פני יצחק חלק ו קנב

בתורת פקדון ונתנו טעם המפז"ל לזה כי הן האדם אשר חנני ה' עושר הוא נידון כדין הכותב נכסיי לא' מבניו לא עשאו אלא אפוט' דאומ"ד טובא שאינו מניח את שאר בניו ריקם לחזור על הפתחים כן הדבר במתת אלהים לאיזה בנ"א עושר רב דהיתכן שיתן השי"ת עושר גדיל לא' ולב' ולג' מבניו ויניח שאר ריקם אין ס' כי לא מינוהו מן השמים להעשיר אלא אפוט' דוקא כמ"ש כ"ז הרב מהר"מ אלשיך ז"ל בפ' ראה ובכמה מקו' יעש"ב והיא הקדמה אמיתית ומוסכמת מכל המפז"ל: ומה שגמגם הרב נח"ב ז"ל במצוה ס"ז על הדמיון הנ"ל למי שכתב נכסיו לא' מבניו וכו' דלא דמי דההיא איירי בכותב כל נכסיו לא' מבניו ולא שייר האב מידי לשאר בניו משא"כ הכא דלי הכסף יכו' יע"ש הנה כבר בא חכם גדול אחרון הגאון הרב שער אשר ז"ל בדרוש ח"י דתי' בטו"ט ופי' בזה כמה קראי יעש"ב: אמור מעתה כוונת צעקת העניים על העשירים נראה דבאו בטענת אחוה ותחי' הם אמרו להם דבשר אחינו בשרנו וכו' כלו' דאנשים אחים אנחנו דהלא אב אחד לכולנו ובנים אנחנו לה"א וא"כ בואו ונחלוק עמכם הממון המסור בידכם מאת ה' בתורת פקדון ואינכם עליו כי אם אפוט' בעלמא כנז"ל וכשמוע נחמיה דבריהם אלה וצעקתם בטענה מספקת והעשירים לא הטו אוזן לטענתם אז היטב חרה לו על ככה מאחר דדינא קא בעו מנייהו העניים ועשה מריבה עמהם ואמ"ל משא איש באחיו אתם נושים איש באחיו דייקא כי הדין עמהם והקהיל עליהם קהלה גדולה כדי שיתביישו ויחרישו שלא מצאו מענה לטענתם ואז טען עליהם נחמיה ב' טענות חזקות והם עיקר ויסוד לתוה"ק. חדא דלא ביראת ה' תלכו שבזאת המצוה של הצדקה אתם מורים לאחדותו ית"ש שהוא אחד וישראל גוי אחד וא"כ כשישראל הם מחוברים יחד באהבה ואחוה ונותנים צדקה זל"ז אז מורה לכל דאב אחד הוא ית' לכולנו ועוד טענה שנית מחרפת הגויים אויבנו שאם אין אתם מרחמים על אחיכם העניים כמו אחין ממש א"כ תגלו דעתיכם שדין עבדים יש לכם עם ה' והדרא טענת אוה"ע לדוכתה דאם אוהב ה' את העניים למה אינו מפרנסם ואח"כ מי שטוען כן יבא לטעון ג"כ דאם אינו חפץ בע"ז למה אינו מבטלה ז"א מחרפת הגויים עע"ז אויבנו דאין לך חרפה גדולה מזו ולזה השביעם וקילל למי שלא יעשה כן וק"ל: עוד אפ"ל דכוונת נחמיה במ"ש לעשירים לא טוב וכו' הלא ביראת ה' תלכו וכו' דכוונתו להוכיחם דקא עבדי תרתי דסתרן דכיון דביראת ה' תלכו ר"ל אתם הולכים ואינכם עע"ז דלא שמיע לכו טענת אוה"ע דאם אינו חפץ בע"ז וכו' א"כ איך אתם קופצים ידיכם מליתן צדקה בטענת אוה"ע דאם ה' אוהב העניים וכו' א"כ אתון קא עבדי תרתי דסתרן וחרפה היא לכם מהעכו"ם אויבנו העע"ז המלעיגים עליכם דקא עבדי תרתי דסתרן וכן לא יעשה: עוד אפ"ל כוונת נחמיה בדבריו הנז' במ"ש הגאון הרב שער אשר ז"ל שם דכ"ח ע"א בד"ה ואולם וכו' דזה שכ' מהרמ"א ז"ל דהעשירים יש להם דין אפוט' כדין הכותב נכסיו לא' מבניו כנז"ל לא שייך לו' כן אלא כשישראל עושין רצונו ש"מ דאז אנו נקראים בנים למקום אך היכא דאין עושין רש"מ יצאנו מכלל בנים לה' ואית לן דין עבדים למקום כדס"ל לר"י בקו' דל"ו א"כ ממילא הוא שכל מה שנותן ה' לעשירים ה"ה שלהם דוקא ואם אינו רוצה העשיר ליתן לעני אין דין לחייבו ובזה פי' דבהא פליגי טרנוס' הרשע עם רע"ק וגם בזה פי' משז"ל מי זה בא מאדום וכו' יעש"ב ולזה הוכיחם נחמיה לעשירים דלא טוב הדבר אשר א"ע יען וביען דהלא ביראת ה' תלכו בהווה וכיון דאתם עושים רש"מ לכ"ע דין בנים אתם לה"א