פני יצחק חלק ו קמא

וטעם סירובו אינו אלא מכח דכיון דדין זה במח' הוא שנוי מצ"ל אנא קי"ל כהרא"ה ז"ל והענישו ה' עתה תראה וכו' כנז"ל דאע"ג דהאי קרא דעתה תראה כתיב בתר הכי אין מוק' ומאי' בתורה וז"ש אתם למה אינכם נכנסי' לארץ אינו אלא משום דלפי סברתכם זכו בה הכנענים לע"ל מכח טענת קי"ל כהרא"ה ז"ל א"כ דבריכם למה דהא גם אני אטעון קי"ל כהרא"ה וק"ל: וזה אפשר טעם הכ' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו דיל"ד דכיון דכבר אמר נתתי לכם איך חזר ואמר תורתי דאחר שכבר נתנה לישר' תו לאו תור דיליה היא גם אומרו אל תעזובו דאמאי נקט לשון עזיבה ול"א אל תעברו עליה וכיוצא: אכן כתבו המפרז"ל טעם נכון לבטול טענת מלה"ש שטענו על התורה מדינא דבר מצרא דה"ט משום דקי"ל מצוות בטלות לעת"ל והו"ל נתינת התורה לישראל כמוכר או נותן לזמן קצוב דלית ביה משום דדב"מ אתד"ק. וז"ש כי לקח טוב נתתי לכם שהיא התירה ולא תסברו שזכיתם בה לעולם ועד בט' קי"ל כהרא"ה דס"ל דכיון דפ"פ דאין הדין כן אלא היא עדין נקראת תורתי אי משום דאני פוסק הדין כהרמב"ם ואי משום דאפקעתא דמלכא הוי וא"כ אל תעזובו מלשון עזוב תעזוב שתחזקו בה לעולם וק"ל: ועפ"י קוטב זה אפ"ל המשך מק"ק וכ"ת ייאמר משה לחובב נוסעים אנחנו וכו' ודרשו ז"ל לא אניח את הודאי וכו' ויאמר אל נא תעזוב אותנו כע"כ ידעת ח"ב ודרז"ל אתה ידעת חן שניתן לאבותינו במצ' ע"כ ויל"ד דמה ספק י"ל ליתרו עד שאמר לא אניח וכו' ועיל"ד דמה חידש לו מרע"ה בדברות שניות ומה שייכות מגיע לו באותו החן עם מה שהבטיחו לתת לו דושנה של יריחו כמשז"ל: ואולם עפי"ד הנה נכון וז"ש נוסעים אנחנו אל המקום אשר אשר ה' אותו אתן לכם שם רמז תרתי לטיבותא חדא אשר אמר ה' שכך גזרה חכ"י ואפקעתא דמלכא הוי דומיא דמוכר שדהו בז' היובל וזאת שנית אותו אתן לכם דפ' ה' הל' כהרמב"ם דל"א כיון דפ"פ ודלא כהרא"ה וראיה לזה כי ה' דיבר טוב שנתן התורה לישראל ולא זכו בה מלה"ש בט' דדב"מ משום דגם לישר' לא נתנה אלא לזמן דמצוות בטי' לעת"ל ולא מצו ישר' לזכות בה לעולם בט' קי"ל כהרא"ה דאי איתא דהל' כהרא"ה דגם במוכר לזמן זכה בה הלוקח לעולם א"כ הול"ל דאית בה משום דדב"מ ואכתי ט' מלה"ש במק"ע אל"ו דלית הל' כהרא"ה כלל ומשו"ה המוכר לזמן לית ביה דדב"מ א"כ גם מטע"ז אנו זוכים בארץ ולא מצו הכנענים לטעון קי"ל כהרא"ה וא"כ לא תחוש מזה כלל ולכה איתני והטבנו לך מגוף הארץ כנז"ל: אכן יתרו אכתי ספיקי מספק"ל בהאי דינא דאפשר עדין הכנענים יטענו קי"ל כהרא"ה ולא בשמים היא ואי משום דהוי אפקעתא דמלכא ס"ל ליתרו דל"א הכי אלא במוכר שדהו בז' היובל כדס"ל להרא"ה וכמ"ש האו"ג ז"ל כנז"ל וחושש לספק גזל ולז"א לא אניח וכו' ולזה השיבו מרע"ה תשו' נצחת אל נא תעזוב אותנו משום ס' דילך דאין כאן ס' כלל דהא אתה ידעת ח"ב חן וכו' שכבר עשה ה' מעשה רב ביצי"מ דלא הועיל לפרעה טענת קי"ל כהרא"ה והיה כי תלך עמנו מאיתו הטוב יטיב ה' עמנו והטבנו לך כמונו כמוך וק"ל: ובזה אפ"ל עוד הנהו מק"ק שבפ' חוקת וכ"ת וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום לאמר כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה וכו' נעברה נא וכו' ויל"ד דלמה זה הוצרך מרע"ה להציע לו כ"ז דלכאורה נראה דהוא ללא צורך דבקצור היל"ל