פני יצחק חלק ו קס

מ"מ מועיל לו תשו' וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל וכנז"ל וכ"כ הרב תנא ז"ל שם ואפשר דגם התוס' ס"ל הכי וכ"כ בחי' אגדות למהר"ש ן' יודא ז"ל ואפשר דרע"ק דאמר כאן קודם גז"ד כאן וכו' ס"ל כר' יוסי דאדם נידון בכל יום אמנם הרמב"ם ז"ל דלא מחלק בהכי ס"ל כחילוק הב' כאן בעבירות שבין אדם לחבירו וכן מצאתי בהג"מ בפ"ג דתשו' ע"ד הרמב"ם ציינו ע"ז דשאלו וכו' כתיב לא ישא פנים וכו' כאן בעבירות וכו' ויותר נ"ל דמה שחילקו מקודם גז"ד לאח"כ הוא לכ"ע והכונה כגון שעשה עבירות אחר יוה"כ ועשה תשו' אותה תשו' מועילה בין קודם גז"ד לכשיבא יום הדין ר"ה יתהפך לו לטובה ע"ד ד' חלוקי כפרה שהיה רי"ש דורש עבר על עשה וכו' אבל אם כבר נחתם הגז"ד שלו מיום ר"ה שעבר אינו יכול לקרוע ביחיד אבל מועיל לעכב לדחות לפי שעה היסורין ובהכי מתיישבי נמי דברי הר' שארנו מהרח"א ז"ל עלה ההיא דבעי הש"ס ויחיד אימת וכו' הוינן בה לעיל דאיך אשכחן קודם גז"ד בשאר ימות השנה ולפי"ז ניחא וכמובן ובמאי דכתיבנא לעיל טעם הצבור משום דגדול כבודם וכדאמרי' בירוש' פ"ק דר"ה סי' ו' דמלך וצבור נידונין בכל יום ופי' מהרש"י ז"ל משום חשיבותייהו נידונין בכל יום כדי שיהיו נענים בתפלתם כנז"ל: ובזה נלע"ד לפרש מאמרז"ל בפ"ק דברכות וז"ל אמר"ה מ"ד מי כהחכם וכו' מי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה בין ב' צ"ג הללו חזקיהו וישעיהו דחזקיהו אמר ליתי ישעיהו גבאי וכו' מה עשה הקב"ה הביא יסורין על חזקיהו וכו' אמ"ל כה אמר ה' כי מת אתה ולא תחיה יכו' אמ"ל כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב מע"ל ש"א אל יתייאש מן הרחמים ע"כ ויש לחקור דבמאי פליגי חזקיה וישעיה וחזינן דאהניא ליה צלותיה ונקרע גז"ד שלי: והרב מהר"א טולידו ז"ל בס' דברי חפץ דקי"ז ע"ג תירץ לזה משום דאלים זכותיה וכמ"ש בפ' חלק שנעץ חרב על פתח בהמ"ד ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב ובימיו לא נמצא איש ואשה תינוק ותנוקת שלא היו בקיאין בדין טו' וטהרה עד"ש מן בזכות משה וכו' עוד תי' דבחולה לא בעינן שישתתף עם הצבור וראיה מפ"ק דשבת דשאני חולה דשכינה עמו עכתד"ק והנה מ"ש דאלים זכותיה ואייתי ראיה ממרע"ה אדרבא משם תברא דעכ"ז זכותיה לא הועיל לעצמו וכמ"ש לקמן משם הרשב"א סי' ק"ט ומהרימ"ט ז"ל דהגם דמהני לאחרים אבל לדידיה ל"מ דאין חבוש מתיר עצמו וכ"כ שם הר' הנז' גופיה שם דקי"ח ע"ד יע"ש ואבע"א כמ"ש לקמן בס"ד דהגם דמן הראוי שתקובל תפלתו מ"מ הקב"ה מדקדק ע"ח כמשז"ל בפ' יוה"כ יע"ש ולתירוצו הב' משום כינה כבר כתיבנא לעיל דטע"ז דשכינה ל"מ לקרוע גז"ד אפי' בשאר הימים ודוקא לענין לשון ארמי מהני האי טעמא דא"צ למלה"ש שיקריבו תפלתו אל ה': אמנם לפי דרכנו כבר כתבנו דהחולה שמתפלל על עצמו בעת נרתו בשברון לב הקב"ה יחון עליו אף שלא כדין ממדות רחמיו כי רחום וחנון הוא כגון ההיא דעבוט שבא ליד חבירו כדין ואפי"ה שומע צעקתו וכמ"ש התוס' בר"ה די"ז בד"ה י"ג מדות בהגה יע"ש ולחזקיה גופיה בלאו"ה לק"מ כמ"ש מהירוש' דמלך וצבור נידונין בכל יום לחשיבותייהו וכמ"ש מהרש"י ז"ל כנז"ל ולהכי מהנייא צלותיה לקרוע גז"ד ומ"ש כך מקובלני וכו' י"ל דתלה במדתו של הקב"ה שהוא חנון כנז"ל ולא רצה להשתמש בשרביטו ש"מ מרוב ענוותנותו