פני יצחק חלק ו קנו

דרושים. איתא בש"ס דמציעא בפ' הזהב דרש רבא מ"ד ובצלעו שמחו ונאספו קרעו ולא דמו אמר דוד לפני הקב"ה גלוי וידוע לפניך שאם היו קורעין את בשרי לא היה דמי שותת לארץ ולא עוד אלא בשעה שהם עוסקין בנגעים ואהלות אומרים לי דוד הבא על א"א מיתתו במה ואני אומר להם מיתתו בחנק אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לי חלק לעוה"ב ע"כ. והרב מהרש"א ז"ל בח"א שם פי' ולא עוד אלא בשעה שעוסקים בנגעים והיה להם ליזהר בלה"ר שהנגעים באים על לה"ר כדאמרי' בערכין על ז' דברים וכו' ואגב דנקט נגעים נקט אהלות וכו' יע"ש: ועט"ר אבינו הזקן הרב הק' מהרח"א ז"ל במק"ק פי' דבערכין אמרי' על ז' דברים הנגעים באים על ג"ע וכו' ובלאו"ה כשהיו עוסקים לפניו בנגעים היה מתבייש על ג"ע דב"ש וש"ד דאורייה ולא די זה להם אלא שהיו שואלים לי הבא על א"א וכו'. עוד פי' הוא ז"ל עמ"ש ביומא דאפרעו מניה עין דב"ש בגופיה דששה חדשים נצטרע דוד וק"ל דהצרעת היתה מקודם שמלך בחברון שמלך ז' שנים וו' חדשים כמ"ש בפ' חלק דלא תשיב ו' חדשים שנצטרע ואילו מעשה דביש היה בירוש' סוף ימיו ואיך אפרעו מניה קודם על המאוחר וצ"ע ז"א אפי' בשעה שעוסקים בנגעים ורואים שנמחל לי וכמ"ש ביומא ע"ע דב"ש אפי"ה שואלין אותי הבא על א"א וכו' עכד"ק. ולעיקר קושייתו שהניחה בצ"ע עיין להרב חיד"א ז"ל בפתח עינים שם ובס' טוב עין ד"ד ע"ב אות י"ד מ"ש בזה יע"ש ובראש דוד פ' תזריע יע"ש: והרב קיל יעקב שאול ז"ל פי' וז"ל ושמעתי דאיתא בש"ס תרי חומרי דסתרי אהדדי כגון שדרה וגולגולת וכו' וכתב הרמב"ם אם פסק איזה דין שיבא תחילה יורה לחומרא ואח"ך בדין ב' יורה לקולא ואיתא כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי קרוביו אבל בטומאת מת היא בהפך דלקרובים הכהן מיטמא משא"כ לזרים ואלו ב' דברים תלויים בפלוגתא במס' גטין מה היא באותם הימים דאילו חזר הבעל לביתו באותם הימים קודם שחזרו מעורכי המלחמה כיצד דנין את האשה רי"א ה"ה כאשתו לכל דבר ר' יוסי אומר ה"ה כפנויה לכל דבר א"כ לפי"ז הוו תרי חומרי דסתרי אהדדי דגבי נגעים ר' יהודה מחמיר דאילו האשה היתה נגועה באותם הימים ובעלה כהן אינו יכול לראותה שהרי היא אשתו ולגבי אהלות איפכא דלר' יהודה לקולא ומיטמא לה מפני שהיא אשתו ולר' יוסי לחומרא דהרי היא כפנויה ולקולא לענין הנגע ודוד הוה ס"ל דסדר המשניות כך היא אהלות תחילה ואחך נגעים וא"כ כשבאים לשאול על מעשה כזה בתחילה על ט"מ צריך שישיב לחומרא כר' יוסי דהיא פנויה ואינו מיטמא לה ואח"ך כשבאים לשאול על עסקי נגעים צ"ל לקולא ורואה את הנגע שלה א"כ לא חטא דוד אבל שונאי דוד היו שונין בהפך נגעים תחילה וא"כ צריך להורות לחומרא כר"י דהיא אשתו לכל דבר ואינו יכיל לראות את נגעה ואח"כ שונין אהלות וצריכים להורות לקולא דמיטמא לה וא"כ ה"ה כאשתו לכל דבר וחטא דוד בב"ש וז"א בשעה שהם עוסקים בנגעים ואהלות דייקא שהיו מקדימין דין נגעים בתחי' והיו שואלין וכו' עכתד"ק יעש"ב: ואני ברגליהם אעבורה דאפ"ל באו"א בהקדים מאי דתנן בנגעים פ"ב בית האפל אין פותחין בו תלונות לראות את נגעו ופי' הר"ב ז"ל דכתיב