פני יצחק חלק ו קמח

חטאת ליכא איסור בחזרה עכ"ל והוא כדברינו. גם לתי' קמא שכת' התוס' שם דגם בהוציא ידו יקרא ודאי אתי לידי חייב חטאת משום דא"א לתפוס ידו שם כל היום עכ"ל והוי כממילא יגמר האיסור: אמנם בקושטא אין אני צריכים לזה דהכא אינה החששא דילמא שדינהו במזיד דהתם ודאי לא בא לבית הס' שהעמידו גזירתם במזיד זולת החששא היא דילמא שדינהו בשוגג דהכי איתא התם אדרבא איפכא מס' מבע"י דאי שדי להו לא אתי לידי ח"ח ליקנסוה רבנן משחשיכה דאי שדי להו אתי לידי ח"ח לא ליקנסו רבנן ע"כ הרי בהדיא דחששת שוגג הוא דוקא וכפי"ד ריב"א יכול לפשוט במכ"ש בעיית ר"ב לאיסור דהתם האיסור ממילא נעשה וכמובן ואין ע"ד מרן שום אתקפתא מכאן: ואנכי הרואה דמסוגייא זו ראיה ברורה לחילוק מרן ז"ל שחילק בין שוגג למזיד דמשום שמא יעבור במזיד לא ביטלו גזירתם והוא ממאי דסיימו באותה סוגייא ואבע"א לא תיפשוט ול"ק כאן בשוגג כאן במזיד בשוגג לא קנסו רבנן במזיד קנסו רבנן ופירש"י בשוגג ל"ק רבנן ודר"ב לא תיפשוט מהכא לא לאיסור ולא להיתר דהאי דל"ק בשוגג לאו משום חששא דדילמא שדי להו מידו אלא משום דלא עבד איסורא במזיד והחזרת ידו אינה אפי' שבות אם לא משום קנסא והכא לא קנוס אבל רדיית הפת שבות היא ונגזרה במנין ומשום קודם שיבא לידי חיוב חטאת לא ביטלו גזירתם ולאיסור נמי לא תיפשוט מדקנסו במזיד דהתם ליכא למיחש דילמא לישדינהו שיתחייב מב"ד אבל הכא אי קנסינן ליה מלרדות ע"כ יתחייב מב"ד עכ"ל הרי להדיא דמעמידים גזירתם במזיד ואינם חוששים דילמא שדי להו במזיד וברדיית הפת משום דהוי ממילא וה"ה בשוגג כההיא דמלא כלכלה זו ל"ק אבל במזיד כגון הוראת המורה להתיר שתנשא תוך כ"ד חדש משום שלא תזנה במזיד זו אינה הלכה לד' מרן ז"ל וכאמור: עוד הק' הרב הנז' שם ע"ד מרן ז"ל וז"ל ותו ק' שהרי התוס' בשבת וכו' הכריחו מהא דחציה שפחה וחב"ח שנהגו בה מנהג הפקר וכפו את רבה לשחררה דמשום שלא יכשלו בה רבים בלאו דקדשה התירו לרבה לשחררה וא"כ ה"נ שהיתה אשה זאת מזנה ונכשלים בה רבים באיסור נדה ולאו דקדשה כמ"ש המורה למה לא נתיר לו איסורא דרבנן עכ"ל ואפ"ל דאין מכאן סתירה למרן ז"ל דלא נאמר דבר זה אלא גבי חצייה שפחה וחב"ח דלא חזיא לא לעבד ולא לישראל התם הוא דאיכא למיחש טובא שמפקרת עצמה וכמ"ש התוס' ודומה לאנוסין והוא כסוגיין משא"כ גבי אשה בת חורין כגון זאת דמרן דהזמן גורם ובתר הכי חזיא לנישואין יכולים לשומרה ככל האפשר עד עת קץ הכ"ד חדש והלכה והיתה לאיש והכי איתא התם אליבא דאביי הכי השתא וכו' דהס"ד היה להתיר השחרור משום לתא דזנות וסתמא דתלמודא דחה סברא זאת דלא נאמר זה רק גבי חציה שפחה דאינה מצפה לתיקון אחר ולא אפשר לשומרה לעולם משא"כ בנדון מרן יכולים לשומרה ע"ס כ"ד חדשים כמדובר: ושו"ר להרמב"ם ז"ל בהל' עבדים פסק כרבינא דאפי' בכולה שפחה מזנה התירו לשחררה ואכמ"ל בזה כעת: עוד נקדים מ"ש בפ' השולח כל המשחרר עבדו עובר בעשה דלב"ת מיתיבי מעשה בר"א וכו' מצוה שאני ת"ר לב"ת רשות דבר"י רעק"א חובה ודילמא ר"א ס"ל כמ"ד רשות לא ס"ד דתניא רא"א חובה וכתבו התוס' בפ"ק דבתרא די"ג גבי מי שח"ע וחב"ח דכופין את רבו לשחררו הקשו היכי כפינן ליה וכו' וכ"ת מצוה שאני וכי אול"ח ור"א גופיה עשה מצוה וכו' עכ"ל