פני יצחק חלק ו קמו

רע"ק קאמר וכו' ופירש"י וז"ל וממאי דטעמא דקמייתא הוא משום דקדמה אנינות הוא דמתוקמא לר"ש דאמר אין אונן מביא פסחו במת ק"ח וכרע"ק דילמא טעם רע"ק לאו משום דמת ק"ח והיכא דלא איטמי במת ואפי' במת ק"ח בעי למיעבד פסח והכא משום דאיטמי הוא ואפי' מת א"ח נמי קאמר רע"ק יטמא משום דס"ל מצוה שאין לה תשלומין היא הילכך מטמאינן ליה וממילא אזיל ליה כרת דהו"ל טמא ופסח י"ל תש' בב' והא דתני לא יטמא רי"ש היא דאמר רשות הילכך לא תדחייה מצות פסח בשביל רשות הטומאה ולעולם בין לרי"ש בין לרע"ק אונן שלא נטמא מביא פסחו ואפי' מת ק"ח הטעם דהכא לאו משום אנינות הוא עכ"ל רש"י ז"ל. ועלה אמר רבא התם אידי ואידי א"ח ול"ק כאן קודם ששוז"ע כאן לאחר ששוז"ע ופירש"י רבא אמר וכו' אמילתיה דר"ש קאי לשנויי דר"ש אדר"ש אידי ואידי לא"ח ואפי' מת לא"ח קודם ששוז"ע אית ליה לר"ש לא יביא את פסחו דרחמנא דחייה כדדרש ואזיל שלמים קרבנו וכו' ודקתני אונן טובל ואוכל פסחו לערב כשמת לאחר ששוז"ע וכו' ע"כ הסוגייא ופירש"י ז"ל עלה: הרי להדיא דכוונת רבא אינו ר"ל שיטמא לא"ח אלא הכוונה היא לתרץ ברייתות דר"ש אהדדי ואמר כי מדרשת כשהוא שלם דכיון דנעשה אונן מקודם ששחט נדחה לפ"ב הטעם דאם כבר שחט אוכל כיון דאנינות לילה מדרבנן ואם לא שחט אידחייא ליה מחמת אנינות ברם להטמא בידים הא ל"ש לן דאמר רבא שיטמא ולא ידעתי מאי מקשו לרבא: ועלה במחשבה לומר דהתוס' ז"ל מפרשי בסוגיית זבחי' הנ"ל פי' אחר והוא זה דרבא לא בא לתרץ בריתות דר"ש אהדדי אלא בא לחלוק על אביי במ"ש להשוות מילתיה דרע"ק דמיירי כאן ק"ח כאן לא"ח ועלה קאמר רבא דרע"ק אית ליה דאפי' לא"ח מיטמא קודם ששוז"ע כיון דהוא מדאורייתא ופסח י"ל תש' וכוונת קושייתם דמה יענה אליבא דרע"ק למיעבד צריכותא בהא דהעוסק במצוה: ואולם מלבד שזה דוחק גדול דמי הכריחם לפרש פי' רחוק כזה דלא כרש"י ולהקשות על רבא זאת ועוד פי' זה לא ניתן ליאמר בד' רבא שבא לחלוק על אביי באוק' בריתות הטומאה כנז"ל דהא חזינא לרבא גופיה בפסחים דצ"ח ע"א גבי הפריש פסחו ומת דמשני התם דמיירי ק"ח דנראה הפך דבריו כאן כפי הפי' הנז' והאמת יורה דרכו דכאן בזבחים איירי רבא אליבא דר"ש לבד וכדפירש"י ז"ל וע"ע בהרמב"ם בהק"פ הט"ו ובכ"מ שם שכתב דלא פליגי אביי ורבא ועיין לח"מ שם ולהרב חק נתן בחי' לזבחים שם ואכמ"ל: ושו"ר להתוס' ז"ל עצמם שם במ"א בד"ה אמר רב וכו' שפירשו כד' רש"י ז"ל כמ"ש: המורם מד' התוס' דאחר שהגיע זמן הפסח משום דהוי עשה דכרת לא אמרי' דהעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא אמרינן ליה שלא יטמא וכדאקשו התוס' דמק"ש לא נפיק אף דמטא זימנה משום דלית בה כרת ואולם עשה דאית בה כרת ומטא זימנא לא ניתן לידחות: ענ"ק מ"ש הרב מהרי"א ז"ל בפ' שמות אהני קראי וז"ל ואפשר הן רבים עתה שאמר פרעה למש"ו ידוע תדעו כי כאשר שמתי תוכן הלבנים על העם דבר קצוב היו אנשים מועטים ועתה נתרבו הרבה וז"א הן רבים עתה ע"ה והיה ראוי להוסיף במלאכתם ועתה לא די לכם שאיני מוסיף לכם עבודה אלא והשבתם אותם מסב' ולכן כנגד בנ"י שהיו שם אמ"ל לכו לסב' יע"ש: ובכן נבא לביאור המשך הני קראי דמתחי' הם אמ"ל דהאלי"ת ציום ללכת במדבר לחוג את החק"פ הוא לה' וסירב פרעה באומרו ל"י א"ה וגם