פני יצחק חלק ו קנז

דרוש א' לשבת תשובה א לאהבה את ה"א לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה: איתא בפ"ק דר"ה דח"י אמר"ש ב"א אמ"ר מניין לגזר דין דצבור שאינו נחתם והכתיב נכתם עונך לפני אלא מניין שאפי' נחתם מתקרע שנאמר מי כה"א בכל ק"א והכתיב דרשו ה' בהמצאו התם ליחיד ויחיד אימת אלו יו"ד ימים שמר"ה עד יוה"כ ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל יו"ד ימים מאי עבידתיהו אמר"י אמ"ר כנגד י' לגימות שנתן נבל לעבדי דוד אמר"ן כנגד יו"ד ימים שמר"ה ועד יוה"כ ע"כ. ומימרא זו פסקה הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תשו' וז"ל אעפ"י שהתשו' יפה לאדם בכל עת וזמן בימ"ת יפה היא ביותר דכ' דרשו ה' וכו' עכ"ל ויל"ד דמהיכן יצא לו דיפה צעקה ותשו' לאדם בשאר הימים ובימ"ת יפה ביותר דהרי מבואר בגמ' הנ"ל דהציבור בכל עת מדכ' בכל ק"א ויחיד בימ"ת דוקא כנז"ל וכבר עמד ע"ז הרב פר"ד ז"ל בדרך הרבים ותירץ דרבינו פסק כרי"ץ דאמר יפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד בין לאחר גז"ד ודעת רי"ץ נמי הכי מכח קרא כדכ' דרשו ה' בהמצאו מש' דיש ימים שנמצא לכל עכד"ק יע"ש. ולענ"ד דאכתי קשיא ע"ד מרן ז"ל בכ"מ שם שציין בסתם מימרא דרב ב פ"ק דר"ה ובמימרא דרב מפורש להיפך. ואשר אני אחזה לי ליישב לענ"ד והוא במ"ש מר שארנו הר' מהרח"א ב"ד ז"ל בדרוש תשו' המובא בסו"ס אשדות הפסגה שדקדק בהאי מימרא דרב במה ששאלו בש"ס ויחיד אימת דנראה דהשתא נפלה הקו' דיחיד אימת והרי אפי' מקודם לס"ד דאיירי בצבור עדין יש לשאול אימת ותי' דלפי הס"ד דאיירי האי קרא דדרשו בצבור י"ל עפ"י מ"ד בפ"ק דברכות מנין ליו"ד שמתפללים ששכינה שרויה ביניהם אלדים נצב בעדת אל וה"פ הכ' דרשו ה' בהמצאו דהיינו בציבור כל בי עשרה שכינה שורה ועם כל זה קראוהו בהיותו קרוב דוקא קודם גז"ד אבל אחר גז"ד לא אבל השתא דאמר דגז"ד דצבור אפי' נחתם מתקרע ואוקים קרא דדרשו ביחיד לזה שאל ויחיד אימת מצוי לו ואמר אלו ימ"ת שאפי' נחתם גז"ד מתקרע קראוהו ב"ק דהיינו בשאר הימים קודם גז"ד עכתד"ק יע"ש. ולפי"ז י"ל דגם הרמב"ם ז"ל הוק"ל כן בסוגיא כקו' הרב ז"ל והוכרח לתרץ כתי' הרב ז"ל דמעיק' הוה ס"ד דמיירי בצבור ומטעם שכינה שרויה בציבור אבל השתא דאיירי ביחיד חלה השאלה דיחיד אימת ותי' הש"ס בימ"ת שהם זמן תשו' לכל ונקרע הגז"ד וקראוהו ב"ק צ"ל בשאר הימים דמ"מ יפה לאדם הצעקה דמהניא לקודם גז"ד אבל בימ"ת יפה ביותר שמקרעת גז"ד גם דיחיד ולפי"ז ה"ט דפשיטא ליה למרן ז"ל בכ"מ שכ' בסתם מימרא דרב פ"ק דר"ה משום דחילוק מוכרח שם בסוגיא ומוכרח מקרא דקראוהו ב"ק וכמובן: ואגב אורחין למדנו מתורת הרב מהרח"א ז"ל הנ"ל טעם כעיקר דגז"ד דצבור מתקרע בכל עת דה"ט משום השראת שכינה דכיון דשכינה ביניהם הוא עונה אותם בכל עת וזמן זיש להביא קצת סעד לטע"ז מדכתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלקים ק"א וכו' ודרשוהו בש"ס הנז' על הצבור והוי מטעם שקרוב ה"א ושרוי עמהם כב יכול וכמ"ש הר' התנא בדרך הרבים שם דאפי' יתפללו הרבים בכל לשון אין תפלתם נמאסת משום דהשכינה עמהם דכל בי עשרה ש"ש כנז"ל: ובהכי ניחא לי מ"ש הרמב"ן ז"ל ע"פ כי יבא אלי העם לדרוש אלקים להתפלל על חוליהם במקום המשפט והתבודדות ע"כ. לפי"ז שהיו באים לשם בעבור שהוא מקום המשפט והלימוד כמשז"ל נכנס אהרן ושנה לו פרקו וכו' כי שם מקום השראת שכינה דאלקים ניצב בעדת אל ויכול לקרוע גז"ד של החולים ולז"א לדרוש אלדים כאורחיה בכ"מ על דרך ודרשת את ה"א ומצאת שהוא לשון תפלה. וע"ע ברא"ם ז"ל בפ' תולדות ע"פ לדרוש את ה' בד"ה בבמ"ד ש"ש מ"ש ע"ד הרמב"ן כי אין דרך המתפללים לשכון ברחוב וכן משה"ק עוד ממ"ש הרמב"ן עצמו וכן ההיא דרחב"ד אם חי אם מת כל זה יתיישב לשיטה זו ועיקר הדרישה היא התפלה אלא ע"י התפלה הם מבחינים אם יחיד וכו': ולפי"ז אפ"ל כונת רז"ל במ"ש כל מי שדעתו שפלה עליו כאילו הקריב כל הקרבנות כולם ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת דכבר כתבנו דצבור דוקא דתפלתם נשמעת בכל עת והיחיד דוקא בימ"ת ודצבור אפי' בכל לשון וכמ"ש הרב תנא ז"ל ומטי בה ממ"ש בתענית גבי חולה דכיון דהשכינה מראשותיו א"צ למלה"ש שיהיו נזקקין לו להכניס תפלתו אפי' שמלה"ש אין נזקקין אלא ללה"ק יע"ש. וידוע דציבור אפי' ויפתוהו בפיהם וכו' אין תפלתם נמאסת דקרא כתיב הן אל כביר ל"י וא"כ לפי"ז דהטעם הוא משום השראת שכינה בזה א"ש דגם העניו שהוא מרכבה לשכינה כידוע דאני את דכא כתיב לכן אמר דאפי' דמן הראוי היה שאין תפלתו נשמעת בכל עת דכתיב דרשו ה' בהמצאו דדוקא בימ"ת לכך אמר אין תפלתו דייקא אפי' שהוא יחיד ואפי' בכל עת ובכל לשון מתקבלת לקרוע גז"ד ומאי דנקט אין תפלתו נמאסת בלשון זה לימדנו להועיל דדינו כרבים דכתיב בהו הן אל כביר לא ימאס וחד טעמא אית להו דהי"ט משום השראת שכינה: ובזה יש להבין ג"כ משז"ל למי נושא עון למי שעע"פ לשארית נחלתו אליה וקוץ בה למי שמשים עצמו כשיריים ע"כ. וצל"ד דמאי אולמיה. ועם האמור הנה נכון דכחו עדיף כרבים דמי ובידו יכולת לקרוע גז"ד אפי' בכל זמן ובכל לשון וכנז"ל: ובאו"א אפ"ל כונת אומרם ולא עוד אלא וכו' בהק' מ"ש הרב פני דוד ז"ל בפ' וישלח ע"פ קטונתי מכל החסדים שכתבו המקובלים דכשהאדם בעת צרה צריך שיזכיר צדקותיו לפני המב"ה כדי שירחם עליו ולא יזכיר חטאתיו משום מדה"ד המתוחה עליו ויעאע"ה מרוב הענוה אמר קטונתי וכו' יעו"ש. ולפי"ז י"ל מי שדעתו שפלה עליו נראה לו כל מה שעושה הוא כאין נגדו וכמו זר נחשב בעיניו להזכיר צדקותיו לפני המב"ה והשגחתו בעין החמלה ע"כ ברואיו בכל עת ועונה, ומזה ימשך להעניו שלא להזכיר צדקותיו ולאידך גיסא אפי' חטא קל יחשוב אותו לגדול לפניו ית"ש ואדרבא יצדיק עליו את הדין ומזה יגרום לעצמו נזק מחמת דמדה"ד מתוחה לו כעת. לזה בא לומר כל מי שדעתו שפלה עליו וכו' ולא