נעברא נא וכו' ואולם עפי"ד א"ש דמרע"ה חשש פן יעכב עליהם מלך אדום ולא יניחם לכבוש ארץ כנען כיון שיכו"ל קי"ל כהרא"ה ואיך יטלוה מהם שלא כדין לזה הוצרך להציע לו דכבר נפסקה הל' עפ"י ה' כהרמב"ם ביצי"מ ועשה מעשה רב לזה השיבו מלך אדום דאיני מעכב עליכם רק כל כוונתי שלא תעבור ב"י דייקא ולא אעכב בשביל אוומה אחרת וק"ל: ועפי"ז אפ"ל כוונת מק"ק שבפ' כי תבא וכ"ת והיה כי תבא אל הארץ אשר ה"א נותן לך נחלה וכו' ולקחת מראשית וכו' וענית ואמרת וכו' וירד מצרימה וכו' ועתה הנה הבאתי וכו' וכל בעלי הפרשי"ם דקדקו דמה ענין יצי"מ למצות ביכורים גם אומרו ועתה וכו' נראה כאילו מצות ביכורים נמשכה מכח יצי"מ ולכאורה אין להם שייכות זע"ז כלל: אכן עם הקדים הנה נכון דהן קדם הציע ואמר אשר ה"א נותן לך ל"ך דייקא שנטלה מהכנענים ונתנה לך והט' משום דפסק הלכה למעשה כהרמב"ם ודלא כהרא"ה ולזה דייק קרא לומר ג"כ אשר תביא מארצך דייקא ואינה גזל בידך וראיה לזה וענית ואמרת וכו' דמזה מוכח דס"ל לה' כהרמב"ם וסי' א"כ מינה ילפינן שפיר דגם ארץ כנען בדין זכינו בה מהם ושפיר אמרינן מארצך ואשר נתת לי ה' לי דייקא גם ה' דייקא דהוי אפקעתא דמלכא וז"ש בתר הכי ושמחת בכל הטוב זו תורה אשר נתן ל"ך דייקא ולא למלה"ש מטע"ז עצמו דהמוכר לזמן לית ביה דדב"מ דקי"ל מצות בטילות לעת"ל גם באומרו ה"א שם רמז טעם דהוא אפקעתא דמלכא שכך גזרה חכמתו ית' לתת לך התורה הק' ולא למלה"ש מטע"ז וק"ל: וזה אפשר רמז הכ' בפ' ואתחנן במ"ש ואותנו הוציא משם לתת לנו ולמען הביא אותנו דעפי"ה ה"ה כמבואר דיצי"מ היא הוכחה עצומה לזכייתנו בתורה ובארץ כנען וכנז"ל: ועפי"ז אפ"ל עוד במאי פליגי עוזא עם ה' ועפי"ה א"ש דכל כוונת עוזא הוא כדי להחזירם ויזכה בהם פרעה לע"ל כדס"ל להרא"ה ואת"ל דהל' כהרמב"ם עדיין לא ישבו רק רד"ו שנה וא"כ בין למר ובין למר תן לי רשות להחזירם ולזה נשתתק מיכאל כי לא ידע אם הל' כהרמב"ם או כהרא"ה לזה השיבו ה' על ראשון ראשון דעל טענתו הא' השיבו כלום נתחייבו בני וכו' שאני הבטחתיו לתת לו הארץ לרשתה מיד הכנענים ואברהם אביהם נסתפק אי הל' כהרא"ה או כהרמב"ם ולכך אמר במה אדע ואני השבתיו ידוע תדע וכו' ואח"כ יצאו ואי איתא דהל' כהרא"ה לא הייתי מבטיחו ואח"כ יצאו וגם לא הייתי מבטיחו במתנת הארץ אל"ו מכ"ז מוכח דאנא סבור דהל' כהרמב"ם ולא כהרא"ה ועל טענתך הב' כדי להשלים הזמן כלום וכו' ומיום שנולד יצחק התחיל המנין ותל"מ וק"ל: ובזה אפ"ל כה"כ וזה לך האות וכו' שבהוציאך א"ה ממצ' תקבלו אתם התורה ולא מלה"ש מט' הנז' ומזה ראיה כי אנכי שלחתיך וכו' דאני פוסק הל' כהרמב"ם דיקא. וזה אפשר כה"כ ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד פרעה שרצה לזכות בכם לע"ל בט' קי"ל כהרא"ה וה' פסק הדין כהרמב"ם וגם מיד מצרים כמ"ש ה' לעוזא כלום במצרים אמרתי וכו' ובזה ניצולו מתש' הזמן תחת יד מצרים דכבר נשלמו דמלידת יצחק התחיל המנין או יושלמו בשאר גליות או השכינה השלימה המנין וז"ש ברוך ה' וכו' כי הוא ית' השלים המנין כמש"ה אנכי ארד וכו' וק"ל: וזה אפשר כה"כ ויתן להם ארצות גויים וכו' כלו' מכח שאני ניתן להם א"ג עם שהיתה כבר ביד הכנעני וטעמא דידי שנטלתיה מהם משים שנתתיה להם לזמן כמש"ה ודור רביעי י"ה דגם שיכו"ל קי"ל כהרא"ה עכ"ז