פני יצחק חלק ו קנח

עוד אלא שאין תפלתו דייקא שמתפלל בעת צרתו בכל עת הצריך לו והיה מן הראוי שתהיה תפלתו נמאסת דצריך שיזכיר צדקותיו ולא חטאיו והוא אינו עושה כן והיה מן הראוי שתהיה נמאסת תפלתו קמל"ן דאפי"ה אינה נמאסת יען שהוא עושה כן מרוב הענוה שבו כמדת יעקב אע"ה: נחזור למ"ש מר שארנו הרב מהרח"א ב"ד ז"ל הנז"ל דכל חיליה דמני"ר אינו אלא משום דאיכא בציבור השראת שכינה וכנז"ל ולפקענ"ד יש לגמגם בד"ק דא"כ חולה נמי דהשכינה מראשותיו ה"נ דנענה בכל עת וזמן לקרוע לו גז"ד וכעין מאי דאשכחן לענין שאין מלה"ש נזקקין אלא ללה"ק וכתב רש"י ז"ל שם במס' תענית דאם התפלל בכל לשון אין מלה"ש נזקקין להביא תפלתו להקב"ה אמנם החולה שאני דהשכינה מראשותיו וא"צ למלה"ש והבי"ד הרב תנא שם כנז"ל ולפי"ז תק"ל ממ"ש בר"ה די"ו כמאן מצלינן האידנא אקנירי ואמריעי וכו' ולא אשכח לאוקומא אלא או כר"י דס"ל אדם נידון בכל יום או כרי"ץ ואמאי נימא דשאני חולה דהשכינה מראשותיו והו"ל דינו כרבים דקורה, להם גז"ד בכל עת: ולזה י"ל כמ"ש ז"ל דיותר מעולה תפלת החולה על עצמו ממה שמתפללין עליו הזולת וראיתם מחזקיה מלך יאודה ואפשר דה"ט משום דהשכינה מראשותיו ואנה"נ אפי' אחרים שמתפללים עליו בביתו של חולה מועלת לו משא"כ כשמתפללים עליו במ"א אבל מ"מ עדיין קשה לפמ"ש התוס' שם בד"ה כמאן מצלינן וכו' דהוק"ל מההיא דהנכנס לבקר את החולה אומר יה"ר וכו' ונדחקו לתרץ יע"ש ואי איתא הול"ל דנכנס לבקר שאני דהיינו דאהניא ליה משום דשכינה מראשותיו של חולה ומתקבלת תפלתו כל עת ותו דבלאו"ה מתפללים מסתמא על החולה בבהכ"נ דהתם הש"ש ואעפי"כ לא אהניא ליה בכל עת דאמרז"ל לא זזה שכינה מב"כ וב"מ וההיא דתפילת החולה עצמו דאהניא ליה בכל לשון שאני דקרוב ה' לנשברי לב אלא ודאי דאין לומר הטעם דנענין הציבור בכל עת משום הש"ש ולא תליא בהכי כלל אלא דעיקר הטעם דנענין בכל עת לקרוע גז"ד ה"ט משום כי גדול כבוד ציבור ומלך יוכיח דדינו כרבים ולא אשכחן בגמ' דבמלך קדמה שכינתא ואתיא אלא ודאי משום כבודו של מלך נידון בכל יום ומועלת לו תפלתו לקרוע לו גז"ד וכן הציבור. ועוד נלע"ד דגם הרב ז"ל הנ"ל לא אמרה למילתיה אלא לס"ד דמקשה ויחיד אימת אבל למסקנא לא קיימא הכי אלא דציבור שאני משום דגדול כבודם וכנז"ל: איברא דעדיין קשה דמבואר יוצא מדברי הרב מהרח"א ב"ד ז"ל דרב דאמר מנין לגז"ד של צבור וכו' ויחיד אימת ומשני בימ"ת כולהו ס"ל כר' יוסי דאמר אדם נידון בכל יום דאלת"ה מאי האי דקאמר ויחיד אימת אלו ימ"ת וכתב הרב הנז' ז"ל דנמצא פי' הכתוב דרשו ה' בהמצאו אלו ימ"ת אפי' אחר גז"ד קראוהו וכו' כשאר הימים היינו קודם גז"ד כנז"ל והיאך ימצא כשאר ימות השנה קודם גז"ד הרי לרבנן מבואר יוצא לעיל בההיא סוגייא דכמאן מצלינן וכו' דלרבנן ולכ"ע ביוה"ך כבר נחתם הגז"ד וליכא למיקם עלה דמילתא אלא אם נאמר כר' יוסי דאדם נידון בכל יום לז"א אפשר דעיינו בדיניה וקודם שיחתם גז"ד וכן מבואר שם בדברי הרב ז"ל שכ"כ עלה ההיא דרב דבפ"ק דע"ז שניות יושב ודן וכתב רש"י ז"ל כר"י דאמר אדם נידון בכל יום וכתב שם הרב ז"ל דלפי דרכו יובן דליכא לאוקומא כי אם דוקא כר"י וכמ"ש וא"כ לפי דבריו ההפרש שבין ימ"ת לשאר הימים הוא שבימ"ת כל יום ויום מהניא תפלתו ותשו' שאפי' כבר נחתם גז"ד נקרע ובשאר הימים דוקא בג' שעות ראשונות מן היום ולפי"ז רב פליג עם ריו"ח דאמר לעיל בר"ה ג' ספרים