פני יצחק חלק ו טו

דהכי ל"ן או"ד דוקא בעוב"ר בשוא"ת הוא דאמרינן הכי ולא כשעובר בקו"ע וע"ז כ' הגאון החק"ל ז"ל שם דהריטב"א והנמק"י ז"ל פשיטא להו לחומרא ואין ס' דאילו ראו הפוס' ז"ל את דבריהם לא היו חולקין ע"ד הראשו' יעש"ב ושכ"ס מר בריה דרב הרה"ג ראש"ל מהרד"ח ז"ל בס' הבהיר נדיב לב ח"א דקנ"ז ע"א יעש"ב ועפיד"ק הסכמתי בעניותי שם דפ"א ע"א באותו נדון דלית דין ולית דיין שיוכל להורות היתר לראובן הלזה לעבור על שבועתו בקו"ע יעש"ב. וכ"ז אינו אלא משום דבו בפרק לא מצאתי שום חולק ע"ד הגאון החק"ל ז"ל הנז"ל: ואולם אחז"ר נד"מ ס' הנורא שער אשר להגאון מהר"א קובו ז"ל וזכינו לאור תורתו ברוך שחלק מחכמתו והנה ראיתי בדב"ק באה"ע סי' ב' דל"ז ע"א שעמד בהאי ספיקא דמהראנ"ח ז"ל שם דל"ו ע"ד וז"ל ואין לפקפק הכא ממ"ש מהראנ"ח וכו' משום דרבים לוחמים עליו וסברי בקו"ע וכו' ושו"ר דגם מהראנ"ח גופיה לא עמד טעמו בו וכו' הרי מבואר דהדר מר משמעתיה וכו' הן אמת שאנכי הרואה בתשו' תק"ל וכו' ולדידי ע"כ לא נאמרו דברי הריטב"א והנמק"י א"ד בכגון ההיא דנדרי אונסין וכו' באופן דבאידך דהראנ"ח דסי' ך' דגם באומ"ד ברורה חילק ידע דבקו"ע ל"א אדעתא דהכי שפיר חולקין עליו מהריב"ל ומהרח"ש ורבים דעי' ול"ק להו מההיא דהריטב"א והנמק"י וכאמור וכו' עכ"ל הטהור יעש"ב. ודבריו נאמנו מאד ובפרט דלא לאשווי פלוגתא בין הראשונים הרטב"א והנמק"י ז"ל עם שאר גדולי הפוס' ז"ל הבאים אחריהם וכמה קשה הדבר לומר דלא ראו דברי הראשונים ז"ל גם שם דל"ז ע"ב בזכרונותיו אות ב' כתב הגאון מהרא"ק ז"ל דס' מהראנ"ח הנז' הוא הפך דעת כל הפוס' ז"ל וכו' יע"ש. ועוד אור נגה עלינו ס' הבהיר דברי שמואל הנד"מ להגאון הרב מהר"ש ארדיטי ז"ל חד מרבני וגאוני עוב"י שאלוניקי יע"א ושם ראיתי בתשו' הרמתה באה"ע סוס"י ו' שהבי"ד הגאון מהרא"ק ז"ל הנז' וסמך ב' ידיו קדש עליו ושכ"כ החס"ל אה"ע סי' ד' יעש"ב: ולפי"ז אין לנו לחוש עוד למ"ש הגאון החק"ל והרב מר בריה ז"ל הנז"ל ונקטי' עיקר כב' המאורות הגדולים הרבנים האח' ז"ל הנז"ל דהלכתא כבתראי וחזר הדין לתפוס עיקר ככל רוב הפוס' ז"ל דס"ל דגם בקו"ע אמרי' אדעתא דהכי ל"ן ואין ספיקו דמהראנ"ח ז"ל מוציא מידי ודאן של כל הפוס' ז"ל דקיימי דלא כוותיה וממ"ש הריטב"א והנמק"י ז"ל לא תברא כלל ככל מ"ש הגאון מהרא"ק ז"ל כנז"ל ודלא כדאסיקנא בעניותין באותה תשובה דסי' ט"ו הנז"ל וכמדובר: והנה שם בתשו' דסי' ט"ו הנ"ל הבאתי אני עני שם בדפ"ג ע"ג ס' פ"מ והרב מטה יוסף והרדב"ז ומהריק"ש ז"ל והרב פאת נגב ז"ל בסי' ט"ו כולהו ס"ל דאף דהיא רוצה להגרש בגט והוא אינו רוצה לגרשה מתירים לו לישא אא"ע לאחר יב"ח לכ"ע וע"ז כתבתי אני עני שם דשאני כולהו נדונות הפוס' ז"ל הללו דאיירי במורדת דמ"ע מבלי שום טעם ואמתלא למאיסתה בו וכו' יעש"ב. ולפי"ז בנד"ן כיון שלא נתנה שום טעם ואמתלא למאיסתה בו לגמרי הא ודאי דאין זה אלא משום שעיניה נתנה באחר וראוי לקנוס אותה להתיר לו לישא אא"ע אפי' שהיא מסכמת לקבל גט כיון שהוא אינו רוצה לגרשה וכסברת גדולי הפוס' ז"ל הנז"ל וליכא למיחש בנ"ד פן תצא לתרבות רעות כדחיישנא אנן בעניותין בנדון של אותה תשו' דסי' ט"ו הנז"ל כיעו"ש דהכה כיון שלא נתנה טעם ואמתלא למרדתה בו ראוי והגון הוא לקונסה כמ"ש מהראנ"ח בסי' מ"א ואין לחוש לשלא תצא לת"ר כיון דהיא בת טובים ואביה ואמה חיים וקיימים מנכבדי העיר מיראי