פני יצחק חלק ו קמד

נכללו כל זרע אברהם ויצחק שהם גם ישמעאל ועשיו דמאן פלג לון כיין דכולהו זרע אברהם נינהו הגם דאינהו זרע פסול חשיבי זרעי כדאי' בקידושין דס"י בן גרושה ובן חלוצה עבודתם כשרה דאמר קרא והיתה לו ולזרעו אחריו בין ז"כ בין ז"פ והק' התוס' שם דבריש מכילתין אמרינן וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר ז"פ מנין ת"ל אין לה משמע דלשון זרע ל"מ אלא כשר ותי' דשאני הכא דזרעו מייתר דהיה מצ"ל ולבניו שהרי בנות אינם בכלל עבודה אבל התם אינו מייתר דבת ובן שוים עכ"ל אוף ה"נ הוה מצ"ל כי גר יהיו בניך ולמה אמר זרעך שהרי הנשים לא היו בכלל גזירת השעבוד כלל כידוע א"כ מדאמר זרעך נכלל גם זרע פסול ומה גם למשז"ל דגם ישראל היו אז גוי מק"ג א"כ כולם שוים בפיסול וחזר הדין דהו"ל דשא"מ ולא נתחייבו ישראל לבדם בשעבוד לד' הרמב"ם ורבותיו וגם המצריים לא נתחייבו ברכוש כיון דהו"ל דשא"מ ומצ"ל קי"ל: אכן לד' הרב מחנ"א ז"ל בחי' הנז' כל מין האנושי נקרא מינו שוה ולא מצי המוכר לדחות ללוקח כלל ומתחייבי ישראל בשעבוד כיון דזה ה כל האדם ודבר דמינו שוה חשיב: וגם לפי חי' מהריט"א ז"ל בתולה בד' עצמו ללדעת אחרים נתחייבו גם המצריים ברכוש אפי' שהוא דשא"מ כיון דהקב"ה תלה חיוב הרכוש בדעת ישראל המשתעבדים כמש"ה ואח"כ יצאו בר"ג אכן ישראל גופייהו לא נתחייבו בשעבוד מטע"ז כיון דלא תלה ה' גזירת השעבוד בד' המצריים בפי' דבארץ ל"ל כתיב ועוד דאמר כי גר י"ז והוי כתולה בד' עצמו דוקא ול"מ: והנה עוזא בראותו לישראל שיצאו ברכוש גדול נתברר לו דהט' הוא משום דתלה ה' הרכוש בד' ישראל וחשב בדעתו דה"ה השעבוד תלוי בד' אחרים שהם המצריים ולזה טען ואמר אתה גזרת וכו' ודייק לו' בשעה שיצאו וכו' וא"כ לכ"ע נתחייבו ישראל בשעבוד לבדם הגם דהוי דשא"מ דומייא דרכוש וא"כ תן לי רשות להחזירם ומה גם דבשעבוד איכא ט"א דהוי מינו שוה וכחי' המחנ"א הנ"ל ולזה השיבו ה' דאינו כן דכלום וכו' ולא תליתי השעבוד כי אם בד' ישראל וזרע אברהם כולם ול"מ לד' מהריט"א ותו כלום במצרים אמרתי הלא לא אמרתי אלא בארץ ל"ל וא"כ מכח זה לבד הו"ל דשא"מ דלא סיימתי מקום השעבוד כלל והו"ל תולה בד' עצמו וגם לא כל הארצות והמלכיות שוים והו"ל דבר שאין מינו שוה ולא דמי לחיוב הרכוש ואף את"ל דחשיב השעבוד תולה בד' אחרים וגם הו"ל דבר דמינו שוה וליכא לתא דדשא"מ הנה כבר גלוי וכו' דמשנולד וכו' וק"ל: ולז"א ר' ינאי כדי שלא יאמר וכו' כלו' דלדידי ניחא דהוה מצינא לפטור המצריים בט' קי"ל כיון דהרכוש הוי דבר שאין מינו שוה לא כן חיוב השעבוד על רע אברהם הוי דבר דמינו שוה ברם כדי שלא יאמר א"צ וכו' ועבדום וע"א קיים בה'ס דייקא הגם שלא תליתי אותו בד' אחרים כלל אלא בהם דוקא ואח"כ יצאו בר"ג התליי בד' ישראל ולכ"ע חייבים המצריים ברכוש לא קיים בה'ם דייקא כלו' דתלוי הדבר של הרכוש בהם וכחי' מהריט"א ז"ל וק"ל: ועפי"ז אפ"ל כה"כ ויוציאם בכסף וזהב וכו' דכבר הק' דכל ששניהם רוצים המקח קיים לכ"ע וז"ש ויוציאם בכסו"ז שהוא הרכוש וא"ת דהלא היו זוכים המצריים בט' קי"ל ונכשלו ישר' בגזל ח"ו לז"א דלא היא אלא אין בשבטיו כושל מחשש גזל כלל יען כי שמח מצ' בצאתם והיכא דב' רוצים בקיום המקח אין כאן חשש גזל מט' דשא"מ כלל וק"ל: ובזה אפ"ל כה"כ הן רבים