פני יצחק חלק ו קמ

שנא תיבעי לרבנן ע"כ ל"ק רבנן התם אלא משום דלא פסקה מניה לגמרי אבל הכא כיון דפסקה פסקה כיון דפסקה מניה היום לגמרי אצל כל אדם פסקה לכל לכל אדם לעולם ישוב אינה אשתו עד שיקדשנה הילכך אין תנאי זה כלום עכ"ל בתר דבעיא הדר פשטה מסתברא בין לר"א בין לרבנן כיון דפסקה פסקה והרי"ף ז"ל השמיט כ"ז וכ' הר"ן ז"ל דה"ט דהרי"ף משום דלא קי"ל הכי מדאמרי' לקמן דרב אתקין בגיטי נשים יומא דנן ולעלם לאפוקי מדבעא מיניה רבא מר"ן אלמא דליתא להא דרבא וזה דעת הרמב"ם וכו' שכ' התנה ואמר היום א"א אשתי ולמחר א"א אינה מגורשת: אך דעת שאר הפוס' ז"ל דלא דחינן פשיטותא דרבא מקמי ההיא דרב דמ"ש לאפוקי לאו לאפוקי ממש אלא משום שופרא דשטרא אתקין הכי כדי שלא תטעה לומר שאינה מגורשת אלא אותו היום וכדי שלא להוציא לעז על הגט תקין הכי וכו' עכ"ל: עוד כתב הר"ן ז"ל בחי' משם הרא"ה ז"ל דמהא שמעינן שהנותן קרקע לחבירו גוף ופירות ליום אחד שזכה בה המקבל לעולם דהא אסיקנא כיון דפסקה פסקה יע"ש וכ"כ הריטב"א ז"ל משם רבו הרא"ה ז"ל הנז' יע"ש. אכן הרמב"ם והטוש"ע בח"מ סי' רי"ב פליגי על הרא"ה ז"ל יע"ש וכתב הרב המגיד ז"ל בפכ"ג דמכירה ה"ח רבינו מדמי דין זה למוכר בז' שהיובל נוהג דעושה בו הקונה כל פצו ורצונו אפי' שיודע שתחזור אותו קרקע לבעליה ביובל כן הדין במוכר לזמן קצוב וכו' עכ"ל ולד' הרא"ה ז"ל כתב הרב או"ג לימוד מ"ז ומ"ח דשאני מוכר שדהו ביובל דאפקעתא דמלכא היא שכך גזרה חכ' ית' יעו"ש. ועפי"ד הה"מ בד' הרמב"ם ז"ל מתורץ אצלי משה"ק הרב שם יוסף ז"ל בחי' להרמב"ם שם בפכ"ג דמכירה ממ"ש הרמב"ם ז"ל עצמו בפי"א דמכירה דהמוכר קרקע לחבירו והתנה המוכר עם הלוקח ואמ"ל כשיהיו לי מעות תחזיר לי הקרקע דהפירות של המוכר דכל שהמוכר מתנה אין הלוקח אוכל פירות ואיך כתב כאן שהמוכר לזמן קצוב דהוי מכירה והלוקח אוכל פירות ואמאי ל"ח לאיסור רבית כדחיישי' התם ונדחק ליישב יעש"ב. ועפי"ד ה"ה ז"ל ניחא טובא כיון דהרמב"ם ז"ל יליף דינו מדין מוכר בז' היובל וא"כ כי היכי דהתם ביובל חוזרת הקרקע לבעליה חינם אין כסף גם במוכר לזמן קצוב בהגיע הזמן חוזרת הקרקע לבעליה חינם ואין חיוב על המוכר להחזיר ללוקח דמי הקרקע כלל וכדין היובל ממש ולהכי סתם הרמב"ם וכו' בסיף תחזור הקרקע לבעליה ולא כתב שהמוכר יחזיר ללוקח מעותיו ש"מ דבחינם חוזרת לו כדין היובל לא כן התם דהמוכר מחזיר ללוקח מעותיו א"כ אם יאכל הלוקח הפירות הוי רבית וכמובן וזה פשוט. וכן ראיתי בתשו' הרב אשדות הפסגה ח"מ סי' י"ב שכ"כ משם הרפ"מ ז"ל לתרץ משה"ק ע"ד מהריט"ץ ז"ל שהביא ראיה מדברי הרמב"ם אלו הפך מ"ש מהרש"י ז"ל דאין ראיה כלל מדברי הרמב"ם אלו דשאני התם דמוכר לו לזמן קצוב בלתי תנאי חזרת המעות והו"ל כשכירות וכו' יע"ש וע"ע בתשו' המכת"ל סי' כ"ו יעש"ב: איך שיהיה נמצ"ל דדין זה דהמוכר או הנותן לחבירו שדהו לזמן קצוב גוף ופירות דלד' הרמב"ם ודעימיה בהגיע הזמן חייב הלוקח להחזיר הקרקע לבעליה ולד' הרא"ה והריטב"א מצי הלוקח להחזיק בה לעד לעולם דכיון דפסקה פסקה והלוקח שירד לתוכה הוא המוחזק ומצ"ל קי"ל כהרא"ה ודעימיה וכנז"ל: ובזה פירש הרב כסא שלמה ז"ל בדרוש שה ה"ג כה"כ ויאמר ה' אל משה ראה ראיתי וכו' דהנה הקב"ה גזר על ישראל גלות ושעבוד ת' שנה ואח"כ יצאו ודמי הא למוכר שדהו לזמן קצוב דלהרמב"ם