פני יצחק חלק ו קנה

את זה רצה יב"ן לצוותם ולעוררם ע"ז דהן אמת שכבר: קבלו עליהם כאבותם ואם אח"ז בא המסית והמדיח לפתותם לפרוק מעליהם עמ"ש באומרם אנחנו רבים ונהיה כגויים אשר לא קבלו מלכותו ואם הקב"ה ח"ו פורש מאצלינו הנה כמו שעושים הגויים כולם אנחנו עושים לזה הזהירם שלא יעלה בדעתיכם זאת הסברא כלל כי יש חילוק גדול בין אוה"ע לכם דאוה"ע מעולם לא קבלו עליהם עמ"ש ולא הכירוהו וא"כ אין מדין ומשפט להענישם ולהכריחם בע"כ אבל אתם שכבר רוצים לקבלו היום לאלוה ולאדון עליכם שוב אין אתם יכולים אח"כ למאן בו ולהפר בריתי וענוש יענשו ככל הכתוב בדברי האלות שבתו' וז"ש בזה הדעת שאתם רוצים לעובדו על שהעלה אתכם וכו' א"כ אתם סבורים שאם אח"ך תחזרו בכם לא יש עליכם עונש כי אם מניעת הטוב וא"כ היו תהיו ככל הגויים אשר אין ה' דורש אותם והם מוצלחים תדעו לכם דז"א ונ"ט משום כי אלהים קדושים הוא כלול כל הקדושות וכמשז"ל בפי' תיבת קדוש דר"ל שהוא מובדל ולכן נאמר בנזיר קדוש הוא כלו' מובדל ומיוחד לו ית' בהיותו נבדל מכל אשר יצא מגפן היין ומפני שצבאות העולם הם ג' סוגים שהם שכלים הנבדלים. והשמים וצבאותם. והארץ וצבאותיה לכן אנו משלשים קק"ק כלו' קדוש ומובדל מצבא המלאכים וקדוש ומובדל מצבא הגלגלים וגם קו"מ מצבא התחתונים וז"א כי אלהים קדושים הוא כלול ג' קדושות א"כ כשתקבלו עליכם לעילת העילות בורא השמים ונוטיהם אין אתם יכו' לחזור בכם ואם ח"ו אתם חוזרים לא ישא לפשעכם וכו' והטיבו אשר דיברו לא כי את ה' נעבוד הגם דידענו כ"ז ויאמר יהושע עדים אתם וכו' וק"ל: א"נ באו"א אפ"ל הכתו' הנז' בהק' מ"ד בכתובות די"א אמר"ה גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד ופריך מאי קמל"ן דזכות הוא לו וזכין לקטן של"ב וכו' ומשני מהו דתימא גוי בהפקרא ניח"ל כדקי"ל בעבד דבהפקרא נ"ל קמל"ן דה"מ גדול דטעם טעם חטא אבל קטן זכות הוא לו וכתבו התוס' ז"ל בהפקרא נ"ל וז"ל ואע"ג דרבנן פליגי אר"מ בפ"ק דגטין ולית להו טעמא דבהפקרא נ"ל ה"מ גבי עבד שאינו חושש בהפקר שמפקיע עצמו מן השעבוד בלי גבי גוי שאינו משועבד ניח"ל בהפקרא ע"כ וק"ק לכאורה דהא כל הפוס' פסקו כרבנן דאם רצה לחזור כעבד חוזר דזכות הוא לו וא"כ יש לדקדק מאי דקאמר הש"ס מ"ד גוי בהפקרא ני"ל דהא קי"ל בעבד בהפקרא ני"ל דק' לכאו' דהא דבעבד ני"ל בהפקרא היינו אליבא דר"מ והול"ל דהא רבנן אמרו בעבד כיון שיוצא לשחרור לא ני"ל בהפקרא וזכות הוא לו הא אחר דאינו עבד חוב הוא לו ואין חובין לאדם של"ב והיה מתרץ הש"ס דה"מ גדול אבל קטן לא אלא דנר' דלק"מ משום דרבנן דס"ל דבגוי ני"ל בהפקרא שמעינן לה מדיוקא דבעבד אמרו דלא ני"ל בהפקרא הא גוי אחר ס"ל דני"ל בהפקרא אבל לר"מ נראה בפי' דעבד ני"ל בהפקרא וכ"ש אחר וכיון שהוא מפורש יותר מס' ר"מ משו"ה נקט הש"ס הכא ס' ר"מ ולא רבנן: נמצ"ל דקטן אליבא דכ"ע לא ני"ל בהפקרא ובעבד לר"מ ני"ל ולרבנן לא ני"ל כיון שיוצא מן השעבוד. והרב חוזה דוד ז"ל סי' צ"ה כתב דישראל בכל זמן נחשבים קטנים ואם יאמר נא ישראל דאנו גדולים ואין לנו דין קטן