וכו' ולזה אח"כ באו משה ואהרן בטענה חזקה לפי"ד לחייבו לשל' וזהו דכל סירוב פרעה לבלתי שלחם הוא בטענתו דהם חייבים לעבוד ת' ה שנה לזה הם אמ"ל נלכה נ"א ר"ל עתה שכבר הגיע זמן ק"פ ואמ"ל פן יפגענו וכו' בזה רמזו לו שהיא מ"ע שיש בה כרת וכבר הורוני התוס' דבמצוה שיש בה כרת לא נאמר האי דינא דהעוסק וכו': ולזה בא פרעה תכף לסתור להם טענת הכרת באו' ויאמר אליהם מלך מצרים דכיון דהוא מלך והעובר על מצות המלך אחת דתו להמית א"כ למה תפריעו את העם ממעשיו ואמר לבנ"י לכו לסב' דכ"ז שהם בטלים ממלאכתם עדין טענת מרע"ה במק"ע דיען פסח הגיע זמנו ובהיותם בטלים ואינם עסוקים במצות שעבודם הם שוים ובאנו לבעיית מנחות גבי מוספין דהאידנא ותמידין דלמחר הי מנייהו עדיף ולא אפשיטא ופסק הרמב"ם דמה שירצו יעשו גם מרע"ה אפ' ירבה עליו ריעים לשלחם כיון דלענין דינא אין איסור בדבר ולכך אחר ששלח לישר' לעבוד עבודתם אמר למשה ואהרן ויאמר פרעה הן רבים עתה ע"ה שהם עוסקים במצות העבדות איך תשביתו אותם מסב' אחר שכבר עוסקים בה דזו לא שמענו דכל בעיית הש"ס דמנחות אינו אלא אם לא התחילו במוספין דהאידנא כלל אכן אחר שכבר התחילו במצות היום בזה אין שום ס' דמצוה דעסיק בה כבר עדיפא וז"א והשבתם אותם מסבלותם אחר שעוסקים בה אתמהא דזה ודאי לא אמרו אדם מעולם וכמדובר: א"נ באו"א בהק' מ"ש המפז"ל משם הרב ברכת שמואל ז"ל דפרעה הי"ל זכות בגופם של ישראל לזמן ת' שנה וצריכים ממנו ג"ש מטוב רצונו ונראה דזכייה שזכה פרעה בגופן של ישראל הוא מפני שזה ניתן לו בשכרו שישתעבדו בידו ת' שנה כדאיתא בגמ' בשכר ד' פסיעות וכו'. ומזה הק' עט"ר הרמ"ז הרב הקדוש מהרח"א ז"ל דא"כ למה יומת פרעה מה עשה כיון דבא בשכרו ואפ"ל דאפי' אם היתה הגזירה שישתעבדו במצרים מ"מ כיון שלא ציוה ה' לכל יחיד מהמצריים אין להם מקום פטור מגזירת דן אנכי ודו"ק: ונק"ע כמה חי' דינים הנאמרים באמת בענין אין או"ל חטא בשביל שיזכה חבירך דאפשר דבהא פליגי פרעה עם משה ואהרן דיען דגזירת בין הבתרים היתה ועוע"א ת' שנה א"כ ס"ל לפרעה דאם ישלחום תו"ז קא עבר אמימרא דרחמנא וכדין משחרר עבדו כנעני דעובר בעשה דלב"ת וכדין בבלה יובאו ושמה יהיו וכיון דהקב"ה גזר אומר ועוע"א ת' מאות שנה וכבר פרעה זכה בהם בשכר שליווה ד' פסיעות לאאע"ה ומאת ה' היתה זאת לו שישתעבדו ישראל אצלו במצרים א"כ אפשר פרעה חושש לזה וגם אם נאמר דעשה דועוע"א לא קאי על פרעה אלא על ישראל אפי"ה מונע שילוחם מדין אין או"ל חטא כדי שתזכה וכדאיתא בש"ס דשבת ד"ג בעי רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור ע"ש עם חשיכה התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב חטאת או לא התירו היכי דמי אילימא בשוגג ולא אידכר ליה למאן התירו אלא לאו דהדר ואידכר מי מיחייב והתנן כל חייבי חטאות אינם חייבים עד שתהא תחי' וסופן שגגה אלא במזיד קודם שיבא לידי איסור סקילה מבע"ל אמר"ש לעולם בשוגג ולמאן התירו לאחרים מתק"ל ר"ש וכי או"ל חטא כדי שיזכה חבירך אלא אמר"א לעולם במזיד ואימא קודם שיבא לידי איסור סקילה רב אחא בריה דרבינא מתני הכי הדביק פת בתנור ע"ש ע"ח התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה ע"כ הסוגייא: והנה עם דרב אחא ס"ל בפשי' דהתירו לו לרדותה כדי