פני יצחק חלק ו קמה

מאד לגבי המצריים דין גרמא להו להיות כפופים למצריים אך כיון דישראל היו מרובים יותר מן המצריים בכפלי כפלים ואפי"ה שלטו בהם המצריים הפך מנהג וטבע העולם זה מורה היית הדבר גזור מאיתו ית' והט' שהרבה אותם להודיע גדולתו אשר בידו נפש כל חי ומשום דכל פעולה הנעשית חוץ מן הטבע היא הוראה עצומה דיד ה' עשתה זאת אתד"ק יעש"ב: ובכן אפשר דזאת היתה טענת פרעה באומרו הן רבים עתה וכו' כלו' דלא יתכן להאמין כי אתם באים בשליחותו של מקום כלל שהרי הן רבים עתה ע"ה שלא כדרך טבע וא"כ ודאי דאין זה אלא אלא כדי להודיע גדולתו ית' דיד ה' עשתה זאת דעם היותם רבים מאד מהמצריים עכ"ז הם כפופים תח"י המצריים לקיים גזירת ועבדום וכו' ואילו היו ישר' מתי מספר לא היה שום הוכחה דיד ה' עשתה זאת וכיון שכן הוא רצונו ית' איך עתה תאמרו לי משמו שלח עמי וכו' קודם תשלום זמן גזירתו ית' והשבתם אותם מסב' אתמהא דהלא זה נגד רצונו ית' ולזה קודם לזה אמר פרעה למה תפריעו את העם ממעשיו דדייק לו' משה ואהרן בפי' והוה סגי לו' למה תפריעו כיון דעמהם היה מדבר ולמה פרט שמם בפי' אכן הוא הדבר דר"ל דאתם מעצמכם באתם אלי להפריע אה"מ ולא ה' של ח אתכם אלי כלל מט' הנז"ל וק"ל: א"נ באו"א אפ"ל המשך הני מק"ק וכה תוארם, ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר ה' שלח עמי ויחוגו לי במדבר ויאמר פרעה מי ה' וכו' לא ידעתי א"ה ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך ג"י וכו' פן יפגענו בדבר או בחרב ויאמר אליהם מלך מצ' למה מש"ו תפריעו את העם ממעשיו לכו לסב' ויאמר פרעה הן רבים עתה ע"ה והשבתם אותם מס' ע"כ ותחי' יל"ד דמאחר דכבר אמ"ל משם ה' שלח עמי וכו' והוא השיבם בעזות מצח לא ידעתי את ה' א"כ מה זה שחזרו לומר נלכה נא וכו' גם תחי' אמר מלך מצ' ואח"כ אמר ויאמר פרעה מהו זה השינוי גם באמירה ב' דפרעה הן רבים וכו' מה בא להוסיף על מ"ש כבר למה תפריעו גם אומרו לכו לסב' אי קאי על משה ואהרן כדפירש"י ק"ט דמאי איכפת ליה לפרעה אם יתבטלו ממלאכת ביתם ודי היה לו' לכו מלפני או לכו לדרכיכם וכדומה: ואפ"ל בהק' מ"ד בש"ס דסוכה דכ"ה ע"א שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה. מנה"מ דת"ר בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה וכו' והעוסק במצוה מהכא נפקא והא מהתם נפקא דתניא ויהי אנשים אשר היו טמאים מי היו נושאי ארוני ש"י היו וכו' אלא עסוקים במת מצוה היו שחל ז' שלהם בע"פ שנאמר ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא הא למחר יכו' היו וצריכא דאי מהתם הו"א התם שאני דלא מטא זמן חיובא דפסח כלל אבל הכא דמטא זמן ק"ש אימא לא צריכא ואי מהכא משום דליכא כרת אבל התם דאיכא כרת אימא לא צריכא ופירש"י דמ"מ ש"מ דה העוסק במצוה פטור מן המצוה וכו' ואעפ"י שטומאה זו תעכב ע"י אכילת פסח אלמא מצוה קלה הבאה לידך אינך צריך לדחותה מפני החמורה העת"ל עכ"ל ובש"ס דמנחות דמ"ט אבע"ל תמידין דלמחר ומוספין דהשתא תמידין עדיפי שכן תדיר אי"ד מוס' עדיפי שכן מקודש ולא אפשיטא וכתב הרמב"ם בספ"ט דקרבנות וז"ל לא מצאו אלא ב' כבשים וכו' הרי הדבר שקול אם הקריבים למוסף היום הקריבו ואם רצו להניחם למחר לתמידין יעשו ע"כ: וכתבו התוס' ז"ל בסוכה שם בד"ה משום דלא מטא זמן חיובא וכו' דאין להק' ממ"ד בריש טבול יום ההולך לשחוט את פסחו מיטמא למת מצוה