פני יצחק חלק ו קנט

תפלתם כי אם שתהיה בכל לבבם השתא דחידש רב דתפלת צבור מהניא כאילו לא נחתם גז"ד וליה קאמר רב מתחילה דגז"ד של צבור אינו נחתם וקשה דמעיק' הול"ל מתקרע אלא דרצה להשמיענו מילתא אגב אורחיה דאפי' בזה"ז א"צ שיתפללו בכל לב דגז"ד דידהו כמי שלא נחתם דמי ואייתי ראיה מהכ' כה"א בכל קראנו ע"ז הוק"ל להש"ס והכ' דרשו ה' בהמצאו דבזה"ז צריך טירחא כל לב לזה משני כאן ביחיד אבל בציבור אין הפר מקודם שחרב בהמ"ק לאח"ך ולפי"ז דביחיד נמי נמצא לו אפי' בזה"ז ע"ז שאול שאל ויחיד אימת נמצא לו בזה"ז והוא נענה הא לא אפשר דידוע דשערי תפלה ננעלו כדכ' סתם תפלתי אם לא שתאמר דגם בזה"ז נשאר זמן מה שגם היחיד נענה וזה אימתי ועז"א אלו ימ"ת וכמ"ש הרי"ף ז"ל: ועי"ל קרוב לזה דהמקשן היה סובר מעיק' דהגם דידע מעיק' ההיא מימרא דר' יוחנן דאמר לעיל גדולה תשובה שמקרעת גז"ד ש"א ואסיקנא לעיל דאיירי בצבור ובההיא לא ק"ל מידי דמ"מ ס"ל דבעי תשו' ותפלה מעלייתא בכל לב דאהניא להו לקרוע גז"ד והיינו ע"ד כי תדרשנו בכ"ל והיינו דכ' דרשו ה' בהמצאו אימתי הוא נמצא קראוהו ב"ק ע"ד קרוב ה' לכ"ק וכו' דהיינו רומז ונרמז ממש לההוא קרא דכי תדרשנו בכ"ל וזה היה סבור מכח מ"ד ושב ורפא לו איזהו דבר דבעי רפואה הוי אומר זה גז"ד דאילולי קודם לא יצדק לשון רפואה כדמשני לעיל אליבא דריו"ח וההיא דשב בנתיים ופירש"י בין ר"ה ליוה"כ אין הכונה לקרוע גז"ד אלא ע"ד דאמר ריו"ח ג' ספרים וכו' בינונים תלויין וכו' ועז"א השב בנתיים דשמא הוא מכת הבינונים ואזי א"צ רפואה דהיינו תפלה וטירחא אלא תשו' דיו ומוחלין לו דאי כבר נחתם היה ס"ד אפי' הביא וכו' ולזה דאוקים קרא דרשו ה' ביחיד דהיינו תפלה ודרישה מועיל ומוכרח לפי"ז אחר גז"ד דאי קודם גז"ד לא בעי רפואה שבאה ע"י טירחא כדמשני לעיל וע"ז שאל אימת שהרי אחר גז"ד אפי' הביא וכו' כמש"ל לז"א בימ"ת וברייתא דקתני בנתיים כפשטה וכ"כ התוס' ז"ל בנידה ד"ע ע"ב בד"ה כאן וכו' לזה הק"ל איך אמר רב גז"ד דצבור נקרע כלאחר יד והכ' דרשו ה' בהמצאו וכו' דהגם דכבר ידענא דמקרעין גז"ד אבל מ"מ כלאחר יד כ"כ מנלן. לזה תירץ כאן ביחיד וע"ז בעי במאי איירי ביחיד וזהו דקאמר ביחיד אימת דמי אמרינן דביחיד ע"י טירחא מרובה ותפלה בכל לבו דיכול לקרוע גז"ד שנחתם כדמשמע מקרא דדרשו ה' ע"ד ובקשתם משם אה"א ומצאת כי תדרשנו או נימא דביחיד אינו מועיל אלא קודם שנחתם הגז"ד וכמש"ל בברייתא לזה השיב לו אין הכונה בהמצאו ע"ד ובקשתם וכו' ומצאת עד שתכנס בספק בין קודם גז"ד לאחר גז"ד אלא הכונה על ימ"ת שהקב"ה מצוי באלו הימים בין קודם בין אחר גז"ד לא יש הפרש באלו הימים וליכא תמיהא כלל בקריעת הגז"ד ליחיד אמנם קשה עדיין כיון שאמר שבאלו הימים זמן תשו' לכל הוא ואינו חוזר ריקם והוי כרבים בשאר ימות השנה א"כ כדי להבין סוף המקרא דאמר קראוהו ב"ק ודאי הוא אפי' בשאר הימים דהכונה ע"ד קרוב ה' לכ"ק לכל אשר יק"ב ונמצא אפילו בשאר ימים יש מקום לקריאתו לז"א ויגוף ה' את נבל וכו' אמ"ר כנגד יו"ד לגימות וכו' שזכות זה תלה לו אפי' שלא עשה בלב שלם ואפי"ה תלה לו הזכות וכ"ש דהתשו' תולה להגן מן היסורין עד זמן ר"ה ויקרע גז"ד וכמ"ש ז"ל תשו' תולה וכו' ומעתה א"ש דברי הרמב"ם ומרן ז"ל בכ"מ דלעולם פסק כרב ומ"ש דבשאר ימות השנה יפה תשובה היינו להגן מהיסורין אבל אינה מקרעת לגמרי