פני יצחק חלק ו יד

ד' שבתות בכל יום ויום זה אח"ז שפלונית מרדה על בעלה יאחר גמר כל ההכרזות מתרין בה הב"ד פ"ב כבראשונה ואם עמדה במרדה חוזרין ב"ד ונמלכין בה בהתראה קודם פיסוק הדין ושוב פוס' את דינה שאיבדה כתובתה לגמרי זולת מה שהכניסה לי שהם בלאותיה הקיימים שאם כבר תפסתם לא מפקינן מינה ואם לא תפסתם אינו נותן להם מהם כלום כמבואר כ"ז בדברי מרן ז"ל שם ס"ב וס"ג יע"ש: אמנם האמת יורה דרכו דלענד"ן ברור דאשה זאת דנ"ד אין לדונה כ"א כדין מורדת דמאיס עלי ולא חשיבא מורדת דבעינא ליה וכו' כלל ממ"ש בפה מלא לבדה"ץ שאינה חפצה בו וכו' כנז"ל וא"כ לא בעיא תו הכרזה אפי' שבת אחד כלל כמ"ש מרן וש"פ ז"ל והגם דלא אמרה בפי' דאינה חפצה בו ולא בכתובתו וזכרון כתובתה לא נשמע מפיה כלל מ"מ כיון דבדה"ץ התרו בה בפי' שהיא מפסדת כתובתה ומזונותיה וסברה וקבילה עלה התראתם הו"ל כאילו היא עצמה אמרה בפי' שהיא מפסדת כתו' ומזו' וכאלו אמרה לא הוא ולא כתובתו כמ"ש הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' שס"ד וז"ל ואפי' שלא אמרה בהדיא הכי אלא שהתרו בה דעי שאם לא תחזורי ביך הפסדת כתובתיך והיא עדיין במרדה הפסידה כתובתא עכ"ל יע"ש. ומבואר עוד בסוד"ק שם דאי אמרה מאיס עלי לא הוא ולא כתובתו ולא אמרה ג"כ רק שיגרשני לא הויא מחילה בטעות יע"ש. ובנ"ד דלא אמרה רק שיגרשני כלל הא ודאי דא"צ הב"ד שיאמרו לה בהתראתם שאינם יכולים לכופו לגרשה דלא הצריך הרדב"ז ז"ל שם שיאמרו לה כן א"ד באומרת היא רק שיגרשני אזי צריכי הב"ד שיאמרו לה ג"כ שאינם יכולים לכופו לגרשה כדי שלא תטעון אח"כ טענת מחי' בטעות הא אם היא עצמה לא אמרה דיבור זה דרק שיגרשני א"צ הב"ד לומר לה שאינם יכולים לכופו לגרשה כמבואר להדיא הכי בד' הרדב"ז הנז' יע"ש. והגם דהרי"פ והרא"ש ודעי' ז"ל הסכימו לדון בזה"ז כדינא דמתבתא דתקינו במורדת דמאיס עלי וכו' דיהיב לה גיטא לאלתר והבי"ד מור"ם ז"ל שם סי' ע"ז יע"ש מ"מ אנו אין לנו אלא דעת מרן ז"ל שכ' בב"י שם סי' ע"ז שלא התקינו הגאונים תקנה זו אלא לדורם בלבד ושעכשיו בטלה תקנה זו וכו' יע"ש וכ"כ מהרשד"ם ז"ל באה"ע סי' קל"ה יע"ש: והגם דלד' הרמב"ם והתוס' וש"פ ז"ל דהא דמשהינן לה, יב"ח ה"ד במורדת דבעינא ליה ולא במורדת דמ"ע כמבואר בד' הפוס' ז"ל וכ"ן דעת מרן ז"ל שם ס"ב יע"ש מ"מ כיון דש"ף הראשו' ז"ל הצריכו שהיית יב"ח גם במורדת דמ"ע ולד' הרשב"א וקצת מפרשים ז"ל אדרבא דוקא במורדת דמ"ע הוא דאמרינן בש"ס דמשהינן לה יב"ח ולא במורדת דבע"ל כידוע א"כ בנ"ד דאיכא שבועה בכתו' שלא יגרשנה בע"כ ושלא ישא אא"ע וכו' א"כ הו"ל ס' שבועה כיון דפליגי בה רבוותא קמאי כנז"ל ואזלי' בס' שבועה לחומרא ומשהינן לה יב"ח דוקא ולא שרינן ליה לגרשה בע"כ ולא לישא אא"ע אלא אחר עבור יב"ח אם לא חזרה בה וכמבואר: אמנם פש גבן לצאת י"ח הרשב"ש ז"ל בסי' מ"ה שנשאל על נדון כזה והשיב דזו בודאי אינה מורדת דבע"ל שהרי אינה טוענת בע"ל ומצע"ל שהרי הוא שמאסתי וכ"ן שהוא האמת שאינה רוצה בו ומצטרתו שאילו היתה זו נשואה זה ימים היה אפשר לטעון כך אבל זו עדיין לא נבעלה והדבר ברור והדעת נוטה שאין הדבר הזה מחמת שמצערתו ואע"ג דבארוסה ג"כ מצינו בע"ל ומצע"ל היינו כשאומרת כן בפירוש אבל זו