נפתחים בר"ה דזה דלא כר' יוסי בהכרח דאליבא דר"י ביוה"ך נגמרים הכל. ולפי"ז קשה דרבינו פסק להא דריו"ח בפ"ג דהל' תשובה ופסק הכא כההיא מימרא דרב כמ"ש מרן ז"ל בכ"מ וכנז"ל. ועו"ק לפ"ז מ"ש הרב דלפי הס"ד קרא מיירי ברבים משום דאיכא הש"ש וכשאמר רב דברבים אפי' אחר גז"ד מהנייא תפלה ודרשו ה' בהמצאו קאי על היחיד משו"ה הקשו ויחיד אימת דבשלמא רבים שכינתא קדמה ואתיא וכו' ולענ"ד ק"ל דשפיר מתוקם קרא ביחיד דהרי אמרי' התם דאפי' יחיד כינה עמו והקשו דאחר דאפי' יחיד וכו' ומשני קדמה ואתיא א"כ י"ל ביחיד שישב תחילה ועסק בתורה ובאה השכינה אצלו והיינו דרשו ה' בהמצאו שהוא נמצא לו קראוהו בהיותו קרוב דהיינו קודם גז"ד והיינו כדס"ד מעיק' לגבי ציבור ומה נתחדש לו עתה עד ששאל ויחיד אימת והדרא קושיית הרב לדוכתה והתרצן ג"כ למה הוצרך לחלק בין ימ"ת לשאר הימים וכעין זה יש לעמוד בדברי הרב התנא ז"ל שם בענין שהמתפלל בכל לשון כמו חולה ובמ"ש דרבינו פסק כרי"ץ יע"ש והרי רבינו פסק להא דר' יוחנן וכל הענין שם: ולכן נלע"ד עיקר כדכתיבנא דמלך וציבור דנידונין בכל יום היינו משום כבודם ועי"ז הם מתפללים ויכולין לקרוע הגז"ד דידהו וכמו כן כתב הרב יפה מראה בפ"ק דר"ה סי' ו' עלה דההיא דר' מלך וציבור נידונין בכל יום דלחשיבותייהו נידונין בכל יום משא"כ ביחיד ומאי דמצלינן האידנא אקצירי וכו' הוי דוקא כר' יוסי ואע"ג דאמרו בגמ' ואבע"א כרי"ץ וכרבנן אפשר דר' לא ס"ל הכי והרב תנא ז"ל שם בפר"ד כתב ע"ז דאיך אפ"ל דבר זה וכו' והא אמרינן לעולם כרבנן וכרי"ץ וכו' יעו"ש ולענד"ן דדברי מהרש"י ז"ל ברור מללו דרבנן מצו סברי כרי"ץ דהיינו שנידון בר"ה וביוה"כ ואח"כ יכול לקרוע גז"ד כרי"ץ מ"מ רבי עצמו לא אפ"ל דס"ל הכי דאם נאמר דגם רבי הכי ס"ל א"כ מאי חשיבותייהו דמלך וציבור הרי אפי' יחיד יכול לקרוע הגז"ד אלא ודאי מאי דמצלינן וכו' מוכרח כתי' קמא דר' יוסי וכי תימא אמאי לא נימא כרי"ץ כיון דר' גופיה לא ס"ל לא כמר ולא כמר א"כ נימא שמתפללים או כר' יוסי או כרי"ץ אמינא לך דאה"נ אפ"ל כן אבל בגמרא שהוצרכו לומר ואבע"א כרי"ץ כדי לתרץ דאפי' כרבנן מצלינן וכדס"ל לרי"ץ אבל לס' רבי בירוש' דלא אתי ככ"ע מאי איכפת עם רי"ץ להכי סבר כר' יוסי דלא נפק"ל מידי: ברם חל עלינו חובת ביאו' לשון הסוגייא דר"ה דבעי ויחיד אימת ותמה הרב מהרח"א ז"ל הנ"ל דמעיק' נמי יש לשאול כזאת כנז"ל ולענ"ד אפ"ל במ"ש ז"ל בפ' הזהב מיום שחרב בהמ"ק ננעלו שערי תפלה והרב המוסמך הרי"פ ז"ל הקשה דהכתיב בכל קראנו אליו ודוחק לומר דהתם בזמן שבית המקדש קיים ותי' דהכא ביחיד והתם בצבור דהיחיד אינו נענה אלא בזמן שהצבור מתפללין כי אם בימ"ת וכו' עכ"ל. ובזה אפ"ל כונת הגמ' דהמקשן היה סבור דקרא דבכל קראנו בזמן שבהמק"ק ולמדנו זה מדברי הנביא שביאר דברי מרע"ה ואמר דרשו ה' בהמצאו ר"ל בהמצאו ע"ד מ"ש בתורה בצר לך וכו' כי תדרשנו בכ"ל וזהו בז' שאין בהמק"ק קראוהו בהיותו קרוב בזמן שבהמ"ק קיים והיינו דדייק קרא בתחי' לשון דרישה ובסוף לשון קריאה ע"ד בכל קראנו אליו בלי טירחא מרובה אבל דרשו הוא לשון חקירה ודרישה שצריך טרחא רבתי ע"ד כי תדרשנו בכ"ל ולפי"ז אין זה דוחק כמ"ש הרי"ף ז"ל דמדברי הנביא דייק הכי והשתא לפי"ז הא דכתיב סתם תפלתי איכא לאוקומי קרא ביחיד ובזה"ז דאינה מתקבלת תפלתו עד שיתפלל בצבור בכל עת וזמן אפי' בימ"ת והצבור נמי בזה"ז אינה מועלת