ובימ"ת יפה ביותר דמקרעת לגמרי וא"ת דלפי"ז מאי קא בעי בש"ס כמאן מצלינן וכו' דנימא להגן עליו מן היסורין ואתיא ככ"ע לזה אומר אני דהתירוץ לזה פשוט הוא דשם שכבר הגז"ד נמתח והתחילו היסורין לא אפשר לסלקם ע"ד שאמרו ז"ל לעולם יתפלל אדם קודם שיחלה וכו' וכן יש סמך לזה ממ"ש בפ' יוה"ך תשובה המוחלטין מעכבת הפורענות. ופי' שם הרי"ף ז"ל לחד פי' דמעכבת שלא להביאם מהרה יעו"ש והיינו כדכתיבנא: אמנם ק"ל ממ"ש התוס' ז"ל שם בד"ה כמאן מצלינן וכו' דהקשו ממ"ד בשבת הנכנס לבקר את החולה וכו' ותי' מתי יחלה נגזר מתי יתרפא לא נגזר ולהכי אומרים המקום וכו' אפי' לר"י עכ"ל. וזה נראה היפך דברינו ממש איברא דלכאורה קשה דאמאי לא משני הכי בגמ' עלה דכמאן מצלינן עד שהוצרכו לאוקומי כר' יוסי אלא לענד"ן דהתוס' ז"ל איירי בנגזר עליו מעט יסורין לפי שעה ואח"כ יתרפא ואפי' דאנן לא ידעינן לכן מתפללין עליו שאם לא נגזר עליו מיתה שיקרב רפואתו ובגמ' רצו לומר לענין שמתפללין עליו ועושים לו שינוי השם להצילו ממיתה ולקרוע לו גז"ד לכך הוצרכו לאוקומה כר' יוסי. ועדיין יש לעורר בדברי התוס' ז"ל מההיא דע"ז שאמרו ע"פ וחלאים רעים ונאמנים וכו' ביום פ' וע"י סם פ' וכו' ועיין למהרש"א ז"ל בח"א שם ובתשו' מ"ץ ח"א סי' ס"ז ובמהר"א טולידו ז"ל בס' דברי חפץ דקי"ט: נחזור למאי דאתינן עלה דרבינו ז"ל פסק כרב ולא כר' יוסי ולא כרי"ץ וכדמוכח מד' מרן ז"ל בכ"מ ולפי"ז ק"ל לכאו' קשה דרב אדרב דבפ"ק דע"ז אמר התם שניות יושב ודן ופירש"י ז"ל כר' יוסי דאמר אדם נידון בכל יום ואליבא דרש"י ז"ל אפ"ל דההיא דר"ה דרב ושמואל בר אונייא לא שמט מרב עצמו אלא דהכי שמיע ליה על דרך שאמרו בעלמא תרי אמוראי אליבא דרב ועיין להרב תנא שם שהק' כן קרוב לזה דאמאי לא אמרו דההיא דע"ז איירי במלך וצבור דנידונין בכל יום יעו"ש וגם לפי שיטת הרמב"ם ומרן ז"ל ליכא לאקשויי מדרב אדרב די"ל דהתם במלך וצבור איירי וכמ"ש הרב תנא ז"ל ולרש"י ז"ל סוגיא כפשטה דאתייא כר"י וכרי"ץ: ולעיקר קו' הרב התנא ז"ל שם ע"ד רש"י ז"ל דאמאי לא פי' דמיירי במלך וצבור הנה הרב מר שארנו מהרח"א ז"ל שם תירץ לפי שיטתו בפי' הסוגיא דרב ס"ל כר' יוסי יע"ש ולדידי נ"ל דס"ל לרש"י ז"ל סוגיא בדוכתה עדיפא וסוגיא דר"ה לא סברא הכי דאי סוגיא דר"ה ס"ל דמלך וצבור נידונין בכל יום וה"ט משום חשיבותייהו כמ"ש מהרש"י ז"ל ולכך אם התפללו נענין א"כ קשיא דמאי רבותייהו דמלך וצבור שהרי אפי' יחיד קורע הגז"ד כרי"ץ כדאמרי' לעיל בגמ' ואבע"א כרבנן וכרי"ן אלא ודאי דסוגיין דר"ה לא ס"ל הכי לכך אמרו כר' יוסי והיינו כתי' קמא דבסו' דר"ה ומתיישב יותר מתי' בתרא להכי נקט רש"י ז"ל כתי' קמא: המורם מזה דאפי' בשאר ימות השנה אחר גז"ד מ"מ מהניא התפלה לענין שדוחה לפי שעה היסורין שמתעכבים לבא כמ"ש הרי"ף ז"ל במס' יומא היינו ליחיד וכן דעת הרמב"ם ומרן ז"ל: והנה מתבאר מדברי הרמב"ם ז"ל דתשו' היחיד דמהניא בימ"ת לקרוע הנז"ד כדאמרי' בסוגיין דר"ה דבעי ויחיד אימת ומשני אלי ימ"ת דמשמע משם דבימ"ת גדול כח היחיד כרבים שגז"ד מתקרע ומזה יש לדקדק ע"ד התוס' דנידה ד"ע בד"ה כאן בעושין תשו' שפירשו לא שב בנתים קודם גז"ד יע"ש דמשמע דגם בימ"ה בעינן דוקא קודם גז"ד אבל רש"י ז"ל בר"ה די"ז כתב על ההיא דלא שב בינתיים סתם בין ר"ה ליוה"ך יע"ש משמע מד"ק דבכל אופן אפי' נחתם גז"ד