והר"ן כתב דלאו עשה גמור הוא וכו' וי"מ שלא אמרה תורה לב"ת אלא משום שלא יתן להם מתנת חנם וכיון דאיכא מצוה לאו משום חנינה דידהו עביד אלא לצורך עצמו וכו' עכ"ל: ענ"ק מ"ש בפסחים דנ"ט אין לך דבר שקודם לתמיד ש"ש ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד דבה"ע אלא הטבת הנרות ופסח ומחוסר כיפורים בע"פ שטובל ואוכל את פסחו לערב ריב"ב אומר גם מח"כ בשאר ימות השנה טובל ואוכל בק' לערב בשלמא לת"ק יבא עשה דפסח שיש בה כרת ותדחה עשה דהשלמה שאין בה כרת אלא לריב"ב מאי אולמיה דהאי עשה מה"ע הכא במ"ע בחטאת העוף שאין למזבח אלא דמה וכו' והק' התוס' שם משם ריב"א הא בעידנא דמיעקר עשה דהשלמה לא מקיים עשה דאכילת פסח דאינה אלא בלילה ותי' דמיירי ששחטו פסח עליו קודם שידחו עשה דהשלמה דשוחטין וזורקין על טבול יום וכו' ור"י תירץ דדוקא בל"ת דחמיר בעינן בעידנא וכו' עכ"ל וכתב הרשב"ץ בח"ב סי' כ"ג הו"ד בשרשי הים שם דאין להביא ראיה מהא דדחינן עשה דהשלמה למח"כ דאו"ל חטא כדי שי"ח די"ל דכהנים כיון דשלוחי ישראל שוינהו רחמנא ובמקום בעלים עצמם קיימי הו"ל כאילו הבעלים עצמם עברי אמ"ע דהשלמה ואו"ל חטא כדי שתזכה וכעין זה כתב הרב מש"ש סי' ק"ך יע"ש: ובזה תריץ יטי"ב הרב שו"ה שם משה"ק הרב מהרי"ז ז"ל על תי' הרב מר"ז ז"ל שתי' על משז"ל גדולה תשו' שדל"ת שבתורה דהיינו רבותא דתשו' דהוי בתרי גברי והק' מהרי"ז ז"ל דגם עשה דהשלמה עברי כהני כדי שיקים המח"כ מ"ע דפסח וכו' ותי' השו"ה ז"ל דלפי"ד הרשב"ץ לק"מ יע"ש: ולענד"ן לתרץ לפי"ד ר"י בתוס' הנ"ל דס"ל דבעשה דדחי עשה לא בעינן בעידנא א"כ הה"ן דלא בעינן דליהוו תרווייהו בחד גברא ברם בעשה דל"ת כי היכי דבעינן בעידנא ה"ה נמי דבעי' דליהוו תרווייהו בח"ג והיינו רבותא דתשו' וכמובן: ענ"ק מ"ש עוד התוס' שם בשבת דק"ל ממ"ש ניח"ל לחבר וכו' ותי' דדוקא היכא דפשע אמר"י אאל"ח וכו' וא"ש מ"ש דאתי עשה דפסח ודחי עשה דהשלמה וכו' וגבי חציה שפחה וכו' והו"ל נמי כמצוה דרבים עכ"ל וכ"כ התוס' בכמה דוכתי דהא דהדביק פת בתנור הו"ל פושע דהדביק משחשיכה יע"ש: והנה כפי"ד התוס' בחילוק זה ר"ל דשוגג יקרא פושע לענין זה דהא הכא דמק' הש"ס וכי אול"ח וכו' על שוגג קאימנא דקאמר לעולם בשוגג ולמאן התירו לאחרים דכיון דהוא שוגג דכיון דהוא שוגג לא אפ"ל דקאי עליה דא"כ אינו שוגג דבעינן תחי' וסופו בשגגה מזה נראה דהשוגג לענין זה פושע קרי ליה א"כ תק"ל איך כתבו דאתי שפיר ההיא דפסחים דעוברים הכהנים על עשה דהשלמה דהרי לפי"ד דשוגג הוי פושע א"כ גם ההיא דהשלמה הוי פושע כדהכא וכ"כ רש"י ז"ל שם וז"ל מחוסר כיפורים כגון מצורע וזב ששכחו ולא הביאו כפרתם קודם לתמיד ואם לא יביאנה לא יאכל פסח דמחו"כ לא יאכל בק' וענוש כרת עכ"ל הרי להדיא דגם הכא הוי פושע דשכח להביא כפרתו וגרם שיעברו הכהנים עשה דהשלמה ואם נאמר דהתוס' אינם מפרשים כפירש"י אלא ס"ל דמיירי בנאנס ולא הביא כפרתו אבל שכח לא א"כ לא הול"ל סתמא דההיא דפסחים את"ש אחר דהוי דלא כפירש"י וליכא לפלוגי בין שוגג דקו"ע לשוגג דשוא"ת וע"ע להתוס' דעירובין שם שכתבו להדיא דאע"ג דהדביק פת הו"ל לאסוקי אדעתיה יע"ש: והרב שו"ה ז"ל כתב עוד כלל אחר בדין זה דל"א אאל"ח כדי שתזכה אלא היכא דחוטא באיסור