ה' וחושבי שמו וזה פשוט. וכבר נודע מ"ש הרב מטה יוסף והגי"ר ז"ל בגו"ר ח"מ כלל ג' סי' כ"ט ו"ל דבמצרים יע"א נהגו לפסוק כהרדב"ז ומהריק"ש ז"ל אף שהם נגד הרמב"ם ומרן ז"ל כיעוש"ב: והגם דבאותה תשו' דסי' ט"ו הנ"ל שם בדפ"ו ע"א בד"ה ועוד וכו' העליתי בעניותי דכיון דקי"ל ס' שבועה להחמיר אין להתיר לו לישא אא"ע כשאינו רוצה לגרש לזו וכו' יעש"ב מ"מ כיון דהאי נדון דמסיקנא ביה השתא מעשה שהיה בעוב"י מצרים יע"א היה ושם קיימו וקיבלו הוראות הרדב"ז ומהריק"ש ז"ל כידוע א"כ הרי לפנינו דהרדב"ז ומהריק"ש ז"ל בפי' אתמר מפ"ק דשרינן ליה לישא אא"ע כשאינו רוצה לגרש לזו כנז"ל א"כ תו לית לן למיחש בנ"ד לכת החולקין ולהחמיר משום ספק שבועה כלל וכמובן: ועוד דהנה אמת דהתם בסי' ט"ו הנז' אסיקנא בעניותין להחמיר גם בס' שבועה דחתן מכמה אנפי ודלא כדס"ל להרה"ג ראש"ל מהר"מ סווזין ז"ל והרב מר ואהלות ז"ל המקילין טובא בהאי שבועה דחתן וכנ"ד והארכתי בעניותי בזה כיעוש"ב: אמנם האמת אגיד דהשתא הכא שיצאו לאור סש"ץ של רבני וגאוני עוב"י שאלוניקי יע"א האח' ז"ל וזכינו לאורם והנה ראיתי בדב"ק דרובם ככולם עלתה הסכמתם להקל בשבועה דחתן כגוונא דנ"ד ראשון בק' מני"ר הרה"ג מהר"ש ארדיטי ז"ל בתשו' דברי שמואל הנד"מ באה"ע סי' ח' דקמ"א ע"א דאחר שעלתה הסכמתו כמ"ש הרב הגאון שער אשר ז"ל דלא כמ"ש החק"ל ז"ל וככל מ"ש באותה תשובה דבסס"י ו' הנז"ל וסיים עלה בסי' ח' וז"ל באופן דכפי כל האמור ומדובר תורה יוצאה לנ"ד דיכול הבעל לישא אא"ע ואם מפאת חרגמ"ה והשבועה וכו' לית לן בה דבזה אמרינן א"ד ל"ן הנה כתב עוד שם וז"ל ומ"ג דאיכא עוד כמה ספיקות בשבועה הלזו שנשבע בשעת הנישואין שלא לגרשה בע"כ ושלא ישא אא"ע והנה יצא ראשון דהשתא הכא אנן קיימין דנשבע בת"כ ויש מ"ש דאין להחמיר בשבועה בת"כ וכמ"ש מהריק"ו ז"ל וכו' הבי"ד הרב המחבר ס' מעט מים בשארית הפליטה סי' כ"ו דעמד שם במי שמרדה אשתו עליו או אמרה מאסתיהו וכו' אם יש היתר לשבועתו שלא ישא אא"ע ועמד וימודד אר"ש מכמה ספיקות שיש בשבועה זו ותחי' וראש הבי"ד מהריק"ו הנז"ל וכו' וגם הביא לנו דהרב מחנ"א ז"ל בה"ש סס"י ב' סיים בהך שבועה דהחתן וז"ל ועוד אחרת יש בנ"ד להקל וכו' וגם הביא דהרב מהרח"פ ז"ל בס' חו"ש סי' ה' דט"ז הקל מה"ט דהוי כת"כ וכו' והגם די"ח מ"מ מידי ס' ל"ן וחשבנן ליה ס' כפי"ד קצת פוס' דס"ל להקל מה"ט וכו' וגם הביא סברת הי"א דאין להחמיר בשבועת ת"כ מטעם דאין השבועה ע"י בעל דבר אלא ע"י סרסור וגם בזה הביא מ"ש מהריק"ו בש"ו נ"ב הנז' בשם רב אחד דאין להחמיר בשבועה דבת"כ אלא כשתקעו כפם זל"ז הנשבע והמשביע ולא כשהוא ע"י סרסור וכ' דהר"מ מפאדובה ז"ל סי' ט' אחר שהבי"ד מהר"ם בזה החזיק את דבריו דהכי ס"ל להרשב"א וכו' וגם הביא מהעדב"י סי' ל"א דס"ח ע"ג הוסיף עוד לומר דכיון דהמנהג פשוט שאין הנשבע נותן ת"כ לכלה בעצמה אלא ע"י החזן נראה דאין להחמיר כולי האי וכו' ועוד כתב ט"א מ"ש העדב"י סי' מ"ב דשבועה שלא הזכיר בה שום שם ולא כינוי אין בו לאו דלא תשא ואין לה דין חומר השבועה יע"ש ומינה דלדעתו יש להקל בשבו' החתן דאין בה לא שם ולא כינוי גם המהנ"א הל"ש סי' ג' הביא י"א דכל דליכא שם ליכא כ"כ חומר שבועה אלא איסור בעלמא ושי"א דהוי מד"ק ושהרפ"מ כ' דאפי' איסור ליכא וכו' ובס' חו"ש למהרח"פ ז"ל סי' ו' בתשו' הרב השואל עשאו ס' לנ"ד יע"ש ומשום מ"ש ע"ד המב"ה כבר הכריע הרב