כנגע נ"ל לי ולא לנרי יע"ש ובפי"ב דנגעים תמן תנינן כיצד ראיית הבית ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נ"ל בבית אפי' ת"ח ויודע שהוא נגע ודאי לא יגזור ויאמר נגע נ"ל בבית אלא כנגע וכו' ע"כ וכתב הרא"ם ז"ל הבי"ד התוס' יו"ט ז"ל כתב בשם רבותיו דכיון דבדיבורו לא יוכל לשפוט הילכך לא יאמר בל' ברור ע"ד אומרם למד לשונך לומר איני יודע ולי נראה מפני דרך ארץ שצריך לנהוג עם הכהן וכו' יע"ש וסיים התוי"ט שם דנ"ל שבכל הנגעים הדין כן שלא יאמר נגע וכו' יעש"ב. והרואה דברי הגאון הרא"ם ז"ל במקומם בעיניו יראה ששני התי' שכתב בשמו התוי"ט הם תירוץ אחד של רבותיו ז"ל שכ"כ שם וז"ל אבל שמעתי מרבותיו שאין הכתוב מקפיד כאן בין ודאי לספק מפני טומאת הנגע וטהרתו הלא מפני דרך ארץ בלבד שלא יאמר אדם טומאה אפי' על דבר הברור לו ודאי אלא ספק וזשז"ל למד לשונך לומר איני יודע ונכון היא עכ"ל יע"ש הרי דהרא"ם ז"ל לא תירץ מדיליה כלים וגם לא מפני דרך ארץ שצריך לנהוג עם הכהן וכו' א"נ שלא ימהר הכהן ויגזור טומאה כמ"ש התוי"ט ז"ל משם הרא"ם ז"ל דהכי מוכחי ד"ק מדכתב וז"ל ע"כ ואם מ"ש ולי נראה וכו' א"נ וכו' הם דברי עצמו לא היל"ל אח"ך ע"כ. איך שיהיה נמצ"ל מרבותיו של הרא"ם ז"ל דמשום דרך ארץ לא יאמר אדם לשין ודאי אפי' בדבר הברור לי שהוא כן אלא יאמר אותו בל' ספק כנז"ל וא"כ מכ"ש וק"ו הוא דבדבר המסופק אצל אדם דלא יאמר אותו בל' ודאי והנה ממ"ש הש"ס דשונאי דוד היו אומרים לו דוד הבא על א"א מיתתו במאי זה מורה דאפי' דעמו היו מדברי' היו אומרים לו בזה הלשון דוד הבא על א"א וכו': ז"א ולא עוד אלא שבשעה שהיו עוסקים בנגעים דמשם ראיה ברירה דאפי' דבר הברור להם צריך שיאמר אותו בל' ספק ומכ"ש בזה המעשה דבת שבע שהיה ספק כמ"ש רבא נח לו לאדם שיבא על ספק א"א שר"ל שזאת המעשה היה ספק שכל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתו ע"מ שאם ימית תהא מגורשת מעכשיו וכל אותם הימים ס' מגורשת אפי"ה היו אומרים דוד הבא על א"א מיתתו בלשון ודאי ומאי דנקט נמי אהלות לאי דוקא כמ"ש מהרש"א ז"ל וכמדובר. וכבר אמרו רז"ל כל האומר דיד חטא אינו אלא טועה שנאמר ויהי דוד וכו' ויל"ד אומרם אינו אלא טועה בל' שלילה דהו"ל כל האומר דוד חטא טועה מאי אינו אלא טועה. ואפ"ל דהאי טועה דקאמר קאי על דהע"ה עצמו והענין הוא בהקדים מ"ש המפרז"ל משה ס' הפליאה דדהעיה היה מכיר בתמורות וידע שהיא אדה"ר ואוריה הוא הנחש ובת שבע היא חוה יבקשו ממני אות שהוא הנחש ועשה בעקיפין ונתחייב הריגה ונהרג כי יבקשו ממני אות שהוא הנחש ועשה בעקיפין ונתחייב הריגה ונהרג כי מאריך אפיה וגבי דיליה ומה שנענש דוד על שמיהר ולא המתין לעשות משפטי אחד"ק גם אמרז"ל ראויה היתה ב"ש לדוד מו' י"ב אלא שאכלה פגה כידוע: ובכן זהו כוונתם ז"ל במ"ש כל האומר דוד חטא אינו כלומר כל האומר דוד חטא שעשה אותה מעשה דב"ש בשביל חמדה ותאוה וחשק היצה"ר אינו ר"ל זה אינו אמת דח"ו לא עשה אותי מעשה מחמת שתקפו יצרו הרע אלא טועה היה דוד במה שמיהר לעשותו על ידו ולא המתין שהקב"ה יעשה אותו או יצוה לו אעפ"י שכבר היה יודע דוד התמורות