אבל ישעיה אפשר דלא ס"ל כהירוש' דאמר מלך וצבור נידונין כל יום: נמצ"ל אדם שמתפלל בעת צרה. כב יכול במדת חנון שלו הוא מחונן עליו אף שלא כדין כמ"ש התוס' ז"ל: פש גבן להבין אמרי בינה מ"ש עוד הרמב"ם ז"ל בסוד"ק וז"ל בד"א ביחיד אבל צבור כ"ז שעושין תשו' וצועקין בלב שלם הם נענין שנא' כה"א בכל ק"א דלפי מש"ל דפסק כרב משמע דאתא רב לאשמעינן דצבור בכל אופן הם נענים ולהכי אמר רב שאינו נחתם וכן מ"מ ויפתוהו בפיהם וכו' ואף עפי"כ והוא רחום א"כ ק"ט מ"ש וצועקים בלב שלם וכבר עמדו על זה כמה מהמפרז"ל והרב שא"י ז"ל דקל"ט כתב דהרמב"ם אזיל לטעמיה שכ' בהל' מגילה מכאן סמכו של בית רבי שמבטלים ת"ת וכו' ופריך מקרא דעתה באתי ומשני כאן ביחיד כאן ברבים דת"ת דרבים שאני והרמב"ם ז"ל לא חילק ותי' דצריך נבור דומיא דהתם ביאושוע שכל ישראל היו שם אתד"ק עש"ב: ולענ"ד אכתי לא איפרק מחולשא דממ"ש רב דאינו נחתם משמע בכל אופן מתקרע ורב קאי בזה"ז ודליכא כל ישראל ומשני כאן ביחיד כאן בצבור משמע דריהטא דש"ס ס"ל דצבור גם בזה"ז לענין קריעת גז"ד ובפרט לענין מש"ל דהיינו ס"ד דמקשן ומשני דליתא אמנם הנלע"ד דמ"ש הרמב"ם בלב שלם לאו דוקא שיהיו כולם בלב שלם אלא דבצבור לא יבצר שיהיה מהם יחידים שמתפללים בלב שלם ועוד דבכללותם יהיה בלב שלם דזה מכוין דעתו ולבו בחדא וחבירו באידך משא"כ יחיד לבדו והשתא מ"ש רב שאינו נחתם על סמך זה והמקשן היה סובר דעכ"ז אינו מועיל מכח קרא כדכתיב דרשו ה' ותי' כאן ביחיד וכו': ואגב יש להעיר עמ"ש שם הרב מהר"א טולידו ז"ל בס' דברי חפץ דקט"ו ובדקל"ג דהיחיד בימ"ת נענה אפי' ביחיד אבל בשאר השנה אם הוא קודם גז"ד אפשר שתשמע תפלתו אבל אחר גז"ד צריך בצבור או בשעה שהצבור מתפללין וכדאיתא בפ"ק דע"ז (ד"ד:) לא ליצלי איניש תפלת מוסף בג' שעי קמייתא ביומא קמא דר"ה ביחיד מ"ט זמנין דמפקיד עליה דינא ומעייני בדידיה וכו' א"ה דיחיד דצפרא נמי לא. כיון דאיכא צבור דמצלי לא מדחי יע"ש. ודברים תמוהים הם דהראיה שהביא הוי ראיה לסתור דבריו הקודמין דבימ"ת אין צריך נבור אפי' אחר גז"ד דהא יום ר"ה בכלל ימ"ת הוא: ודע דהא דאמרינן דנקרע הגז"ד היינו היכא דליתא בתקנתא כגון שיתקיים הגז"ד ויעשה רצונם אבל היכא דאיתיה בתקנתא לא דהכי אמרינן בר"ה די"ז אמר"י גדולה תשו' שמקרעת גז"ד ש"א וכו' שנא' ושב ורפא לו ואימא קודם גז"ד ורפא לו כתיב מיתיבי עיני ה"א בה וכו' שאם פסק להם גשמים מרובים וחטאו מה עושה וכו' ואם פסקו להם גשמים מועטים וכו' מורידן בעתם וכו' ותי' הא בדאפשר ע"כ. וכ' הרב תנא ז"ל שם דה"ה ליחיד אם אפשר להפך כעין זה ה"נ וכן מש' בתוס' ושוב עלה ונסתפק אם הגז"ד נכתב לטובה וחזרו בהם ולא אפשר לתקן כעין זה אם נקרע או לא ומר שארנו הרב מהרח"א ז"ל שם כתב דהדבר פשוט דאלת"ה מאי גדולה תשו' אלא ודאי היינו כחה של תשו' דמקרעת אבל המדה כך היא מטובה לרעה אינו נקרע עכתד"ק. ולענ"ד עדיין יש להסתפק את"ל דאינו נקרא דכך היא המדה מי נימא דבאה להם הטובה על דרך כל דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה וכו' או"ד שהעבירה מעכבת את הטובה והיינו גדולה תשובה שמקרעת אבל העבירה לא מקרע קרעא ולא מתקיים הטובה ונדחה קרו ליה עד שישוב או מרובה מדה טובה ממדת פורענות ולא אפשר עד שתתקיים הטובה תכף בזמנה וכעת הדבר הזה צל"ת: