פני יצחק חלק ו קנא

במשלם כיון דהתם אנו רואים בחוש הראות עין בעין כל מה שסיגלנו ועשינו ואז ניכרת פעולתנו הטובה לא כן בעוה"ז השב ישיב לנו ה' היכן הפעולה שעשיתם כיון דאינה ניכרת כלל בעוה"ז וק"ל: וכפי האמור יש לדון דגם במצות הצדקה חשיב מלאכה ניכרת בעוה"ז דמחייה נפשות העניים ממש כמשז"ל הנותן פרוטה לעני וכי פרוטה נתן לי והלא ל נתן לו אלא נפשו הא כיצד היה הככר ביו"ד פרוטות ואין בידו אלא ט' ובא זה ונתן לו פרוטה ונטל ככר ואכל הרי השיב נפשו עליו וא"כ היא מלאכה ניכרת בעוה"ז ג"כ ולכך בדין הוא שיטול שכר הצדקה גם בעוה"ז ולז"א ז"ל ששקולה מצות הצדקה כנגד כל המצוות ואיתא ברז"ל דכל הזן ומפרנס לחבירו כאילו ילדו שנא' בני יעקב ויוסף סלה וא"כ אין לך מלאכה ניכרת בעוה"ז כמצות הצדקה ובדין הוא שישלם לנו השי"ת שכרה גם בעוה"ז: וזה אפשר כוונת משז"ל כל המעלים עיניו מן הצדקה כעע"ז ודקדקו המפז"ל דאיך נחשב כעע"ז החמורה והוי בקום עשה אם אינו רוצה לתת צדקה בשוא"ת ומה דמיון יש לזה עם זה וכפי האמור א"ש דהרי כשמעלים עיניו מן הצדקה מוכיח שאינו מאמין שהקב"ה פורע לו שכרה בעוה"ז כיון שהיא פעולה ניכרת בעוה"ז א"כ גם אמונה אין לו בהקב"ה שציוונו ושמענו מפ"ק אנכי ולי"ל שחייב לשלם לנו שכר אמונתנו אם אנו מאמינים בו ית' דהרי שקולים הם בשכרם וכאמור וק"ל: וזה אפשר טעם כעיקר למשז"ל כשיצאו ממצרים כרתו ברית ישראל לעשות חסד זע"ז דהט' כיון שראו בענין הרכוש דבעינן מלאכה ניכרת ודוקא כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' כנז"ל משו"ה כרתו ברית לעשות חסד זע"ז דאין לך פעולה ניכרת גדולה מזו וק"ל: וזה אפשר כה"כ ולא ירע לבבך בתתך לו כלו' שלא תחשוב שגם מצות הצדקה שכרה בעוה"ב תדע לך דזה אינו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה"א בעוה"ז כיון שאין לך מלאכה ניכרת בעוה"ז כמצות הצדקה ולזה דייק לו' בגלל הדבר הזה לאפוקי מצוות אחרות שאינו ניכר פעולתם כי אם בעוה"ב דוקא וכנז"ל וק"ל: ובזה אפ"ל כוונת מדרז"ל וז"ל דרש ר"ל מי זה בא מאדום וכו' לעת"ל באים כל שרי מעלה דאוה"ע ואומרים לפני הקב"ה רבש"ע מה אלו אף אלו אומר ה' למיכאל שר ישראל החזר להם תשו' באותה שעה נשתתק מיכאל אמר הקב"ה אני מדבר בצדקה בזכות הצדקה שעושים ישראל זע"ז הם נגאלים שאלמלא היא לא נתקיימו שמים וארץ עכ"ל. ויל"ד דמה תירוץ הוא זה לתמיהת מה אלו עע"ז אף אלו כיון דכבר ח"ו הם עע"ז ועפי"ה ניחא כיון דמצות הצדקה היא עדיפא מכל שאר מצות שבתורה כיון שהיא פעולה ניכרת ושכרה בעוה"ז כמו שכר האמנה והם קיימו מצות צדקה אלו עם אלו לקבל שכרה בעוה"ז משם ראיה דקיימו ג"כ אנכי ולי"ל שאין בה חסרון כיס כדי לקבל שכרה בעוה"ז א"כ ודאי שלא עע"ז מלב ונפש וזה טעם הכ' חיבור עצבים אפרים הנח לו כלו' הגם דלפי האמת ולפי מראית העין מוכח שהם עע"ז עכ"ז הנח לו כיון דהם אוהבים זל"ז בודאי שעושים צדקה זע"ז ומשם ראיה שעושים צדקה כדי לקבל שכרן בעוה"ז מטעם דמצות הצדקה היא פעולה ניכרת ובדין הוא ליטול שכרה וא"כ ודאי גם אמונה יש להם בהקב"ה כמדובר: א"נ באו"א אפ"ל מאמר מי זה בא מאדום וכו' הנ"ל בהק' מ"ש מהרי"א ז"ל בביאור משז"ל כל המעלים עיניו מה"ץ כעע"ז דמי שעע"ז טוען דאם ה' אינו חפץ בע"ז למה אינו מבטלה וגם מי שאינו נותן צדקה טוען דאם ה' אוהב העניים למה אינו מפרנסם א"כ הטענות שוות ומאן דעביד דא עביד דא ולז"א