וראויה היתה ב"ם לדוד מו' י"ב עכ"ז נענש מחמת שטעה ומיהר אפי' דלש"ש נתכוון וק"ל. א"נ אפ"ל באו"א והוא בהקדים מה שחקרו הראשונים ז"ל אם יש מציאות לחכמות וגזירות משפטי הכוכבים ואותות השמים אי לאו והרמב"ם ז"ל צחק עליהם אכן הראב"ע ז"ל מאמת הענין בכל כחו בראיות ברורות באומרו כי ודאי יש לכוכבים כח לפעול בגשמי וגזירת הכוכבים מורין דברים העתידים אלא היא כפתרון החלום כי א"א להסיג הדבר בשלימות או מסיבת החוזה או מפאת הכוכבים בעצמם כי אין השפעת הכוכבים כ"כ פסוקה וחלוטה שיהיה גזירתם והוראת עניינם וזה ההפרש שיש בין האורו"ת לתרפים כי התרפים שיש להם לאוה"ע בנוי על חכמת הכוכבים כפי מהלכן ובהם מתחכמין חכמי אוה"ע לדעת עתידות וקורות הזמן אבל אינם מגיעים לדבר ברור בשלימות בלי ספק ובזה נפלינו אנו מכל העמים אשר ע"פ האדמה דבאורו"ת הוא משיב דבר ברור בלי ספק באור השפעת אלהים חיים בצורות הקדש וכסא הכביד. אשר בזה פירש הרב הגאון מהר"י מפראג ז"ל ביע"ד ח"א דיו"ד ע"ג וט"ד כוונת מאמרז"ל בסוטה וז"ל ביקש יוסף לעשות צרכיו בא לפניו דיוקנו של אביו ואמ"ל עתידים אחיך שיעמדו על האפוד רצונך שימחק שמך מתוכם מיד חזר בו ע"כ יעש"ב: ובכן אפיל ג"כ דזה היה טעות דהע"ה בענין ב"ש כי גם הוא היה חכם גדול בכל החכמות ולא נפלאת ממנו המתת החוזים בכוכבים ובמזלות יראה שהיה מתחבר עמה והיו לבשר אחד ומהם יצא זר"ק שלומי אמוני ישראל ויצא מהם שהע"ה שעתיד לבנות בהמ"ק כן ראה במשפטי וגזירות הכוכבים ועשה מה שעשה בחושבו כי מאת ה' היתה זאת אבל לא עשה כן מתאוות היצה"ר ח"ו כלל רק טעה במשפטי הכוכבים שהן אמת מה שראה בכוכבים ויוצא מהם זר"ק וראוי למלוכה אבל עדין לא הגיע זמנה כי אז היתה בעולת בעל ז"א כל האומר דוד חטא ר"ל שכיוון לדבר עבירה ח"ו אינו כלו' זה אינו אמת כי אם דוקא אלא טעה היה במשפטי הכוכבים וכוונתו היתה לטובה כנז"ל: ועפ"י ב' דרכים הנ"ל אפ"ל כה"כ אמרת לה' ה' אתה טובתי בל עליך ר"ל שהן אמת שהייתי אומר ומאמין כי ה' אתה ובראת השמים והארץ יש מאין אבל טעיתי בדמיוני לומר טובתי בל עליך כיון דב"ש היתה תמורת חוה ואוריה הנחש חשבתי שהתיקון הייתי חייב לעשותו בידי כנז' בדרך ראשון או כפי הדרך הב' שראה בגזירת משפטי הכוכבים שהיה מתדבק עמה והלכתי אחר גזירתם כי חשבתי שכך היה האמת שיש לכוכבים כח לפעול בגשמים ומורין דברים העתידים וז"ש טובתי בל עליך אבל שי"ר לקדושים אשר בארץ המה שהם אברהם ויוסף ששניהם טעו כן כמונו שאברהם היה טועה בתחי' שחשב שאינו מוליד שראה באצט' שלו וראה במזל שלו שלא היה ראוי להוליד עד שהוצרך הקב"ה ויוצא איתו החוצה צא מאצע' שלך וכו' ואח"ך ציוה לבניו לשמור דרך ה' ולא ילכו אחר המזלות גם כן יוסף וינס ויצא החוצה דבתחי' טעה אחר הכוכבים והמזלות ויבא הביתה וכו' עד שזכה וראה דמות דיוקנו דאביו וכו' כנז"ל ז"א לקדושים אשר בארץ המה שגם הם טעו בתחי' וחזרו בהם כי הוברר להם דאין ממש בגזירת הכוכבים רק הכל תלוי בהשגחתו יתברך: וזה אפשר כה"כ חשבתי דרכי וכו' כלו' בתחילה חשבתי דרכי דיש ממש בגזי' הכוכבים ושוב הדרי בי ואשיבה רגלי אל עדותיך דוקא כנז"ל וק"ל: