוב שהלך אליאו זל"ט אצל מרע"ה ואמ"ל שכבר נחתם גז"ד יע"ש. דמזה מוכח בהכרח שכך היתה קבלה בידם וכן מבואר עוד שם ע"פ ויאמר המן וכו' באותה שעה נטל הקב"ה אגרת חתומה וכו' וקרעה אבל מ"מ יש לתמוה בהני תרי מאמרי שאמרו שם ששאל מרע"ה לאליאו ז"ל אם בדם נחתמה מאי דהוה הוה ואם בטיט ראה אם יש צדיק ביניהם וכו' והשיב לו דאיכא מרדכי: ולפי האמור דבצבור אין הפרש דאפי' אם נחתם מתקרע וקרא דנכתם עוונך לפני אוקמו ליה בש"ס דביחיד איירי וא"כ מאי דעתיה דמרע"ה אם נחתמה בדם או בטיט הא בצבור אנן עסקינן אמנם איתא תו התם במד"ר דנטל הקב"ה אותה אגרת חתומה בטיט וקרעה והרב היפה ז"ל פי' בב' אופנים הא' אם בשוגג או במזיד דאם חתומה בדם היינו שחטאו במזיד ולפי"ז אתי שפיר דבמזיד לא סגי בתשו' אלא צריך שיקבלו עונשם ודין ד' מיתות לא בטלו ואפי' שאינם מותרין מ"מ מזיד בלא התראה בכרת: עוד תי' הרב ז"ל שם דאם בטיט מוכח משום דנהנו מסעודתו של א"ר ואם בדם מוכח משום ע"ז יע"ש וצ"ל דדבריו אלו אבמזיד קאי ופשוט: ואשר אני אחזה לענ"ד לפרש הני מאמרי ובכונת תלמידי רשב"י שהוק"ל וכי מ"פ י"ב והוינן בה דמאי ק"ל דאפי' נימא נחתם גז"ד הרי הצבור נפיש זכותייהו וגדול כחם לקרוע גז"ד ולישא פנים להם. ואפ"ל כמש"ל דלפעמים אפי' דאין בידם זכות או תשו' מעליא מ"מ הם ניצולים בזכות אחרים כגון לוט שניצול בזכות אברהם וכן לולא משה בחירו שזכותו הגין עליהן וה"נ חזינן דישראל שבאותו הדור לא היו ראוים להנצל מצד עצמם וכן אמרי' התם במס' מגילה מר דרור זה מרדכי וכו' וכתב הרב זרע אברהם ז"ל בפי' למד"ר ע"פ ויאמר לה המלך שהוא היה הקטן שהספיק זכותו לעצור המגפה מעליהם ואע"ג דאמרינן התם דהדור קבלוה בימי אחש' אפ"ל דהיינו אח"כ שחזרו ע"י מרדכי הצדיק ומעיק' לא נתנו לבם לשוב ואף עפי"כ ניצולו בזכותו ולז"א מרע"ה אם בטיט מועיל להם זכות אחרים אבל אם בדם דר"ל בשביל ע"ז לא יועיל להם זכות אחרים אם הם לא יתעוררו בתשו' דאם לא יעשו תשו' ל"מ להו זכות זולתם. ואל תשיבני מקרא דלולא משה בחירו דהתם קודם גז"ד נמי וכמ"ש מהראנ"ח ז"ל שם והגם דנימא דהיה שבועה והתיר לו מרע"ה מ"מ י"ל דאפי"ה לא נחתם גז"ד ועל השבועה שהיה כבר התיר לו. אמנם