כל המעלים וכו' אחד"ק וידוע טענת אוה"ע דאחרי רבים להטות כתיב ותשו' ריב"ק לתלמידיו דעשיו שעובד לאלהות הרבה כתיב ביה נפשות ביתו וביעקב כתיב ע' נפש שהוא עובד לאלוה אחד וידוע דאינו יכול שום אחד מישראל לקיים תרי"ג מצות לבדו אם לא שכל ישראל נחשבים כגוף אחד ובמה יוודע איפה שכל ישראל נחשבים כגוף אחד אם לא במצות הצדקה דאיש את רעהו יעזורו דזה מורה אחדותם ואהבתם ל"ז דאל"כ על שום מה יתן חלקו ועמלו אשר טרח ויגע בו לאיש אחר אשר לא עמל בו ולא גידלו אלא ודאי מוכח שהוא עצם מעצמיו ובשר מבשרו כאחין שלא חלקו ואב אחד לכולם: אמור מעתה טענת אוה"ע שיטענו לעת"ל מה אלו אף אלו טענתם זו היא דלפי הנראה גם אלו עע"ז הם ולמה ישתנו אלו מאלו וע"ז משיבם ה' אני מדבר בצדקה שעושין זע"ז משם ראיה דח"ו לא עע"ז באמת דהרי עושין צדקה זע"ז כדרך אחין זל"ז דאב אחד להם ואילו היו עע"ז באמת לא היו עושין צדקה זע"ז כטענת אותו המין דאם ה' אוהב העניים וכו' כיון דכל חילייהו בע"ז הוא בטענה זו דאם אינו חפץ בע"ז וכו' אל"ו דלא עע"ז באמת וז"ש אני מדבר בצדקה וק"ל: ועפ"י קוטב זה אפ"ל כה"כ בנחמיה סי' ה' וכה תארם ותהי צעקת העם ונשיהם אל אחיהם היהודים. ויש אשר אומרים בנינו ובנותינו אנחנו רבים ונקחה דגן ונאכלה ונחיה וכו' ויש וכו' ויש וכו' ועתה כבשר אחינו בשרנו כבניהם בנינו וכו' ויחר לי מאד כאשר שמעתי את זעקתם וכו' ואריבה את החורים ואת הסגנים וכו' ואתן עליהם קהלה גדולה וכו' ואומרה להם אנחנו קנינו וכו' ויחרישו ולא מצאו דבר ואומר לא טוב הדבר אשר אתם עושים הלא ביראת ה' אלהינו תלכו מחרפת הגויים אויבנו וכו' ויאמרו נשיב וכו' ואקרא את הכהנים ואשביעם לעשות כדבר הזה וכו' ע"כ. והדקדוקים רבו חדא דהן אמת שה' ציוונו לקיים מצות נתון תתן וכו' ברם לא ציוונו לבזבז ממון רב והכא כאן נמצאו וכאן היו העם הצועקים רב ועצום הם ובניהם ונשיהם ואין ביכולת אחיהם העשירים לשאת אותם ולכך לא רצו לפזר ממונם לזולתם ובודאי שכבר היו עושים צדקה כפי יכולתם אבל לא היה מספיק לרוב דלת העם הצועקים על אחיהם העשירים לחלוק ממונם עמהם כמו אחין שלא חלקו נחלת אביהם שכן מורין דבריהם שאמרו ועתה כבשר אחינו בשרנו וכו' ואדרבא בדבריהם אלו ובצעקתם יותר מתקשה לב העשירי' עליהם דעל שום מה יתנו חלק ונחלה מממונם לאיש זר אשר איננו אח להם ולא קרובם באמת ולא עמל בו ול"ג כלל ואינו בדין ירושה עמו ויותר יגדל התימה על נחמיה ע"ה דהיטב חרה לו כשומעו את זעקתם וטענתם הנז' דבמקום שיתן להצועקים עצה טובה שלא יצעקו שלא כדין ואדרבא תחנונים ידבר רש ולחלות פני העשירים בלשון רכה בתחינה ובבקשה כדי שירחמו עליהם יותר ממנהגם לתת להם כל צורכם מה שאינם חייבים מן הדין ומלבד שלא דיבר נחמיה עמהם כן זאת עוד כי חרה אפו על העשירים והחורים והקהיל עליהם קהלה גדו' ונתן לעניי' יד וכח לצעוק יותר ועיל"ד למה החרישו ושתקו העשירים ולא השיבוהו תשו' ניצחת דאטו אחין שלא חלקו ממש אנחנו עמהם אתמהא ? ועוד צל"ד מהו כוונת נחמיה באומרו הלא ביראת ה' תלכו דמה ענין זל"ז ואמאי לא השיבוהו דבר דהגם דאנחנו יראים את ה' מ"מ אין אנו רוצים לפזר ממונינו לזולתינו. ועוד מה כוונתו במ"ש עוד מחרפת הגויים אויבנו ומה זו שבועה ומה זו קללה ? ולבא אל המכוון נקדים עוד מ"ש כת הקודמין ז"ל שכל מה שנותן האדם לצדקה אינו נותן כלום מממון שלו אלא הוא מחלק חבירו העני המופקד אצלו