וטעמנו טעם איסור במצרים וניחא לן בהפקרא הנה מעתה אין חיוב על הקב"ה לתת לישראל את הארץ ולפרנסם מדין בן קטן שחייב אביו לפרנסו שהרי אתם גדולים ותפרנסו עצמכם יע"ש: וז"ש יב"ן לישראל ועתה עבדו את ה' וכו' ואם רע בעיניכם לעובדו מט' שאתם עבדים וני"ל בהפקרא והיינו כר"מ בחרו לכם היום וכו' ויען העם ויאמר חלילה לנו מעזוב את ה' כי ה"א הוא המעלה אותנו מבית עבדים כלו' דאין הל' כר"מ אלא כרבנן כיון שה' העלה אותנו מאמ"ץ מוכח דל"א גבי עבד ני"ל בהפקרא ואפי' את"ל דהל' כר"מ ה"מ גדול אבל קטן גם ר"מ מודה דל"א ני"ל בהפקרא ואנו י"ל דין קטנים שהרי עשה לעינינו את כל האותות וכו' ודן אותנו כדין בן קטן שחייב אביו לזונו ולז"א יב"ן לא תוכלו לעבוד את ה' כי ה' אם תעזבוהו ועבדתם אלהי נכר ושב והרע לכם אחר אשר הטיב לכם כלו' כיון שאתם סוברים לעע"ז בטענת שאתם גדולים היינו כשיצאנו ממצרים וניחא לן בהפקרא לז"א אחר אשר הטיב לכם בחושבו אתכם שדין קטן י"ל ובקטן ל"א ני"ל בהפקרא לז"א חזרו לומר לא כי נעבוד את ה' וכו' וק"ל. וז"ש התנא אל תהיו כעבדים וכו' אלא וכו' ולא תחשבו שאין ה' חייב לתת לכם שכר ולזונם כדין גוי גדול דני"ל בהפקרא ותעזבו את ה' אלא עכ"ז ויהי מורא שמים עליכם וק"ל: ובזה פי' הרב חוזה דוד ז"ל שם בכוונת הכ' בפ' בשלח הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו וכו' למען אנסנו הילך בתורתי וכו' יע"ש ועפי"ז אפ"ל כה"כ בפ' עקב כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות וכו' וזכרת את כל הדרך וכו' למען ענותך לנסותך וכו' דכ"ז מורה שיש לכם דין בנים קטנים דחייב אביהם לפרנסם וא"כ אין אתם יכו"ל דאנו גדולים ובהפקרא ניחא לן דא"כ ע"מ עשה ה' ככה להאכיל אתכם את המן וכו' וק"ל: וזה ג"כ כה"כ ורם לבבך ושכחת וכו' המאכילך מן וכו' דזה מורה היות לכם דין בנים קטנים וק"ל. וז"א מ"ש מרע"ה לישראל אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם וכו' וא"כ נמצא דאפי' דאתם גדולים כיון שהוציא אתכם מעבדות די ועוד ואולך אתכם מ' שנה וכו' א"כ זה מורה דדין קטנים יש לכם וז"ש למען תדעו כי אני ה"א וה"ה כמבואר וז"א והיה אם שמוע וכו' ונתתי מטר ארצכם וכו' השמרו לכם וכו' ועצר וכו' וה"ה כמבואר עפי"ה וק"ל: ובזה אפ"ל כוונת המסרה יום לשנה ואותי יום יום יד' ילקטו אותו יום יום דכבר הקדמנו דקי"ל גר קטן מטבילים אותו ע"ד ב"ד דזכות הוא לו ואמרז"ל דישראל נחשבים כקטנים כמש"ה אחות לנו קטנה מעתה אין לישר' טענת אנוסים בקבלת התורה דגר קטן וכו' וכתב הרב ח"ד שם הטעם דנחשבים קטנים משום דבכל שנה הם שבים בתשו' ביוה"ך וכקטן שנול"ד ואם יטענו ישראל דהם גדולים ובהפקרא נ"ל א"כ אין חיוב להשי"ת לתת לנו הארץ ולזון אותנו שהרי הם גדולים ויפרנסו עצמם ולכן עיכבם במדבר מ' שנה והאכילם מן ואז בהכרח יודו שהם כבן קטן שחייב אביו לפרנסו וז"ש יום לשנה שהוא יוה"ך ששבים בתש' וכקטן שנול"ד וראיה לזה ילקטו אותו יום יום וא"כ חייבים הם דאותי יום יום ידרושון אותי דייקא ואינם יכולים לפרוק עמ"ש מעליהם וק"ל. בילאו"א: