פני יצחק חלק ו קנג

דידהו כנודע תי' זה לבטל טענת רובא דידהו במפז"ל שכ"כ משם הרב מהרי"ך ז"ל וגם תי' דהגם דרוב וקרוב הרוב עדיף מ"מ קרוב דמוכח עדיף מרובא כידוע ולז"א כי ה"א היא המעלה אותנו וכו' ושמרנו וכו' ויגרש וכו' מפנינו ואין לך קרוב דמוכח טובא כזה וק"ל: אכן אכתי איכא למיקם טובא במ"ש להם עוד יב"ן בתר הכי ויאמר יאושע לא תוכלו לעבוד את ה' כי אלהים קדושים הוא אל קנוא הוא לא ישא לפשעכם ולחטאתכם כי תעזבו את ה' ועבדתם אלהי נכר ושב והרע לכם יכולה אתכם וכו' ויאמר העם אל יהושע לא כי את ה' נעבוד ויאמר יהושע עדים אתם וכו' ע"כ: והקושי מבואר לעין כל דמאי כוונתו דיב"ן שהיה מרשל ומפחיד לישר' בעבודת ה' בהפצר רב ולא זו הדרך להרחיקם מעבוד את ה' ועיל"ד דלכאורה דבריו סתרי אהדדי דבתחי' אמ"ל ועתה יראו את ה' וכו' וישר' הטיבו אשר דיברו בתשו' חלילה וכו'. וע"ז היתה תשו' יב"ן ויאמר אליהם לא תוכלו לעבוד את ה' דמעיק' מ"ס ולבסוף מ"ס ועיל"ד באו' ואנכי וביתי נעבוד את ה' דמאי אכפת להו לישראל בעובדו את ה' הוא וביתו: והרב אש דת בפ' בראשית האריך הוא ז"ל בישיבם ועל מ"ש ואנכי וביתי וכו' פירש הוא ז"ל דר"ל להם שאם היו יראים מהקב"ה שתנאי התנה עם מ"ב אם ישראל מקבלים את התורה מוטב ואם לאו הריני מחזיר העולם לתו"ב א"כ אתם מוכרחים לעובדו בע"כ על צד העונש גמור לז"א להם ואנכי וביתי נעבוד את ה' ובשבילי מתקיימין שמים וארץ וכו' אתד"ק עש"ב: ולענד"ן לכאורה דטענת יב"ן הלזו אינה טענה דהרי מצינו בתנחומא דכשביקשו ישראל בימי יחזקאל הנע"ה לפרוק עול כמש"ה ויהי בשנת הז' בה' בעשור לחדש באו אלי אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה' וישבו לפני ואמ"ל כהן הקונה עבד מהו שיאכל בתרומה אמ"ל אוכל אמ"ל אם חזר הכהן ומכרו לישראל לא יצא מרשותו אמ"ל הן אמ"ל אף אנחנו כבר יצאנו מרשותו ונהיה כאוה"ע אמ"ל יחזקאל העילה ע"ר היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים לשרת עץ ואבן חי אני נאום ה"א אם לא ביד חזקה ובח"ש אמלוך עליכם בית ישראל כי בשביעה אתם עמדי למען הקים אותך היום לו לעם והוא יל"ל כאשר דיבר לך וכאשר נשבע לאבותיך וכו' ולא אתכם לבדכם אנכי כורת עמך את הברית הזאת אלא אף דורות העת"ל היו שם באותה שעה כי את אשר ישנו פה וכו' עכ"ל התנחומא יע"ש וכפי"ז יגדל התימה על יב"ן באומרו להם בחרו לכם את מי תעבדון כאילו הרשות נתונה בידם שהרי מושבעים ועומדים הם כאמור ומחוייבים לקיים שבועתם ואם אינם רוצים ביד חזקה ובז"ן ובח"ש הוא ימלוך עליהם ואפי' לדברי הרב אש דת הנ"ל דרצה יב"ן לומר להם שאין אתם חייבים לקבל התורה בע"כ כדי שיתקיימו שמים וארץ דלא יחושו מצד זה דהרי אני וביתי נעבוד את ה' וסגי בי ובביתי לקיום העולם הרי יחזקאל הנע"ה ג"כ ודאי שאפי' דישראל יפרקו עול מלכות שמים מעליהם מ"מ הוא וביתו נשארים עובדים את ה' כמ"ש יב"ן א"כ מוכרח שאין הדבר תלוי בהם לבד אלא אם כל ישראל מקבלים את התורה אז מתקיימין שמים וארץ וכבר קיימו וקבלו עליהם בשבועה כמש"ה כי את אשר ישנו וכו' וכדברי התנחומא הנז"ל: והרב חיד"א ז"ל בחומת אנך פי' משם הרמ"ז החס"ל ז"ל דכוונת ישראל במ"ש ליב"ן חלילה לנו מעזוב את ה' ר"ל שיאמינו בה' ויקחו הע"ז לאמצעי וז"ש מעזוב וכו' ולז"א יב"ן לא תוכלו לעבוד את ה' בדרך זה כי אלהים קדושים הוא ואל קנוא