פני יצחק חלק ו קמג

דלא היא וכמדובר. וגם עפ"י הקדמתנו הא' דל"א במידי דממונא כיון דפסקה פסקה וכד' הרמב"ם אשר מטע"ז זכינו בארץ ישראל ובתורה יובן שפיר קרא הנ"ל כי לקח טוב נ"ל שהיא א"י דלא זכו בה הכנענים לעולם ועד בטענה דכיון דפ"פ וה"ה והוא הט' לתורה כיון דהתורה ניתנה לנו לזמן כנז"ל וא"כ תורתי אל תעזובו ולא תחושו לגזל כלל וק"ל: ועפ"י האמור בטעם יצי"מ תו"ז משום דקי"ל ק"פ לאו כקהג"ד וכנז"ל אפ"ל כוונת המסרה וז"ל מטרף בני עלית, כי עלית משכבי אביך, עלית למרום שבית שבי ע"כ ונקדים עוד משז"ל דטעם השבטים שהיו קורין לבני השפחות עבדים משום דס"ל דהשפחות הם נ"מ ואין ליעאע"ה בהם רק פירות ולא מהני שיחרור שלו להם דק"פ לאו כקהג"ד כיון שהוא שיחררם בלתי רשות רחל ולאה כמש"ה הנה אמתי בלהה וכו' וקי"ל וולד שפחה כמוה משו"ה היו קורין להם עבדים ויוסף הוה ס"ל דק"פ כקהג"ד ואינו מן הדין לקרותם עבדים אתד"ק ז"ל: וזה אפשר כה"כ והנה אנחנו מאלמים אלומים וכו' דכתב הלק"י ז"ל בטעם מצות ביכורים ותרו"מ משום דהאלי"ת הוציאנו ממצרים להיות לו לעבדים כי עבדי הם וכו' ונתן לנו א"י ותמן תנינן הכותב נכסיו לעבדו ולא שייר לעצמו קרקע כ"ש יצא לחירות לכן ציוה ה' אותנו להפריש תרו"מ וביכורים דהו"ל כשייר לעצמו קרקע כ"ש כמ"ש הש"ך על התורה יע"ש וצ"ל לפי"ז דק"פ כקהג"ד ותנן במס' ביכורים כיצד מפרישין ביכורים יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה וכו' קושרה בגמי וכו' ע"כ וז"ש והנה אנחנו מא"א כלו' ממה שאנחנו מאלמים אלומים לביכורים מוכח שהדין עמי דק"פ כקהג"ד ולא כמו שאתם סבורים וא"כ לא מן ה' לקרותם עבדים וק"ל: ענ"ק מ"ש הרב דת ודין וז"ל דראובן שבא על בלהה ס"ל נמי דק"פ לאו כקהג"ד והיא אנוסת ומפותת אביו והיא נ"מ ואין שיחרורו מועיל וא"כ מותרת לראובן כיון דאינה אשת אביו וקי"ל נושא אדם אנוסת ומפותת אביו יע"ש: ובזה יובן מדרז"ל אמר יעקב לראובן אני איני מרחקך ולא מקרבך עד כי יבא שילה זה משה דכתיב ביה ומשה עלה אל האלהים ע"כ כלו' אנא מספק"ל דהלכה אי כמ"ד ק"פ לאו כקהג"ד או לא לכן אני תולה הדבר אם משה יקבל התורה לישראל ולא יזכו בה מלה"ש אזי יתברר הדין דק"פ לאו כקהג"ד והו"ל כמוכר לזמן ואז מוכח דהדין עמך וק"ל: וזה אפשר כוונת משז"ל בשעה שאמר ה' למרע"ה כי לא תעבור אה"ה אמר משה יחי ראובן וא"י ע"כ כלו' כיון דהעניש ה' למרע"ה שלא יכנס לארץ על שסירב בשליחות ה' משום דהיה ס"ל למרע"ה דק"פ כקהג"ד והדין עם פרעה כנז"ל ולזה השיבו ה' עתה תראה ולא במלחמת ל"א מלכים א"כ ש"מ דהל' כמ"ד ק"פ לאו כקהג"ד וידוע דמכירת יוסף היתה בעצת יהודה שאמ"ל לכו ונמכרנו ואחר זה אמר יעקב טרוף טורף יוסף: וזהו כוונת המסרה מטרף בני עלית כלו' מסיבת שנטרף בני ונמכר בעצתך מזה גרם לך מעלה ועילוי ונתעלית על אחיך וזכה שיצא ממנו דהע"ה ובן ל' שנה מלך כנגד יוסף שמלך גם הוא בן ל' שנה גם בזה רמז יעאע"ה ליהודה דאין לו עון אשר חטא במכירת יוסף דיפה עשית וכדין הורית לפי שהאמת הוא עם השבטים דס"ל דק"פ לאו כקהג"ד וראיה לזה מראובן כי עלית מ' אביך ואיך הותרה לו אם לא שנאמר כן דק"פ לכקהג"ד וגם ראיה לזה עלית למרום ש"ש ואיך זכו ישראל בתורה נגד מלה"ש אם לא מטע"ז וק"ל: ובזה מבואר מאליו מדרז"ל דבראות מרע"ה דהענישו