פני יצחק חלק ו קנ

כדכתבו התוס' בשם ריב"א כנ"ל והכא והשבתם אותם בטרם יקיימו מ"ע האחרת אתמהא דשלא כדין הוא זה: ובזה יובן כה"כ נרפים אתם נרפים ע"כ הם צועקים נלכה נזבחה לה"א דכיון דאינם עסוקים במצוות השעבוד ליכא לתא דבעידנא כע"כ יתעסקו במלאכת השעבוד ואין להם מקום פטור וכמובן: מעתה אשא עיני לנ"מ הנה הר"ב הטורים ז"ל סמך ב' ידיו קדש אל סמיכות הפרשיות דבסוף פרשה הקודמת כתיב ושמרתם את משמרתי שאם שומר האדם את עצמו מן החטא שוב אין חטא בא ע"י ומקדשין אותו מלמעלה יע"ש וכמתלמד מד"ק ארחיב הענין והוא בהק' את הידוע מדרז"ל שדימו החמץ ליצה"ר והמצה ליצה"ט וכמו שנתחייבנו לבער החמץ ולשורפו כן ג"כ חייבי' לשרוף היצה"ר באש התו' וכמשז"ל בראתי יצה"ר וכו' וזהו ביטולו והשבתתו וכמו שחייבונו רז"ל לבדוק על חמץ בחורין ובס' ע"י נרות ולחטט אחריו ככל האפ' כן חייב אדם לתור ולחפש לסלק מעלי היצה"ר ולפשפש במעשיו לחשוב מחשבות טהורות ולתקן מדותיו הן בינו למקום הן בינו לחבירו וכמו שאפי' אם יבטל החמץ לא יצא יד"ח בדיקה שהיא מצוה דרבנן כן ג"כ אם יעסוק בתורה שהיא ביטול היצה"ר בטרם יעשה מצות בדיקה לפשפש במעשיו ולתקנם לא יועיל כלום וכמשז"ל כל שיראת חטאו וכו' כן הדבר הזה ראיתי בסש"ץ ז"ל שכל מעשה המצוות והתורה שיעשה החוטא קודם התשו' הם חלק הסט"א ונותן בסט"א כח גדול. וכמו שאחר בדיקת והשבתת החמץ אנחנו מתקדשים בקדושת החה"ק הזה וכמ"ש חכמי אמת בטעם שואלין בהל' פסח קודם לפסח ל' יום שבכל יום מהם מוציא ה' חלק נפשות ישראל מהסט"א ובליל חהק"פ יוצאי' נפשות מישראל מאפילה לאורה ומשעביד הסט"א לגאולת עולם ומתקדשים ונעשים חלק גבוה כן ג"כ ע"י עסק התו' אחר השבתת החמץ הוא שטן הוא יצה"ר קדוש יאמר לו כי קדוש הוא לה' ונקרא קדוש וידוע כי הגלות הוא בעון ביטול תורה כדאיתא בתנא דב"א שכל הצרות והחרבנות הבאים על ישראל הכל על ביטול תורה כמש"ה ע"ע א"ת ובפשע יעקב כל זאת ואיתא בז"ח דהגאולה העת"ל בב"א היא בזכות מרע"ה ר"מ והוא תובע יקרה דאורייתא והתו' הק' אגוני מגנא מהיצה"ר וזה רמז בקראין ושמרתם א"מ שהיא עסק התו' שמירה מהיצה"ר ותרויחו בזה לבלתי עשות מחוקות התו' ואגוני מגנא מהיצה"ר ואם כה תעשו קדושים תהיו וכו' וק"ל. בילאו"א: דרוש ד' שה"ג ולמצות הצדקה. איתא בפ"ק דברכות דבר נא באזני העם אמ"ר ינאי אין נא אלא לשון בקשה וכו' כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' ע"כ. והקושי מבואר כי עצום הוא עושה דברו וכבר המפז"ל עמדו בזה וגם אני בעניותי במ"א כתבתי בזה מה שנלע"ד: והרב אש דת ז"ל בפ' בא פי' כמין חומר בהק' מ"ד בפ' חלק שפעם אחת באו בני מצרים לפני אלכסנדרוס מוק' ותבעו לישר' תנו לנו כסף וזהב שנטלתם משלנו כמ"ש בתורה וינצלו את מצרים והשיבם גביהא ב"פ תנו לנו שכר עבודה של ס' ריבא ת"ל שנה ולא מצאו תשו' למדנו מזה דמה שנטלו רכוש מצרים היה כדין פועלים חלף עבודתם אשר עבדום וקי"ל בדין פועלים שאם השליח שכר פועלים לבעה"ב ואמ"ל שכרכם עלי ולא נתן להם שכרם ביומא דשלים זמנייהו השליח עובר על לא תלין פ"ש ואם אמ"ל שכרכם על בעה"ב הבעה"ב עובר ואם השליח שכרם לפועלים סתם בעה"ב חייב לשלם ולא השליח ושמין אותה עבודה כמנהג המדינה כמה היא שוה