הוא. ועוד רעה חולה דעבירה גוררת עבירה כי תעזבו את ה' ותעבדו אלהי נכר וגם הרואים יסברו שאתם עע"ז ויעזבו את ה' לגמרי ולכן השיבו לו כי נעבוד את ה' לבדו בלי אמצעי אז נתרצה יב"ן והעד עדים אתד"ק יע"ש וגם בזה לא אתיישבא דעתין מהקושי הנ"ל דמעיקרא אין בידם לעבוד את ה' אפי' באמצעי וכ"ש שאינם יכולים לעזוב את ה' לגמרי אחר שמושבעין ועומדין הן כבר מה"ס ובערבות מואב כנז"ל: והנלע"ד לפרש הכתו' הללו בהקדים חקירת הראשוני' ז"ל דאיך חלה שבועת האבות דור המדבר על בניהם ובני בניהם וכולם מושבעין ועומדים בה"ס. והרב העקידה ז"ל האריך לתת טעם נכון ע"ז במשל ומליצה הטהור באריכותו אעפ"י שא"צ לעניננו וז"ל נערוך עליו משל נאות ומסכים לפי עניינו. הרימותי בחור מעם פקח ובעל זרוע בפקחותו עקב אנשים ובאונו שרה את נגידים ע"כ שנאוהו רבים ונכבדים וישטמיהו בעלי חצים ולא מצא מנוח לכף רגליו עד שבא להסתופף בחצר בית המלך לחסות תחת כנפיו וישנס את מתניו להתחזק בעבודתו ושמירת ביתו ועשה כרצונו והצליח עד שנשא חן בעיניו ויט אליו חסד ויאמר לו עמוד על משמרתך והזדרז בעבודתך ואשימה עיני עליך להצילך מכל אויבך הקמים עליך ועוד אתן לך עושר ונכסים לרוב ואגדיל את כסאך למעלה ולכבוד ע"כ הסרים ואתנה בריתי ביני וביניך ובין זרעך אחריך רק אם ישמרו בניך את דרכם ללכת אחריך בכל עבודת הבית ומשמרתו וישבע לו על הדבר הזה וישמע הבחור ויטב לבו בעיניו ויקבל עליו עבודת בית המלך עם כל תנאיו ויעבדו אותו הוא ובניו וב"ב והצליחו בעבודתם ויגדלו עד מאד ובנו ערים וישבו שם והרבו עבדים וקבצו עושר וכבוד ונכסים עד כי חדל לספור ובדור ד' או ה' כאשר שמנו מאסו בעבודת המלך ומיאנו בשירותו ויפרו את בריתו ומיחו במה שעשה אביהם הא' מקבלת עול מלאכת המלך ושבועתו ופקפקו בה לאמר מי נתן כח לאבינו הזקן למכור אותנו ביד המלך לצמיתות הלא לנו ולבנינו רשות ויכולת לשוב מקבלת עול מלאכת המלך ולשוב מאחריו ולעזוב את עבודתו והיינו נקיים מאלתו ויאמר להם המלך עתה כדבריכם כן הוא אמנם אם הנקה תנקו מלהיות עבדים לפני גם אנכי נקתי הפעם מכל מה שהבטחתי לכם בנדרי וכל מוצא שפתי וילכו לדרכם גם המלך נסתלק מעליהם והעביר כרוז בכל מלכותו כי האנשים ההמה אינם תחת משמרתו ושלא יטלו עוד פרס מאתו גם העביר מהם כל כבודו וישמעו כל השרים אשר היו אויביהם לפנים ויקומו עליהם ויהרגו אנשיהם וילחמו בעריהם ויקחו את כל ארצם מידם ויבוזו את שללם עד אשר אבדו מן הארץ ורובם גוועו והנשארי' מהם דלי מאנוש נעו: ועתה האמור תאמר למלך שהענישם כ"ז העונש על שסרו מאחריו בהיות לאל ידם לסור אחר שלא היה כח לאביהם להחליט אותם לעבודה ההיא ודאי לא כי הוא לא הענישם על סורם מעליו כלל אבל אוולתם תסלף דרכם בסורם מעבודת המלך אשר יסר אותם אביהם כי הם פירשו ממנו והנה גם הוא עזב חסדו וטובו מהם והנה לזה א"א לשער שום בעל שכל שיסכים בדעתו לבטל החברה והשות' הזאת ולהפר בריתה בשום צד אבל יחויב שברית כזאת אם תהיה במציאות לא תופר לעולם כמו שהיא ברית כרותה עם כל בעלי שכל שלא יאבד נכסיו ושלא יהרוג את עצמו וכ"ש שיוחזק ויתקיים טבע זה הענין חיזוק וקיום נצחי בהיות אנשי הברית רבי המספר מצד אומה אחת שלמה: וכן הוא בעינו ענין קורבת האומה הזאת אל האלי"ת בלי ס' כי הנה יעאע"ה בחיר מהאבות מתחי' עקב את אחיו ב"פ ובאונו שרה את אלהים עד שנשטם