מולאחותו אפי' לאחר חצות דמת מצוה שאני והא דדייק ה הכא מברייתא דקתני למ"מ נטמאו לאו מ"מ ממש קאמר אלא כלומר לקרובים כדפי' הקונט' דלאחר חצות הוא דאינו מיטמא כדקתני התם אמרת לא יטמא אבל קודם חצות יטמא כדאי' התם ביוסף הכהן וכו אבל ק' לרבא דאמר התם אידי ואידי לאחר חצות כאן קודם ששחטו וזרקו עליו כאן לאחר ששוז"ע אלמא מיטמא לקרובים אפי' היכא דמטא זמן חיובא דפסח כיון שלא שוז"ע ואין לומר דהיא גופה ילפי' מחתן דפטור מק"ש דשאני ק"ש דלית בה כרת כדקאמר הכא ולא אתי מניה פסח דאיכא כרת ומטא זמן חיובא עכ"ל ובסה"ק פנ"י ח"ד בהאי כללא דעוסק במצוה וכו' הקשיתי לשאול ע"ד התוס' ז"ל הללו במאי דק"ל מדברי רבא דהתם לא אמר רבא דמי שמת לו מת אחר חצות קודם ששו"ע שיטמא אלא מ"ש רבא התם הוא דאף דלר"ש אנינות לילה מדרבנן אפי"ה אם מת לו מת קודם ששוז"ע העמידו חכמים את דבריהם במקום כרת ולא יאכל פסח: והכי איתא התם בזבחים דצ"ט ע"ב גבי מתני' דטבול יום ומחוס"כ אינם חולקין בק' לאכול לערב אונן נוגע ואינו מקריב ואינו חולק לאכול לערב ופריך עלה בש"ס מיפלג הוא דלא פליג וכי מזמני ליה אכיל ורמינהי אונן טובל ואוכל פסחו בערב אבל לא בק' אמר"י מדפתי ל"ק כאן בפסח כאן בשאר ימות השנה בפסח איידי דאכיל פסח אכיל נמי שאר קד שים אך בשאר ימי השנה דלא חזי לא חזי ופירש"י אוכל פסח לערב אבל לא בק' מפרש בפסחים קסבר אנינות לילה דרבנן דאנינות דאורייתא חד יומא דכתיב ואחריתה כיום מר גבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת גבי קדשים העמידו דבריהם במקום עשה דאכילת קדשים וכו' ע"כ: ואיתא תו התם מאן תנא אנינות לילה דרבנן ר"ש היא דתניא אנינות לילה מן התו' דבר"י רש"א מד"ס תדע שהרי אמרו אונן טובל ואוכל את פסחו לערב אבל לא בק' ומי סבר ר"ש אנינות לילה מדרבנן והא תניא רש"א שלמים כשהוא שלם מביא ואינו מביא כשהוא אינן מנין לרבות את התודה מרבה אני את התודה שכן נאכלת בשמחה כשלמים מנין לרבות בכור ומעשר ופסח שכן אינם באים על חטא וכו' קתני מיהת פסח אמר"ח פסח כדי נסבא אביי אמר ל"ק כאן שמת ק"ח כאן שמת לא"ח ק"ח דלא איחזי לפסח חיילא עליה אנינות לא"ח דאיחזי לפסח לא ח"ע אנינות ופירש"י אידי ואידי ביום מיתה ולעולם אנינות לילה מדרבנן לר"ש והא דקתני בברייתא פסח אינו בא באנינות כשמת ק"ח דרחמנא דחייה מהאי קרא דדרשי' ליה כשהוא שלם מביא ולא כשהוא אונן והא דקתני בפסחים אונן טובל ואוכל פסחו לערב אלמא מייתי ליה אונן כשמת א"ח דקדמה חובת שחיטת הפסח לאנינות ותו לא דחיא ליה אנינות מלשלח קרבנות ומיהו ע"כ ש"מ אנינות לילה דרבנן דאי מדאורייתא היא האי לא הוה אכיל נהי דקדמה חיבת שחיטה לאנינות אבל חובת אכילה לא קדמה ואכילת פסחים לא מיעכבא אלא משום דאנינות לילה מדרבנן והם לא העמידו דבריהם במקום כרת דדילמא מימנע ולא שחיט וכו' עכ"ל רש"י ז"ל: תו איתא התם ומנא תימרא דשאני לן בין ק"ח ללא"ח דתניא לה יטמא מצוה לא רצה מטמאין אותי בע"כ ומעשה ביוסף הכהן וכו' ורמינהו ולאחותו מת"ל הרי שהלך לשחוט א"פ ולמול א"ב ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא יכול כשם שלא יטמא לאחותו כך א"מ למ"מ ת"ל לאחותו היא דא"מ אבל מיטמא הוא למ"מ לאו ש"מ כאן ק"ח כאן לא"ח ממאי דילמא לעולם אימא לך אידי ואידי לא"ח והא ר"י והא רבנן דתניא לה יטמא רשות דברי"ש רעק"א חובה לא ס"ד דרישא דההיא