י"ל והכותב נכסיי לא' מבניו לא עשאו אלא אפוט' ולאו מתנה גמורה הוא לכם ואם אין אתם נותנים צדקה לעניים גזל הוא בידכם ואיך לא תחושו מחרפת הגוים אויבנו אשר הם מרחמים על ענייהם ואז יאמרו בגוים: דדין עבדים למקום יש לכם כנז"ל. וכשמוע ישראל קדושי' את דבריו וירדו לעומקן של דברים ראו והבינו כי דבר גדול דיבר עמהם ואז קיימו וקבלו העשירים את דבריו כיון ששמעו מפ"ק דעיקר אחדותו ית"ש וגד גדולת עמו ישר' שנקראים בנים למקום וקיום העולם וכל התרי"ג מצות שבתורה תלוי בזה וככל האמור ומדובר: ובקוטב זה אפ"ל כה"כ ביאושוע סי' כ"ד וכ"ת ועתה יראו את ה' ועבדו אותו בתמים ובאמת והסירו את אלה ים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים יעבדו את ה'. ואם רע בעיניכם לעבוד את ה' בחרו לכם היום את מי תעבדון אם את אלה הים אשר עבדו אבותיכם אשר בעבר הנהר ואם את אלהי האמורי אשר אתם יושבים בארצם ואנכי וביתי נעבוד את ה', ויען העם ויאמר חלילה לנו מעזוב את ה' לעבוד אלהים אחרים כי ה"א הוא המעלה אותנו ואת אבותינו מאמ"ץ מבית עבדים ואשר עשה לעינינו את האותות הגדילות האלה וישמרנו בכל הדרך וכו'. גם אנחנו נעבוד את ה' כי הוא אלהינו וכו' ע"כ. ויל"ד אומרו והסירו וכו' דאטו בזמן יהושע עע"ז היו ישראל ח"ו עד שיאמר הסירו וכו' ומפרשי תנ"ך פי' פשוטן של דברים דצוה אותם הסירו מהלב מכל וכל מחשבת ע"ז וזה דוחק דמנה ידע יב"ן מה שבלבם כי ה' לבדו יודע מחש' ובוחן לבות וגם יל"ד או' אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים דמשמע דלא אסר להם כי אם אלו אבל שאר ע"ז דשאר אוה"ע לא אסרם להם וזה ודאי אינו וא"כ מה לו להאריך ולפרט ב' מקו' אלו והול"ל סתם הסירו את אלהים אחרים ותל"מ מ. ועיל"ד דמאי נפ"מ ליב"ן לידע למי יעבדו עד שיאמר להם בחרו לכם את מי תעבדון כיון דכולם עע"ז נינהו וגם בתשו' העם יל"ד דמה להם להאריך ולו' כי ה' אלהינו וכו' דבקיצור היל"ל חלילה לנו מלעזוב את ה' לעבוד אלהים אחרים ותל"מ: וכדי לישב דקדוקים אלו אפ"ל דעם דידע בהם יב"ן דלית בישר' שום לתא דע"ז כלל עכ"ז ראה בהם שאינם עושין חסד זע"ז בטענת אם ה' אוהב העניים וכו' כדמוכח מדר"ל שאמרו משיצאו ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זע"ז ש"מ דמקמי הכי לא היו עושין חסד זע"ז ומזה שורש פורה ראש ולענה לעע"ז בטענה אם אינו חפץ בע"ז וכו' ולז"א הסירו את אלהים את לרבות טענת אם ה' אוהב את העניים וכו' דמזה נפ"מ חורבה לעע"ז ולא תעשו כמעשה ארץ מצרים שלא הייתם עושין חסד זע"ז ואם רע בעיניכם לעבוד את ה' בחרו לכם היום את מי תעבדון וכו' כלומר אם רע בעיניכם לעבוד את ה' מכח טענת אוה"ע דאחרי רבים להטות כתיב ואוה"ע רובה נינהו ומטע"ז רע בעיניכם עבוד את ה' ורצונכם ללכת אחרי רבים לעע"ז דעו לכם דטענת הבל היא זו כמ"ש ריב"ק לתלמידיו דעשיו שעובד לאלוהות הרבה וכו' כנז"ל וז"ש יב"ן בחרי לכם את מי תעבדון אם וכו' ואם וכו' ור"ל דכיון שכל אומה מהם עובדים לאלוה אחד נמצא דישראל הם הרבים נגד כל אומה ואימה דאוה"ע ולזה הוצרך לו' בחרו לכם את מי תעבדון אם וכו' ואם וכו' לרמוז להם שלא יחושו לטענת רבים דאוה"ע ע. ולזה השיבו: לו ישראל דבלאו"ה יש ביטול גמור לטענת רובא דידהו משום דקי"ל חזקה דאתייא מסברא עדיפא מרובא ואין לך חזקה אלימתא כה"א בכל קראינו אליו אשר הוציאנו ממצרים באותות ובמופתים וחזקה זו עדיפא מן רובא