ודעימיה בהגיע הזמן ע"י קושי השעבוד יוצאים וחוזרים לבעלים הראשי' שהוא הקב"ה ולד' הרא"ה והריטב"א כיון שזכה בהם פרעה לזמן זכה בהם לעולם דכיון דפ"פ כדאסיק רבא בגט וה' ברחמיו פסק להל' כהרמב"ם ורוב הפוס' ז"ל דעמיה דס"ל דל"א בממין כיון דפ"פ וראיה לזה דהכי ס"ל להקב"ה מדחזינן ליה דתחי' נתן הארץ לכנענים גוף ופירות לזמן קציב כמש"ה ודור ד' ישובי הנה וכי' ובהגיע הזמן נטלה מהם ינתנה לישר' ולא הועילה לבני כנען טענת כיון דפ"פ ולז"א ראה ראיתי ב' ראיות וכו' וארד להצילו מ"מ ולהעלותו וכו' ויאמר משה מי אנכי וכו' כיון דהאי דינא במח' הוא שנוי מצי פרעה לו' קי"ל כהרא"ה וכי אוציא אבנ"י וכו' לזה הודיעו ה' טענה חדשה שכ' האו"ג ז"ל דשאני הכא דהוי אפקעתא דמלכא דומייא דיובל וה"נ דכוותא כי הוא אמר ואח"כ יצאו ודבר אלהינו יקום לעולם וז"ש כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך באפקעתא דמלכא הוא בהוציאך יכו' שהרי כתבו ז"ל דעיקר טעם גלות מצרים לא היה רק כדי שיהיו ראויים לקבל התורה ואי איתא דיכו"ל פרעה קי"ל כהרא"ה א"כ מקום לגאולתם ומאין יבא עזרם לקבל התורה וכו' אתד"ק והיא כפתור ופרח דפח"ח: ובכן אפ"ל דלזה הוצרך ה' לומר לפרעה דרך ג' ימים וכו' משום דכל זמן שישראל הם תוך מצרים ותחומה פרעה הוא מוחזק בהם ויכו"ל קי"ל, כהרא"ה ודעימיה דזכו בהם לעולם דכיון דפ"פ משא"כ אחר צאתם מתחום מצרים וכמ"ש בדרוש אחר על דרך שכתב הרב חיד"א ז"ל יעש"ב: ובזה אפ"ל שזהו כוונת פרעה הרשע במ"ש לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח כלו' דכיון דבדיני אדם המוחזק מצ"ל קי"ל הרי גם אני מוחזק בהם וטוען אני קי"ל כהרא"ה והריטב"א דס"ל דכיון דפ"פ זכיתי בהם לעולם ואם כה ה תאמר דבשמים ממעל פסק ה' הלכה כהרמב"ם ודעימיה א"נ משום דהוי אפקעתא דמלכא הנה אנכי לא ידעתי את ה' כלו' לא בשמים היא ולכך אף כי הוא אמר גם את ישראל לא אשלח דאני טוען קי"ל כהרא"ה ז"ל וכנז"ל: ובדרך זו אלך להבין מק"ק ויאמר משה אל ה' למה הרעות וכו' עתה תראה וכו' ודרז"ל ולא במלחמת ל"א מלכים ויל"ד דלמה זה הענישו ה' כעת בזה דלאו מכ"מ הוא לכאורה: ואולם עם האמור הנה נכון דכבר כתבנו משם הרב כסא שלמה ז"ל דכל עיקר טענת מרע"ה באו' מי אנכי וכו' הוא משים דס"ל למרע"ה דמצי פרעה לטעון קי"ל כהרא"ה ז"ל ולזה אמר כאן למה הרעות כלו' הלא כה דברי תחי' וראש שאמרתי לפניך מי אנכי וכו' דכל חששתי היתה זאת שירא אנכי שמא יטעון פרעה קי"ל כהרא"ה ז"ל והדין עמו לטעון כן להיותו מוחזק בישראל וכאשר דימיתי כן היה כי מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך כי אתה פסקת הדין כהרמב"ם וכך גזרה חכ' והוי אפקעתא דמלכא לא הטה אוזן שכפר בעיקר ואמר לא ידעתי את ה' וא"כ למה זה שלחתני כיון דאתה יוד שיטעון כן והדין עמי בדיני אדם דלא בשמים היא ולכך השיבו ה' דא"כ לפי סברתך דהדין עמו לפי"ז עתה תראה ולא במל' ל"א מלכים דכפי סברתך דמצ"ל פרעה קי"ל כהרא"ה גם הכנענים יכו"ל כן וזכו בארץ לעד לעולם: אף שנתתיה להם לזמן קצוב וא"כ לשיטתך אינו בדין שתכנס לארץ כיון שלדעתך זכו בה הכנענים לעולם וגזל היא בידך אם תכנס לארצם ותקחנה מהם וק"ל: וזה אפשר טענת פרעה למשה ולאהרן אתם למה ודבריכם למה כמשז"ל דפרעה מידע ידע כמה סירב מרע"ה מלבא אליו בשליחות המב"ה וכל טענתו