עתה ע"ה וכו' בהק"ע משה"ק הרב בני אהרן ז"ל שם דאמרי' בש"ם כתב לו שדי מכורה לך וכו' ה"ז מכורה אע"ג דלא סיים השדה ותי' דההיא במוכר שדה מפני רעתה דכי היכי דמהני אפי' לא נתן דמים ה"נ דמהני גם בדשא"מ יע"ש וישראל היו במצרים גוי מק"ג והו"ל ממש כמוכר שדהו מ"ר דקנה אע"ג דלא סיים ומרע"ה בא אל פרעה להוציאם ממצ' בט' דשא"מ הן מצד דהגזירה היא ע"כ זרע אברהם והן מצד דבארץ ל"ל כתיב ולזה השיבם פרעה הן רבים עע"ה כלו' דרובם הם ע"ה ריקים ופוחזים ומה אלו אף אלו וא"כ הו"ל כל זרע אברהם דבר דמינו שוה וגם הו"ל כמוכר שדהו מ"ר כיון דישר' היו עע"ז וא"כ והשבתם אותם מס' בטענת דשא"מ אתמהא דהא בכה"ג לכ"ע ליכא דשא"מ וק"ל: ובזה יימתק סיומא דקרא שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם דהו"ל ממש כמוכר שדהו מ"ר דלא עינן דבר מסויים דמרוב פחדם מחלו והקנו הרכוש ישר' לגמרי מפני הפחד שלא תבא רעה עליהם עצמם ולכך אין בשבטיו כושל וק"ל: וזה אפשר כה"כ ותחזק מצ' על העם כי אמרו כולנו מתים כלומר הסכימו לשלחם עם הרכוש משום כי אמרו כ"מ והו"ל ממש כמוכר שדהו מ"ר וק"ל: וזה אפשר טענת ס"מ שטען בקי"ס מה אלו אף אלו ולמה אתה עושה נס לישר' ומטיע המצ' בים וכל טענתו היתה זאת דכיון דמה אלו וכו' הו"ל כמוכר שדהו מ"ר ונתחייבו בשעבוד ת' שנה לכ"ע דלא חשיבי דשא"מ וא"כ הדין עם פרעה ועמו להחזיק בישר' עד תש' ת' שנה ולמה אתה עושה כן לדון המצריים בעונש אחר כי האמת איתם לזה השיבו ה' שיטה אתה דן וכו' וכיון דישר' עע"ז בשוגג ובאונס תו לא חשיבי כמוכר שדהו מ"ר והו"ל דשא"מ וק"ל ועי"ל דטענת עוזא דפתח דבריו ואמר רבש"ע וכו' דשם רמז למ"ש הרב דרכי איש בדכ"ג ע"ג דמלך זה כחו יפה להקנות גם דשא"מ דדינו כרבים דמצו להקנות דשלב"ל ודשא"ק דציבור לא הדרי בהו וסמכא דעת הקונה וגמירי מלכותא לא הדרא יע"ש ובהכי ניחא לגבי הרכוש שהקנה ה' לישראל מהמצריים דזכו בו ישראל הגם דהוא דשא"מ דכיון דהשי"ת מלך עולם מצי להקנות גם דשא"מ ולזה פתח עוזא ואמר רבש"ע מלך עולם מצית לאקנויי דשא"מ ועם דהשעבוד חשיב דשא"מ הן דחל ע"כ זרע אברהם ולא פירש בגזי' איזה מהם יתחייב בשעבוד והן מצד השעבוד גופיה אינו מסויים מ"מ כיון שאתה רבון העולמים מצית לאקנויי דשא"מ דמה"ט זכו' ישר' ברכוש וא"כ גם השעבוד מצית את מלך עולם להקנותם למצרים ת' שנה ותן לי רשות וכו' ולזה השיבו ה' דאכתי מצו ישר' פטרי נפשייהו מהשעבוד מב' טענות חדא דכלום בארץ מצ' אמרתי וכו' ומצו לה להשלים בשאר מלכיות ועוד גלוי וכו' וק"ל: וזה אפשר כוונת פרעה שאמר אתם למה ר"ל למה לא נתחייבתם בשעבוד אינו אלא משום דאתם עושים רש"מ ולא חשיבי אתם כמוכר שדהו מ"ר א"כ דבריכם למה שבאתם אלי בט' דשא"מ דהלא המוכר שדהו מ"ר לא בעי סיום לכ"ע וק"ל: א"נ באו"א אפ"ל האי קרא דהן רבים עתה וכו' בהק' מ"ש מרן שארנו הרב מהרח"א בד' ז"ל בס' הבהיר נש"ח בדרוש שה"ג שנתן טעם לשבח לריבוי זרע ישראל במצרים שלא כדרך טבע דהענין דלפי הטבע לעולם העם המועטים הם כפופים למרובים וכי ינצו אנשים מע' מול מערכה השכל מחייב שהכת המרובה היא הנוצחת וא"כ אם היו ישראל בגלות מצ' מתי מעט וכנגדם המצריים חייל גדול לא היתה שם הוכחה ברורה דמה שהיו ישראל בגלות מצרים עפ"י מאמרו ית' מאחר די"ל דמסיבת שהם מועטי'