ה' שלא יכנס לארץ מוכח דס"ל להקב"ה דק"פ לכקהג"ד ולזה אמר א"כ יחי ראובן וא"י דא"כ אין בו עון אשר חטא וכמדובר: ובזה אפ"ל כוונת מדרז"ל ויגרש מפניך אויב זה המן כמש"ה איש צר ואויב ע"כ ולדעת סמיכות הכ' שאחריו שאמר וישכון ישר' ב"ב עין יעקב וגם להבין מדרז"ל אילו לא מת משה יפה אמרת וכו' ובודאי דר"ל אילו לא מת משה בחו"ל אלא בא"י דלא שייך לו' אילו לא מת כלל כיון דהמיתה גזורה ע"כ החיים ומקרה אחד לצדיק ולרשע אלא מוכ' דר"ל אילו לא מת משה בחו"ל כנז"ל וצל"ד מה ענין ושייכות מיתת מרע"ה בחו"ל עם מעשה המן הרע. אמנם עפי"ה א"ש דארז"ל דצרת המן היתה בעוון מכירת יוסף כמשז"ל אתם מכרתם בנה של רחל וכו' וס"ל להמן דהדין עם יוסף דק"פ כקהג"ד ושלא כדין מכרוהו אחיו וממתנת הארץ מוכח איפכא דק"פ לאו כקהג"ד וז"ש ויגרש מפ"א זה המן שלא צדק בטענתו וראיה לזה ממתנת הארץ וז"ש וישכון ישראל בטח בדד וז"ש אילו לא מת משה בחו"ל והיה נכנס לארץ ולא היה נענש יפה אמרת וכו' וק"ל: ולכן בצאת ישראל ממצרים לקח משה את עצמות יוסף עמו משום דיוסף נמי הוה ס"ל הכי דק"פ כקהג"ד לכך לקח משה את עצמות יוסף עמו משום דיוסף נמי הוה ס"ל הכי דק"פ כקהג"ד וכמו שיהיה ליוסף כן יהיה בו ג"כ דתרוויהו בחדא סברא קיימי וכנז"ל וק"ל: וזה אפשר כוונת רז"ל שאמר משה להקב"ה רבש"ע עצמות יוסף נכנסים לארץ ואני איני נכנס כלו' דאני והוא בחדא סברא קיימינן והשיבו ה' יוסף הודה בארצו כמש"ה כי גונוב גונבתי מארץ העברים ראוי ליקבר בארצו ור"ל דהגם דיוסף נמי ס"ל דק"פ כקהג"ד עכ"ז ראוי ליכנס לארץ משום די"ל דס"ל דא"י בחלקו של שם נפלה והכנענים גזלוה מהם וכמ"ש רש"י ז"ל על פסוק והכנעני אז בארץ וכשחזרו ישראל ונטלוה מהם שלהם נטלו ולכך אמר מארץ העברים ומטע"ז זוכה ליקבר בארץ אבל אתה ששמעת אומרים עליך איש מצרי ולא מחית בידם לומר עברי אנכי משום דאתה סובר דבדין זכו בה הכנענים דק"פ כקהג"ד א"כ לסברתך אפי' עצמות שלך אינם יכולים ליכנס וליקבר בארץ וק"ל: ובאו"א אפ"ל כוונת מאמרז"ל בויכוח שעבר בין שר מצרים עם הקב"ה כנז"ל: והן קדם נבין כוונת מאמרז"ל שבפ"ק דברכות ע"פ דבר נא באזני העם אמ"ר ינאי אין נא וכו' כדי שלא יאמר וכו' דהקושי מבואר מאי קאמר כדי של"י דהא עצום הוא עושה דברו: ואפ"ל בהק' פלוגתא דקמאי בדין הקנאת אדם לחבירו דבר שאינו מסויים דהרי"ף ומהריב"ם ורש"י והרמב"ם ז"ל ס"ל דאאמ"ק דשא"מ ורוב הפוס' פליגי כידוע והרב מחנ"א בהל' זכייה סי' א' כתב דע"כ ל"א הראשו' דאאמ"ק דשא"מ אלא בשדה ובית וכיוצא דבר שאין מינו שוה דאז אין הלוקח יכול לברר מקחו שהמוכר יכול לדחותו מזל"ז אבל במקנה מידי שמינו שוה אין טעם למוכר לדחות ללוקח וכו' יע"ש. עוד חילקו מרן החבי"ב ז"ל בתשו' בע"ח ח"מ סי' קמ"א והרב בני אהרן בדקכ"ה דהיכא דשניהם רוצים במקח בקיומו קנה יע"ש ומרן מהריט"א ז"ל בשמיו"ט סי' מ' העלה דעיקר שורש דין זה תלוי במאי דקי"ל אין ברירה ונודע דחי' יש בין תולה בדעת עצמו לתולה בד' אחרים דבתולה בד"ע כיון דהוא עצמו מסופק לא גמר ומקני ברם כשתולה בדעת אחרים גמר ויהיב למה שגמר בדעתו האחר ולא מספק"ל יע"ש: והנה בעיקר החיוב והשעבוד והרכוש תרווייהו הוו דשא"מ ולד' הראשו' הנז' לא זכו המצריים בישר לשעבדם כיון דהחיוב הוא סתמי כי גר י"ז וכו' ובזה