אינה טוענת טענה זו וגם טענת מאיס עלי אני אומר שאינו בנדון זה שיותר הוא נמצא דכ"ז באירוסין או בנישואין אחר שנבעלה ולא בזו שעדיין ל"ן שיותר יש לתלות שמחמת יראת הבעילה היא בורחת ולא מחמת שהוא מאיס עלה ע"כ אני אומר שטוב הדבר שלא למהר לחתוך הדין להחמיצו וכו' וכיון שתבעל לו פעם וב' אם עמדה במרדה ואו' מאיס עלי תפסיד כתו' יכו' עכ"ל: ולפי"ז גם בנ"ד לכאורה י"ל דלא חשיבא מורדת דמ"ע ולא מורדת דבע"ל וכו' כיון שעדיין ל"ן וכמ"ש הרב ז"ל וכנז"ל: אכן מלבד דבנ"ד הרי היא טוענת בפי' מפיה ומפי כתב ידה שהיא אינה רוצה בו ומואסתו כנז' בשאלה ואין מקום עוד לתלות שמחמת יראת הבעילה היא בורחת כיון שכבר גלתה דעתה בב"ד שאינה חפצה בו והתרו. בה ב"ד וקבלה עליה התראתם כנז' בשאלה דנ"ד. עוד זאת דכבר כ' הרב אהל יצחק ז"ל בתשו' אה"ע סי' ח' דבאשה גדולה בשנים מודה הרשב"ש ז"ל דהגם דעדיין ל"ן יש לה דין מורדת דמ"ע דהקטנות היא שגורם לה להתפחד ובעבור הימים ע"י פיוסים תחזור בה אבל בגדולה מודה הרב ז"ל דדין מורדת יש לה יע"ש וא"כ בנד"ן דהיא גדולה בשנים יותר מבת כ' שנה הא ודאי דדין מורדת דמ"ע יש לה וכמדובר: ועם שהרב עה"ש ז"ל באה"ע סי' ע"ז אות ג' כ' ע"ד הרשב"ש ז"ל הנ"ל דנראה דאפי' גדולה יש להחמיץ הדין ולפייסו אולי מאיזה סיבה יע"ש לא פליג ע"ד הרב אה"י ז"ל הנז' כלל אלא דס"ל למר דעכ"פ גם בגדולה יש להחמיץ הדין והיינו כדס"ל למהרשד"ם ז"ל בכל דין מורדת דבעלמא דנתחבטו בו הפוס' ז"ל ולכך יש להחמיץ הדין כידוע וזה פשוט: ומה גם שהיא מודית מפיה ועפ"י כתב ידה שמקודם נישואיה לא היתה רוצה בו כלל ואביה ואמה השיאוה עמו בע"כ של"ב א"כ מטע"ז לחוד יש לדון בה דהיא מורדת דמ"ע באין ס' וכמ"ש הרשב"ש ז"ל בסי' צ"ג דבכה"ג אפי' הסוברים שלא לכוף לגרש בטוענת מ"ע יודו בזה שכופין לגרש דמ"ש שלא לכוף הוא מחשש שמא ענ"ב ובזו אם הדבר מפורסם שבע"כ השיאוה נסתלקה חששא זאת וכו' יעש"ב ועי' להכנה"ג אה"ע סי' ע"ז הגב"י אות י"ט מ"ש בזה יע"ש וע"ע בס' א"ר סי' י"ג דמוכח מד"ק דגם הראשו' ז"ל בכלל ל"ה סי' א' אזיל בשיטה זאת יע"ש, ודון מינה ואוק"ב דגם מטע"ז חשיבא מורדת דמ"ע והגם דבנ"ד אשר זאת לא נתנה אמתלא לדבריה כלל מפני מה מאיס עלה ואינה רוצה בו עכ"ז אית לה דין מורדת דמ"ע כמ"ת מד' מור"ם ז"ל בהגהה סי' ע"ט ס"ג וז"ל וי"א דכ"ז וכו' וכמ"ש ג"כ הרב חלקת מחוקק ז"ל שם ס"ק כ"ה יע"ש וברור: ומעתה אחר שעלה בידנו דאשה זו דנ"ד יש לה דין מורדת דמ"ע באין ס' כלל ככל האמור הן עתה נדעה נרדפה לדעת אם יוכל לגרשה בע"כ או לישא אא"ע אם אינו רוצה לגרשה אפי' אחר עבור יב"ח ולא חזרה בה ממרדה כלל או"ד דלא מצי בע"כ ולא לישא אא"ע כ"ז שהיא רוצה להתגרש בגט מכח אריא דשבועתא דרביע עלה שנשבע לה בכתו' שלא לגרשה בע"כ ושלא לישא אא"ע כידוע: והנה אנכי עפר כבר עמדתי בעניותי בפרט זה בארוכה בסה"ק פנ"י ח"א סי' ט"ו ככל אשר השיגה ידי יד כהה מפ"ס ומפ"ס הפוס' ראשו' ואח' ז"ל אשר שלטו עיני בהם בו בפרק יעש"ב וכעת לקצר אני צריך ואני אביא פה מה שנוגע לענין דינא בנ"ד ותל"מ: הנה שם הבאתי בעניותי מ"ש הגאון החק"ל ז"ל בח"ג מיו"ד סי' פ"ז דכתב דמאי דמספק"ל למהראנ"ח ז"ל אי גם כשעובר על שבועתו בקום עשה אמרינן לדעתא