וישלם להם ואם המלאכה ניכרת אין לפועלים תרעומת: על השליח שכבר נוטלים שכרם מבעה"ב אבל אם המלאכה שעשו אינה ניכרת ושמין אותה כמות שהיא יש לפועלים תרעומת על השליח ששכר אותם למלאכה שאינה ידועה ולא קצב עמהם וטרחו באותה מלאכה ואינם נוטלים שכרם מבעה"ב חלף עבודתם והשליח פטור ואין להם עליו אלא תרעומת יע"ש וה"נ במצרים אמרי' בגמ' דסוטה ויבן עמ"ס וכו' פליגי בה רב ושמואל ח"א פיתום בולעו וח"א רעמסס ראשון ראשון מתרוסס וכו' נמצ"ל דישראל היו עובדין במצרים מלאכה שאינה ניכרת שהרי פי תהום בולעו וכשהיו שמין אותם הערים אשר בנו ישר' יום ולילה לי"ש לבנות ונבנו החרבות הא ודאי היו שמין להם בכדי שיעשו ולא מה שהיה מתרוסס ופ"ת בולעו א"כ ועוע"א קיים בהם עבדות ועינוי שהיו עובדים מלאכה שאינה ניכרת אבל ה' שכרם סתם ולא אמ"ל שכרכם עלי כי הוא אמר יצאו בר"ג דר"ל מהמצריים ובאנו לדין פועלים ע"י שליח מעתה מדוקדקים דרז"ל שאמר"י אין נא וכו' דמפיק לקרא ממשמעותיה שלשון נא ר"ל בה שעתא משמע וכי היכי דלא נימא דהקב"ה חייב היה לשלם להם שכר עבודתם באותה שעה דוקא שהוא עידן משלם זימנייהו ואם אינו משלם להם תכף עובר על ל"ת פ"ש והקב"ה בתחי' לא אמר לאאע"ה שכר זרעך עלי וכיון שלא אמר כן לית ביה לאו דל"ת פ"ש וא"כ לשון דבר נא אינו כפשוטו שהוא לשון עכשיו כדי שלא אעבור על ל"ת אלא צ"ל אין נא אלא לשון בקשה ומה שמבקש מהם שישאלו שכר עבודתם היינו משום ששכר אותם למלאכה שאי"ן וי"ל לא"צ ולישר' תרעו"ד על ה' שהשכירם למלאכה שאי"ן וז"א כדי של"י א"צ אמירה בעלמה שהיא תרע"ד דועבדום וע"א קיים בהם למלאכה שאי"ן וזהו התרע"ד דואח"ך יבר"ג ל"ק בהם וכו' עכ"ל ודפח"ח: ובזה אפ"ל כה"כ מה זאת עשינו כי שילחנו את ישר' מעבדנו ודרז"ל הגם לקינו בממוננו שלקחו דיל"ד דכיון דהם עצמם גירשום לישר' ושילחום לנפשם איך חזרו בהם ואמרו מ"ז עשינו דלכן הוכרחו רז"ל לומר דכל חרטתם אינו אלא על שלקו בממונם שהשאילום דכפי הדין היו פטורים לשלם להם שכר פעולתם כיון שעשו מלאכה שאינה ניכרת דפי תהום בולעו וא"כ לקחו ממונם בתורת גזל: ועד"ז אפ"ל טעם לשבח במ"ש רבני אשכנז ז"ל דאמאי שכ"מ בהע"ל כיון דביומו תתן שכרו ול"ת פ"ש כתיב והם אמרו כיון דהתורה ניתנה לנו ע"י שליח מרע"ה אינו עובר הבעה"ב על ל"ת פ"ש. ובזה פי' ז"ל משז"ל דאין ישראל אוכלים בעוה"ז אלא בשכר אמונה דאנכי ולי"ל מפי הגבו' שמענום ולא ע"י שליח א"כ על אלו חייב לשלם לנו שכ"מ אלו בעוה"ז לקיים מ"ע ומל"ת הנ"ל: אמנם לענד"ן דלכאו' ק' דהן אמת דשכירות פועל ע"י שליח אינו עובר הבעה"ב ברם עכ"פ השופט כל הארץ לי"מ דעכ"פ חייב לפרוע שכרם למחר ולמחרתו ואינו יכול לדחותו לגמרי וא"כ הדרא החקירה הנז' לדוכתה דאמאי עיכב ה' השכ"מ עד עוה"ב ולא בעוה"ז מאחר שבכל יום ויום אנו תובעים מאיתו ית' שכ"מ לשלם לנו בעוה"ז כידוע: אכן לפי האמור א"ש דכל מה שאנו מסגלים מומע"ט בעוה"ז הוא מלאכה שאינה ניכרת בעוה"ז השפל אלא דוקא בשמים ממעל בעולמות העליונים וכמשז"ל דכל מצוה שעושה אדם בעוה"ז בורא מלאך רוחני עין לא ראתה אותו בעוה"ז ובכל מצוה מתקן עולמות כידוע לי"ח א"נ איפה מה כחנו יפה לתבוע מעם ה"א שישלם לנו שכר פעולתנו בעוה"ז אבל לעוה"ב בדין הוא שישלם לנו שכ"מ